"זה מפעים, לדעת שכך חיו היהודים בימי בית שני"

"לא, אנחנו לא יודעים בביטחון לאיזה צורך שימשה הקופסה המיוחדת", אומר דודי מבורך, אוצר בכיר באגף לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל, כאשר הוא מדבר על תיבת האבן הנדירה שנחשפה לאחרונה.

הדברים מעט מפתיעים, שכן מתוקף תפקידו של מבורך במוזיאון, הוא אמון על מחקרים רבים הנעשים בפריטים ארכיאולוגיים. אבל מסתבר כי מדי פעם עולים ממצאים ארכיאולוגיים הנושאים עימם סימני שאלה רבים, שבשלב זה לא יודעים להשיב עליהם, וייתכן גם שלא יהיו תשובות מוחלטות לעולם. כזו היא למשל תיבת האבן שנחשפה בחפירות רשות העתיקות, בניהול ארי לוי ויובל ברוך בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים העתיקה, וכעת מוצגת במוזיאון.

מבורך מספר על הממצא הנדיר: "זוהי תיבה מרובעת שגודלה 30 על 30 סנטימטרים, והיא עשויה מאבן גיר רכה. היא מחולקת לתשעה תאים, ונמצאה ברחוב המדורג העולה לכיוון הר הבית והמקדש, בתוך שרידי מבנה שככל הנראה שימש כחנות. התיבה מתוארכת לימי הבית השני, לפני כאלפיים שנה, ואנו מתרגשים מאוד להציג אותה בתערוכה הקבועה במוזיאון ישראל".

חלון אבן מארמון הורדוס בהרודיון

ד"ש מימי בית שני

כשמבורך מדבר על התצוגה, הוא מבקש להסביר: "התצוגה באגף לארכיאולוגיה ערוכה  כרונולוגית, לפי תקופות, וביניהן אולם  המכיל ממצאים מימי הבית השני. בכל פעם מחדש אנו מתלבטים בנוגע לחומרים שמוצגים בו, שכן יש אינספור מוצגים מעניינים. המקום שלנו בסופו של דבר מוגבל, ולכן בכל פעם שמתגלים ממצאים חדשים יש צורך לוותר על אחרים. לכן מידי פעם אנו עושים עריכה מחודשת של תצוגת הקבע, כפי שאכן עשינו בימים אלו".

תוכל לתת דוגמאות לממצאים שמופיעים בתצוגה?

"אחד המוצגים המיוחדים הוא קטע מתקרה שעשויה מטיח מכויר – סטוקו -  עיטור שמופיע בכל הארמונות שבנה הורדוס ברחבי הארץ. עלה בידינו לשחזר קטע תקרה מחדר הכס המלכותי שלו בארמון ביריחו. לקחנו את מאות השברים שנמצאו בחפירות של פרופ' אהוד נצר ובמעבדות השימור שלנו הצליחו להרכיב אותם מחדש. זו עבודה לא פשוטה, בפרט שמדובר בדגם גיאומטרי מדויק מאוד. זהו דגם שמאפיין את המבנים המפוארים באותה תקופה, שנעשו לפי צו האופנה האחרון ברומא, אבל תושבי ירושלים ויהודה הקפידו מאוד שלא לשלב ביצירות האמנות שום דבר שמכיל דמות או תמונה של חיות או בני אדם.

"אנו מציגים בתערוכה גם שני 'נרות רבי פיות' – אלו בעצם נברשות, מעין גופי תאורה הניתנים לתלייה, כדי להאיר חלל גדול – בדרך כלל מבנה ציבורי או טרקלין מרווח. לצד אלה, מוצגים קטעים  של קירות מעוטרים ב'פרסקו' – טיח צבוע בשלל דגמים צבעוניים - אופנה רומית של עיטורי פנים בבתים שהייתה אופיינית מאוד באותם ימים. הורדוס הביא אותה לארמונותיו , ועשירי ירושלים חיקו אותו".

לא יודעים למה היא שימשה". תיבת אבן בעלת 9 תאים"

כל הממצאים לקוחים מאותו מקום?

"לא. ממצאי הפרסקו נמצאו בעיר העליונה של ירושלים, מה שכיום מוכר לנו כרובע היהודי. אזור זה נחשב בסוף ימי בית שני ל'רובע האמידים' בו התגוררו אנשים אמידים בעלי בתים מפוארים, חלקם כהנים. כלי האבן, לעומת זאת, נלקחו מכל רחבי העיר, והם מספרים לנו גם את סיפורה של העיר, שבשל העובדה ששכן בה המקדש, נעשתה בה הקפדה יתרה על דיני טומאה וטהרה. זוהי הסיבה שכלי האבן בולטים במיוחד, שכן אבן, בניגוד לכלים העשויים מחרס או מתכת, אינה מקבלת טומאה".

