הגדה לתשעה באב: הספר המתוחכם שחשף את האמת על שבתי צבי

רבי יצחק בן משה הלוי היה תלמידו של רבי חסדאי קרשקש. הוא נולד בברצלונה בשנת 1350. בהיותו בן 30 התרחשו "מאורעות קנ"א", שבהם הכריחו נוצרים יהודים רבים בברצלונה להתנצר, ולפי החוק הנוצרי אסור היה להם לחזור ליהדותם. שמו של רבי יצחק נקבע בברצלונה "פרופיאט דוראן", (משמעות השם היא "האמונה הטובה"), והוא נאלץ לחיות כנוצרי.

רבי יצחק נשאר יהודי מאמין. הוא המשיך בעיסוקו כרופא וכמחבר, וכתב ספר על דקדוק לשון המקרא בשם "מעשה אפוד". הספר היה בשימוש אצל רבים מגדולי ישראל, וגם הגאון מווילנא שבחו.

הוא הצליח גם להתחכם ולכתוב ספר פולמוסי חריף נגד הנצרות.  הספר נקרא "אל תהי כאבותיך", ובו הוא פונה כביכול לחבר יהודי, ומשכנע אותו להתנצר. אך הקורא הנבון רואה שהטענות שבאות כביכול בעד הנצרות הן מגוחכות ומעוררות לעג, ואילו טענות החבר מבטלות אותן לחלוטין. עדיין, מבחינה רשמית הספר תומך בנצרות, כך שלא היה לנוצרים מה לעשות כנגדו. הקורא יכול לראות שם טענות כגון "הרי ידוע שככל שהעניין מנוגד לשכל כך הוא נכון יותר, ואם כן ודאי יש להאמין למשיחיות אדוננו, שהרי זה מנוגד לשכל...". הוא גם הצליח להכניס בספר, בפיו של החבר היהודי, שהאנוסים שישמרו את המצוות ויישארו בלבם נאמנים לה', מזומנים לחיי העולם הבא, ובכך הפיח תקווה בקרב האנוסים הרבים שנאלצו להמיר את דתם באותו הזמן, שלא יעזבו את אמונתם ודבקותם במצוות בסתר.

הוא כתב גם ספרי פרשנות בעברית על חיבורים יהודיים שונים, אבל את אלו לא יכל לפרסם בזמנו, ולכן נשארו בכתב יד, וחלק מהם נדפסו בזמן מאוחר יותר.

בדרכו זו הלך גם יהודי איטקלי בשם יונה רפא, שחי מאוחר יותר. ברצותו להראות את שפלות הנצרות ומנהגיה, כתב ספר בשם "זמן זמנים זמניהם", שבא להראות לקורא, כביכול, את רוממות הנצרות וסדריה. החיבור בנוי בסדר הגדה של פסח, וחלקו בסדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים. הוא מתאר את סדרי החגיגות הנוצריות, את כל השפלות והזוהמא המתרחשת בקרנבלים האיטלקיים, והכל בלשון תלמודית ובמליצות על סדרי עבודה והגדה... בכל מקום שהגיע הספר חשבו הנוצרים כי הוא מכבד אותם ואת דתם, וטרחו להפיצו, ואילו היהודים מילאו פיהם צחוק...

בדרך זו הלכו גם שני יהודים איטלקיים בשם יעקב ועמנואל פרנסיז, כדי ללחום במשיח השקר שבתי צבי, שמתחילה התפשטה האמונה בו בהרבה קהילות יהודיות. הם חיברו הגדה לתשעה באב, שכלפי חוץ מהללת את שבתי צבי, שכידוע ביטל את צום תשעה באב. ההגדה מלאה שירי הלל לשבתי צבי ולתעוזתו וגדולתו, אבל מפעם לפעם מבליחים בה דברי לעג הממחישים את הכוונה האמיתית. כך לדוגמא:

"בעל הבית והמסובים שרים יחדיו:

אילו עשה עצמו משיח שקר ולא ביטל צום הרביעי – דיינו

אילו אכל והאכיל חלב ולא חילל את השבת – דיינו

אילו חילל את השבת ולא הגה את השם באותיותיו –דיינו...".

כך נוכל לדמיין את מאמיניו הפתאים של ש"צ מתכנסים לסדר ליל תשעה באב לקרוא פיוטים יחדיו תוך כדי "סעודת תשעה באב" שתיקן רבם, ולפתע בין השיטין נשמעים דברי לגלוג המביאים אותם במבוכה... והם שואלים את עצמם, האמנם? כך נראה המשיח?

זוהי ליצנותא דעבודה זרה שדברו עליה חכמים, שלפעמים כוחה רב לבטל את השקר.