7 מושגים שכל יהודי חייב להכיר על בית המקדש

1. בית המקדש 

בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך במשך 7 שנים. את מקום המקדש קנה דוד המלך מארונה היבוסי. מקום זה נבחר לעולמי עד לבנין הבית והתקדש קדושת עולמים.  

הבית הראשון עמד 410 שנים ונחרב בתשעה באב ג'של"ח על ידי נבוכדנאצר מלך בבל, בעקבות 3 חטאים חמורים: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. 

70 שנה לאחר מכן, בשנת ג'ת"ח, נבנה הבית השני על ידי עולי בבל ונחרב לאחר 420 שנה בשנת ג'תתכ"ט. הבית השני נחרב על ידי טיטוס קיסר רומי, בעוון שנאת חינם. 

כל תבנית בית המקדש ומידותיו נמסרו לדוד המלך בכתב, במגילה שמסר לו שמואל הנביא. שמואל קיבל את המגילה מהזקנים, הזקנים מיהושע, יהושע ממשה ומשה מהקדוש ברוך הוא. לפיכך אסור לשנות בבנין להוסיף או לגרוע, אלא שבבית שני הוסיפו מספר דברים מעין מה שניבא יחזקאל על הבית השלישי. 

2. מורא מקדש 

מורא מקדש הינו מצוות עשה, הנלמדת מהציווי: "ומקדשי תיראו". במצווה זו נכללים דברים שאסור לעשותם בהר הבית עצמו ודברים שאסור לעשותם בכל מקום, מפני שהם מבטאים או מעוררים בנפש פחיתות כבוד או קלות ראש כלפי המקדש. הלכות מורא מקדש נוהגות גם בימים בהם בית המקדש חרב. חז"ל הדגישו: "לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש" 

3. הר הבית

הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהדות. הר הבית הינו "המקום אשר יבחר ה'", המוזכר פעמים רבות בספר דברים. בו היו שני בתי המקדש, ועליו ייבנה במהרה בית המקדש השלישי.

דעת ההלכה היא, שאסור לחלוטין להיכנס להר הבית. אחת הסיבות לכך שאין אנו יודעים בוודאות את מיקומו המדויק של הר הבית ההיסטורי ואת מקום העזרה, וישנו חשש שיכנס לאזור האסור על פי ההלכה בכניסה לטמאי מתים. היום, רובו ככולו של הציבור טמא בטומאת זו, לאחר שבאו בקרבה לעצמות אדם, או שהו בבניין בו נמצא מת. הטהרה מטומאת מת מצריכה אפר פרה אדומה, שאינו מצוי בימינו, ויהודי הנכנס בטומאה בזדון לאזור האסור, עובר על איסור הלכתי חמור שחיובו כרת.

4. כהן גדול

הכהן הגדול, ראש כל הכהנים, נמשח בשמן המשחה ונתמנה לתפקידו על ידי בית דין של 71 דיינים. מצווה על הכהן להיות גדול מכל אחיו הכהנים בנוי, בכח, בעושר, בחכמה ובצורה. 

לכהן הגדול יש סגן כמו משנה למלך העומד תמיד לימינו ועוזר לו, ולסגן עצמו יש שני סגנים. 

במקדש ראשון שמשו 18 כהנים גדולים, שהיו צדיקים, וכל אחד שימש שנים רבות. בבית שני, לעומת זאת, שימשו יותר מ־300 כהנים גדולים כי רובם לא היו צדיקים ומתו לפני שהשלימו שנה לכהונתם. 

5. קטורת הסמים 

קטורת הסמים היא הקטרה של תערובת בשמים שנצטוו עליה הכהנים בתורה בספר שמות, פרק ל' להקטיר ממנה פעמיים בכל יום, פעם אחת בבוקר, ופעם נוספת בין הערביים. ההקטרה הייתה נעשית בהיכל בית המקדש על גבי מזבח הזהב. 

כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת פעם אחת בשנה ביום הכיפורים בקדש הקדשים.  

הקטורת עשויה מ-11 סממנים: נטף (צרי), שחלת (צפורן), חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שבולת נרד, כרכום, קושט, קלופה, קינמון. לסממנים אלו יש משקל מדויק, ועליהם מוסיפים עוד בלי משקל: מלח סדומית, כפת הירדן, ועוד עשב אחד מעלה עשן, שהיה ידוע רק לאנשים מיוחדים איש מפי איש. 

על גודל ומעלות הקטרת קטורת הסמים נאמר במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצורכיהן של ישראל. כיצד? החטאת הייתה באה על החטא. והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב". 

6. אבלות על החורבן 

אבלות על החורבן היא אוסף של הלכות, שמטרתם שימור זיכרון חורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, והציפייה לבניין בית המקדש השלישי. עיקרן של תקנות אלה הגבלת שמחה מושלמת בעת שמחה, כמו בניית בית, סעודה, ושמחת נישואין. 

• בעת בנייה או סיוד של בית, חייבו חכמים להשאיר אמה על אמה כשהיא חפה מסיד, כזכר לחורבן. נהגו להניח אמה זו ממול הפתח, בכדי שקיומה יהיה בולט 

• בעת שאישה מתקשטת בתכשיטים תשייר אחד מתכשיטיה. בניגוד לדיני אבלות אחרים, דין זה נוהג אף בשבת, משום שהימנעות מלבישת תכשיט אינה בולטת. 

• חז"ל תיקנו כמה תקנות הנוגעות להגבלת השמחה ולזכרון האבל על ירושלים בעת שמחת נישואין: נתינת אפר מקלה בראש החתן, במקום הנחת תפילין של ראש 

• מנהג האשכנזים שבחתונה המתקיימת בירושלים לא יהיה יותר מכלי זמר אחד בשעת הריקודים. 

• איסור שחוק נאמר בחז"ל: "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה משום שנאמר (לעתיד לבוא): אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה 

• הרואה ערי יהודה בחורבנן צריך לומר "ערי קדשך היו מדבר" וקורע. הרואה ירושלים בחורבנה אומר "ציון מדבר הייתה ירושלים שממה" וקורע. הרואה בית המקדש בחורבנו אומר "בית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" וקורע. 

• בנוסף למנהגי האבלות הקבועים, נקבעו ארבע תעניות על חורבן בית המקדש והיציאה לגלות. הצומות הם: צום גדליה, עשרה בטבת, י"ז בתמוז ותשעה באב. 

7. בית המקדש השלישי 

בית המקדש השלישי הוא בית המקדש העתיד להבנות בהר הבית. יסודו הוא בנבואת יחזקאל על המקדש שיקום במקום זה שנחרב בבית ראשון. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון לא נבנה במתכונתו, הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים  

כשיבנה המקדש תחזור העבודה בו למקומה כאשר היתה בשנים קדמוניות, וכן יחזרו גם שאר הדברים שהיו בבית המקדש (כגון בית הדין הגדול בלשכת הגזית). 

המושג "בית המקדש השלישי" אינו מופיע במקרא. עם זאת, נבואות רבות בתנ"ך מתייחסות אל הגאולה השלמה, קיבוץ הגלויות ואחרית הימים כמערכת שבית המקדש נמצא במרכזה. כך, למשל, בנבואת ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".