מאורעות תרפ"ט: המהומות שזעזעו את היישוב היהודי בארץ ישראל

תשעה באב הוא הזמן שבו אנחנו למדים יותר מכל, כי ההיסטוריה של עם ישראל חוזרת על עצמה. בדורות שבהם עם ישראל חטא, הוא נענש בחודש אב. כבר במשנה הזכירו את הדברים שאירעו לאבותינו בתשעה באב ובי"ז בתמוז, ומאז הרשימה התארכה, לצערנו... גירוש ספרד, ועוד אירועים התרחשו בתשעה באב או בחודש אב. אחד האירועים המצערים האלו היה "פרעות תרפ"ט". בחודש אב שנת תרפ"ט, לפני תשעים וחמש שנה בדיוק, שטף את ארץ ישראל גל של אלימות מצד הערבים, בכל רחבי הארץ מצפון ועד דרום.

זמן קצר קודם לכן הפסידה מפלגתו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני בבחירות לעיריית ירושלים. הוא חש שעמדת השפעתו נדחקת, והחליט להפוך את עצמו לאביר ה"מקומות הקדושים" של המוסלמים. בדרשותיו ובמאמריו הוא פנה אל כל המוסלמים בעולם, להיות דרוכים לקראת חילול המקומות הקדושים לאיסלא, על ידי היהודים, הציונים, הבריטים וכל שאר האנושות.

המופתי ואנשיו נאבקו ביהודים המתפללים בכותל המערבי, בטענה שהמקום קדוש לאיסלאם, והיהודים חותרים להשתלט על הר הבית ועל אל אקצה. ביום הכיפורים של אותה שנה התחוללו מהומות בעידוד המופתי, מה שעזר להטמיע את הבדיות של המופתי בקרב ההמון הערבי בארץ ישראל. המופתי הקים ועדה רבת רושם של אנשי דת מוסלמים מכל העולם, והם חזרו ועסקו ב"איום הציוני" להשתלט על הר הבית, יצרו פרובוקציות, פרסמו מאמרי שטנה בעיתונות והפכו את הסיפור של עצמם לעניין מרכזי בתודעה העולמית.

ב-16באוגוסט 1929, י' באב תרפ"ט, ירדו המון מוסלמים ממסגדי הר הבית אל הכותל, והעלו באש את סידורי התפילה וגם פתקים שאספו מבין אבני הכותל. בהמשך היו התנפלויות על יהודים באזור ירושלים, ויהודי אחד נהרג. המנהיגים הערבים המשיכו ללבות את האש ולהציג את היהודים כתוקפנים.

ב-22 באוגוסט החלו להתאסף המוני כפריים מכל אזור ירושלים ברחבת הר הבית, לקראת תפילת יום הששי. המופתי הסביר לבריטים כי הערבים חמושים בסכינים, גרזינים, ועוד, כדי להדוף תוקפנות יהודית, במידה ותתרחש. למחרת בבוקר כבר היה הר הבית מלא וגדוש באלפים רבים של כפריים ערבים מוסתים. מישהו ירה צרור יריות באוויר, כדי לשלהב את ההמון, והם פרצו במעלה רחוב הנביאים כשהם בוזזים ומשחיתים את בתי היהודים. 19 יהודים נהרגו בהתקפה הזו. הם המשיכו לכיוון שכונת מאה שערים ושכונת הבוכרים, ירו אל תוך בית החולים משגב לדך השוכן בכניסה למאה שערים, ופצעו את הרופא נחום קורקידי (הוא החלים וחי עוד שנים רבות).

למחרת התפשטו המהומות. ערבים פרצו למושבה היהודית הקטנה מוצא, שם הרגו שבע נפשות ממשפחת מקלף. הילד הקטן מרדכי מקלף הצליח להתחמק ולטפס על העץ שבחצר, וממנו צפה במעשי הזוועה, כיצד בני משפחתו נרצחים ונשרפים. לימים נעשה מרדכי מקלף הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.

הזוועה הגדולה ביותר התרחשה בעיר חברון, שם נרצחו 67 יהודים, אנשים נשים וטף. חלק גדול מהנרצחים היו בחורי ישיבת חברון. הקצין הבריטי במשטרת חברון, ריימונד קפראטה, לא נקף אצבע כדי להציל את היהודים הנרצחים. הפורעים ביצעו את זממם באכזריות ובמפלצתיות שקשה לתאר, שכמותה ראינו רק בטבח שמחת תורה בשנה האחרונה. הקהילה היהודית בחברון, בת מאות שנים, נמחקה כולה ביום אחד. רק ארבעים שנה לאחר מכן חזרו יהודים לחברון. גם המושבה הר טוב הסמוכה לבית שמש נמחקה, ולא יושבה מאז ועד היום.

בימים הבאים הותקפה הקהילה היהודית בצפת. 18 איש נהרגו, ושמונים נפצעו. פרעות התרחשו במקומות רבים נוספים. יהודי תל אביב הצליחו להדוף את הפורעים, אבל גם מהם נפלו קרבנות. הבריטים עצרו לעתים את הפורעים, אבל בדרך כלל באיחור ובעצלתיים.

 לסיכום המאורעות המחרידים, נרצחו 133 יהודים ונפצעו 339. חלק מראשי הפורעים נשפטו ונתלו על ידי הבריטים. אך מזימתו הנפשעת של המופתי הצליחה. הוא נישא על גלי הערצה בציבור המוסלמי, בדיית ה"יהודים משתלטים על אל אקצה" קיימת ובועטת עד ימינו, ועוד דם רב כמים נשפך על ידי הערבים המוסתים. נקווה שסוף סוף יגיע זמן גאולתנו, ולכל הפרעות והמאורעות ייאמר די.