"אני מדבר המון עם בורא עולם, ובצורה הכי פשוטה"

נעים להכיר

"בר צברי, 32, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בחדרה, מוזיקאי, זמר יוצר ושחקן".

ניצוץ של התחלה

"החיבור הראשוני שלי לעולם המוזיקה קרה בבית הכנסת. אני תימני שלם כמו שלא קשה לראות, ובתור ילד בשישי שבת הייתי הולך עם אבא ואחי לתפילה. אנחנו לא משפחה דתית, אבל כן מסורתיים. התפילה התימנית מאוד מיוחדת ומוזיקלית, זיהיתי את עצמי שם תמיד ובית הכנסת הרגיש כמו בבית. אהבתי את המנגינות ולעלות לתורה, ובאמת באמת - שם הכל התחיל. בבית הכנסת קיבלתי מחמאות על הקול שלי, אחר כך גם בטקסים בבית הספר, ובתיכון הבנתי שזה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. במהלך השנים התחלתי גם לכתוב, להלחין ולנגן. התחלתי רק משירה, והיום היצירה היא חלק גדול שממלא אותי לא פחות משירה.

״בגיל צעיר איבדתי את בת הזוג הראשונה שלי, אור חיה שטרית ז״ל, שנפטרה ממחלת הסרטן. זה היה הרגע שפתח אצלי את עולמות היצירה הפנימיים, והמעיין התחיל לנבוע. התחלתי לכתוב, להלחין ולבצע את השירים שלי, בתחושה שלי זו מתנה שהיא השאירה לי בלכתה״.

(צילום: ירדן רוקח)

ניצוץ של מסע

"אני עובר דרך עם המוזיקה שאני יוצר. באופן טבעי לפעמים הולך יותר חלק ולפעמים פחות, אבל אחד הדברים שהכי משמחים אותי בהקשר הזה הוא הקהל שהולך איתי לאורך הדרך. יש אמנים יותר חשופים, וזה מושך ומעניין אנשים. אני מדבר דרך השירים. זכיתי בקהל שהולך איתי הרבה שנים, קהל שהולך וגדל, ומרגש לראות את זה. רוב האמנים שאני אוהב לשמוע – ההרגשה שלי שאני מכיר אותם דרך השירים, גם אם לא נפגשנו. אני משתדל גם להיות כזה, בלי רעשי רקע, פשוט לספר את הסיפור שלי".

ניצוץ של גבורה

"המלחמה הנוכחית פרצה זמן קצר לפני השקת האלבום השני שלי, 'שמחת חינם'. התחלנו לתפוס תאוצה עם הופעות ושירים שהצליחו, ואז הגיע השביעי לאוקטובר. מהר מאוד הבנתי שאנחנו צריכים לעצור הכל, ולהתרכז בלהרים את המורל, לשמח אנשים, לבקר חיילים ופצועים וכו'. התחלנו לחרוש את הארץ, עשינו עשרות הופעות, והבנו שזה המילואים שלנו. בתקופה הזו חווינו הרבה דברים מיוחדים, דברים שילכו איתי הרבה שנים קדימה. היינו בשבעות, בלוויות, ולא האמנו איך אנשים מדברים על מה שקרה להם בכזו גבורה ואצילות נפש.

"אחד הדברים המרגשים שחוויתי היה בשלושים של ארנון זמורה, שנהרג במבצע לשחרור ארבעת החטופים. אחותו פנתה אליי וכתבה לי משהו שנגע בי, והיה לי ברור שאני מגיע לציון השלושים לפטירתו. זה היה בהר הרצל, שבתקופה האחרונה לצערנו נוספו בו לא מעט קברים חדשים, וזה היה אירוע מאוד עצוב ומרגש.

"באחד הביקורים שלי בבית החולים רמב"ם בחיפה, ישבתי לדבר עם אחד הפצועים. הוא נפצע קשה, שכב עם הרגליים למעלה, ונכנס לי ללב באופן מיוחד. כמה חודשים לאחר מכן הופעתי בנמל תל אביב, ואחרי ההופעה אני רואה שגבר צעיר ניגש לעברי עם כסא גלגלים, ואישה לצידו. זיהיתי אותם מיד. הוא בא עם אשתו להופעה, ומאוד התרגשתי. אחרי כל הופעה לחיילים אמרתי להם שעם כל הכבוד אנחנו בסך הכל 'קצפת', בסוף הערב באים קצת לשמח אותם, אבל ברור לנו שהם עושים את הדבר האמיתי והחשוב ביותר. אשרינו שזכינו באנשים כאלה״.

(צילום: ולדה כצמן)

ניצוץ של שבת

"אני אמנם לא דתי, אלא מסורתי, אבל אני לא עובד בשבתות. חשוב לי להשאיר את היום הזה נקי, להיות עם המשפחה. באופן טבעי מזמינים אותי להופיע בשבתות, לא מזמן קיבלתי הצעה להופיע בשישי בערב בחתונה, ולמרות שהציעו הרבה כסף סירבתי. לא מרגיש לי טבעי ונכון להופיע בשבת".

ניצוץ של מצווה

"כל בוקר אני אומר 'מודה אני', נוטל ידיים ומניח תפילין. זה חשוב לי, זה מכוון לי את היום, מדייק אותי ושומר עלי".

ניצוץ של תפילה

"אני מדבר המון עם בורא עולם, ובצורה הכי פשוטה. כמו אבא, כמו חבר. לפעמים אני לא שם לב, ותוך כדי שאני מדבר איתו אני אומר 'בעזרת השם'. אני מרגיש את הקב"ה איתי בכל רגע נתון, ותמיד מרגיש שהוא משגיח עליי. יש לי שיר שנקרא 'ניצוצות', ולמעשה הוא כולו תפילה והתבודדות. הנושא הזה מאוד קרוב לליבי.

"בנוסף לכך, בשנים האחרונות אני משתדל לברך גם על הרעה, לא רק על הטובה. כשקורים לי דברים שלא משמחים אותי, אני אומר לה' שאני יודע שהוא עשה אותם כדי לחסוך ממני דברים גרועים וקשים יותר. נעים לי להיות במקום הזה של הודיה והכרת הטוב, וכשאני נמצא שם אני מאושר".

ניצוץ של התמודדות

"כשמופיעים קשיים בחיי, אני משתדל לא לשקוע בהם יותר מדי. להתקדם הלאה, וכמה שיותר מהר. ולפעמים כשאני לא מצליח להתקדם הלאה, אני מרשה לעצמי לשהות בתוך הקושי. יש רגעים בחיים שאתה עצוב בהם, וצריך לדעת שזה בסדר. ויחד עם זאת, לדעת שזה רגש חולף ותיכף יהיה יותר טוב. החיים הם גלגל שכל הזמן זז, וחשוב לזכור ולראות את הטוב הגדול שיש בהם".