מבורך מבקש להדגיש דבר חשוב: "אנחנו מציגים את הממצא הארכיאולוגי – התרבות החומרית שהשאירו אחריהם תושבי ירושלים של ימי הבית השני – מארכיטקטורה ועד כלי יום-יום וכלים מפוארים. אבל בעצם אנחנו מנסים לשקף באמצעותם את האנשים שמאחורי הממצא – את תושבי העיר ואורחות חייהם, נטיותיהם ואמונתם. הממצא משקף תרבות שהושפעה במשך שנים ארוכות מהתרבות המערבית – היוונית רומית, וניסתה להידמות לה, אבל ביחד עם זאת הקפידה הקפדה יתרה על ההלכה היהודית".

חפירות ללא הפסקה

כאן מגיע מבורך לדבר על הקופסה הייחודית שנמצאה ברחוב המדורג העולה לכיוון הר הבית והמקדש. "ברחובות האלו היו ככל הנראה חנויות רבות ששרתו את תושבי העיר ואת עולי הרגל הרבים שהגיעו לעיר. בין הממצאים יש כלי אבן רבים שכוללים בדרך כלל צלחות, כוסות ומגשים, אבל יש גם כלים יוצאי דופן, ביניהם למשל שולחנות מדידה המשמשים למדידת נוזלים. אחד מהם מוצג כאן. שולחנות אלו שימשו ככלי עזר לפיקוח על השווקים, שכן באמצעותם היה ניתן למדוד ולדעת כמויות מדויקות ולוודא שהסוחרים לא 'מזייפים' את מידת הנוזל שמכרו".

ומדוע אי אפשר לדעת למה שימשה התיבה?

"קיימות כמה השערות ואין מי שיכריע ביניהן, אבל העובדה שהיא עשויה מאבן מוכיחה כנראה על כך שהיא קשורה למשהו שדרש טהרה, אך איננו יודעים מה היה בכל אחד מתשעת התאים, האם סחורה של בשמים או קטורת שקנו עולי הרגל בדרכם אל המקדש, או אולי סוגים של מזון או תבלינים. אנחנו לא יודעים וכנראה שגם לא נדע את התשובה בביטחון מוחלט, אבל דבר אחד ברור – זוהי תיבת התאים הגדולה ביותר שנמצאה אי פעם".

למי שחשב שהתיבה נמצאה כפי שהיא נראית בתמונה, מבהיר מבורך: "התיבה נמצאה שבורה לחלקים רבים כשחלקים ממנה חסרים. השברים הועברו מהחפירה למעבדת שימור החפצים במוזיאון ישראל, שם עברו שימור ושיחזור בידיו האמונות של ויקטור עוזיאל. זו אחת מההתמחויות של מעבדות השימור שלנו, שיודעות לקבל ממצאים שבורים הישר מן השטח ולהעביר אותם ממצב חפירה למצב תצוגה".

קטע מתקרת סטוקו (טיח מכוייר) מחדר הכס המלכותי של הורדוס ביריחו

אחרי שחשפתם כל כך הרבה ממצאים, אתה מאמין שיש דברים שתוכלו להוסיף לתצוגה גם בעתיד?

"היופי של הארכיאולוגיה הוא בכך שמתגלים בה כל הזמן ממצאים חדשים והיא מלמדת אותנו על דברים שלא הכרנו. בירושלים מתנהלות חפירות ללא הפסקה, ובעקבותיהן מתגלים כל הזמן מבנים חדשים, כלים מעניינים וכתובות שחושפים לנו את החיים כפי שהיו בעבר. חלק מהממצאים גורמים לנו לעתים אפילו לנשום עמוק ולשנות את דעתנו בקשר למה שחשבנו לגבי אירועים בהיסטוריה. זו עבודה שמלווה בהפתעות לא מעטות, ואתה אף פעם לא יודע למה לצפות. זו גם הסיבה שמפעם לפעם אנחנו משנים את התצוגה , כפי שעשינו כעת, ומציגים פריטים חדשים ומסקרנים במיוחד".

והיכן מצויים הפריטים שאתם מפנים מהתערוכה?

"את מרבית הפריטים שמופיעים בתצוגה שלנו אנו שואלים מרשות העתיקות, והם שייכים למדינת ישראל. הם מצויים באוצרות המדינה, ואנו שואלים אותם לתקופה ארוכה או קצרה, ואחר כך משיבים אותם לשם".

(התמונות באדיבות מוזיאון ישראל ירושלים, וזוהר שמש)