תפילת נחם: המילים שמבכות את ירושלים ומזכירות לנו את האובדן הגדול

תפילת נחם היא קטע תפילה שנהוג להוסיפו בברכת בונה ירושלים בתפילת שמונה עשרה בתשעה באב.  

הספרדים והתימנים מוסיפים את תפילת נחם בשחרית, מנחה וערבית, ואילו האשכנזים רק בתפילת מנחה.  

בתפילה זו מבכים את מצבה של ירושלים ושל בית המקדש החרב יחד עם הפגיעה בקדושת הר הבית עליו יושבים נוכרים. בחתימת הברכה מבקשים שהקב"ה ירחם עלינו וינחם אותנו בבניין ירושלים מחדש. 

נוסח התפילה 

נַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֵת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה. 

הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ. וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ. וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה. 

וַיְבַלְּעוּהָ לִגְיוֹנוֹת, וַיִּירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים, וַיָּטִילוּ אֶת עַמְּךָ יִשרָאֵל לֶחָרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְּזָדוֹן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן. 

עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה. וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם. מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. 

כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ. וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. 

כָּאָמוּר: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָה", בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם: 

ביאור התפילה 

נַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת את אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֵת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם - 'ירושלים' היא שם העיר, ו'ציון' הוא התואר של אותה עיר, כדוגמת 'עיר בירה'. משמעות התואר 'ציון' הוא חיבור שמים וארץ. כלומר, ירושלים היתה המקום שדרכו היה מגיע כל השפע לעולם. אין לנו כל השגה בצורתה של ירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. 

הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה - יש כאן 4 תיאורי חורבן לירושלים: אבלה, חרבה, בזויה ושוממה, ובהמשך פירוט: 

הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ - בגמרא מובא: "שישים ריבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים, חוץ משלוש שהיו בהם כפליים כיוצאי מצרים". לפי חשבון זה עולה מספר תושבי ארץ ישראל באותה תקופה למיליארדים רבים! שואלת הגמרא, והרי אין מקום בארץ ישראל אפילו לשישים ריבוא קנים, כל שכן לשישים ריבוא בני אדם! ומתרצת הגמרא, שארץ ישראל קרויה "ארץ צבי", מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבים עליה רווחה, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא. 

ויש להוסיף שעם ישראל נמשלו לכלה של הקב"ה. בזמן השראת השכינה בירושלים היה ריבוי נפלא של בני ישראל - ריבואות מיליונים, אך לאחר החורבן גם עניין זה ירד פלאים, ועל כן: האבלה - מבלי בניה. 

וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ - בתי ירושלים, שהיו המעון עבור כלל ישראל, חרבים. עוד נאמר על הפסוק: "ה' מעון היית לנו" - "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות". 

וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ - "כבוד" פירושו גילוי כלפי חוץ של ההרצון הפנימי של הקב"ה להיטיב. בלא אותו גילוי, מעלה פנימית זו נשארת בגדר דבר נסתר, וגילויה מכבד את הבורא יתברך. ובאמת כיום בזמן החורבן, המצב הוא "בזויה מכבודה" - לא נגלית כלפי חוץ הטבה זו. 

וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב - שנתרוקנה לגמרי מבני אדם. 

וְהִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה - כאישה עקרה, ולא עקרה ממש, כי במציאות ראויה היא מצד עצמה להוליד, אלא שבעלה רחק ממנה, מחמת הסתלקות השכינה. 

וַיְבַלְּעוּהָ לִגְיוֹנוֹת - וישחיתוה צבאות האויב, מחנות המלחמה. 

וַיִּירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים - עובדי אלילים, העובדים לאל זר, התנהגו בירושלים כאילו היא שלהם. 

וַיָּטִילוּ אֶת עַמְּךָ יִשרָאֵל לֶחָרֶב - החרב היא פולעלת את ההריגה, וכאן היתה ההריגה בממדים כה עצומים, כאילו החרב שלופה ומשליכים המונים על אותה חרב שלופה.  

וַיַּהַרְגוּ בְּזָדוֹן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן - הצדיקים הגדולים ביותר נהרגו וניתן בשרם לחיית הארץ. 

עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה. וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ.  

לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם. מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם - כפל המילה כדרך הנוהים וצועקים מכאב. מבאר המצודות על הפסוק: "מעי מעי אוחילה": "בעבור הכאב שיש לי במעי, מצער דאגת הפורענות המעותד לבוא, לכן אהיה מלא חלחלה". 

כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ - כמו שנאמר: "כילה ה' ימתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה".  

ובָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ - מובא ברש"י: "מקדש העתיד שאנו מצפין, בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים, שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'". טעם הדבר כי בכח האש להחזיר כל דבר אל שורשו, ובשעה שהאש שורפת עצים היא מחזירה כל יסוד לשורשו: יסוד העפר - לאפר, יסוד האש עולה למעלה, ויסוד המים מתאדה. והמקדש העתידי, כיוון שיהיה עשוי כולו מיסוד האש, לא ניתן יהיה שוב לשורפו ולהחזירו למקורו, כי אין בו את שאר היסודות כעפר, מים וכו'. ועל כן: "באש אתה עתיד לבנותה" - שיהיה לו קיום לעולם. 

כָּאָמוּר: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָה" - פירש רש"י: "ואני אהיה לה למגן כאילו חומת אש סביב, וגם בתוכה תשכון שכינתי לכבודכם".  

בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם - מנחם את בית המקדש, על ידי שחוזר ומשרה שכינתו בה. 

הרב זמיר כהן על תשעה באב תשפ"ד - הדרך לגאולת ישראל: