כיצד ייתכן שישנם אנשים חכמים, אשר אינם מגיעים למסקנות נכונות על המציאות?
הבה נדמיין לעצמנו ילד קטן שמשחק במגרש משחקים רחוק מן הבית, ושוכח לגמרי מהוריו. איזו תחושה יחוש? שהעולם שלו, וביכולתו לעשות בו מה שירצה ללא חשש.
כעת, נדמיין ילד אחר שמבחין בהוריו שמתבוננים בו מן הספסל. ההורים נותנים לילד תחושה של ביטחון עצמי ואהבה, אך מצד שני, גם של שיפוטיות. הילד חש שהוריו מצפים ממנו להתנהגות מסוימת, ויודע שאם יחטא - עתיד ליתן דין וחשבון לפניהם.
אני חושב שעמוק בליבנו כולנו ילדים, וחשים את התחושות הללו כלפי אלוקים.
אנשים חכמים נוטים להאמין שהם מסיקים מסקנות בצורה אובייקטיבית לחלוטין, נטולת רגשות אישיים, כאילו היו רובוטים. זאת מפני שהתרגלו לראות את האנשים 'הפשוטים' סביבם מבטאים את רגשותיהם בצורה גלויה יותר, ללא מסכות מורכבות, בעוד שהם מסתירים את רגשותיהם בצורה מוצלחת ומתוחכמת יותר.
זאת חשוב להדגיש: אין אדם חסר רגשות. ללא רגשות עמוקים כמו הרצון לחיות והפחד מכאב, לא היה האדם נע, שותה, אוכל, או אפילו ממשיך לנשום. רגשות הם הסיבה בגללה אנשים מנסים להשיג ידע על העולם, ופועלים בתוכו.
באדם יש שני כוחות שונים: רגש ושכל.
אמנם האדם פועל מרגש, אך יש לו גם שכל - כלי-מחקר עוצמתי שמאפשר לחקור את העולם באובייקטיביות.
השכל הוא כלי, וכמו כל כלי, ניתן להשתמש בו לטובה או לרעה. באמצעותו ניתן להגיע אל ידיעת הבורא, ולבחור בחירות מועילות, או להיפך, להשתמש בו כדי להצדיק שקרים עצמיים באינספור תירוצים מחוכמים, ולהזיק לעצמנו ולאחרים. השאלה החשובה היא, איזה רגש מניע את השכל.
אם קיימת אצל האדם תאווה חזקה מאוד, הרי שהשכל ישמש כלי להצדיק את התאווה ולאשר אותה. לדוגמה, הגאוותן תמיד יגונן על דימויו העצמי, ואם טעה, ימצא דרכים יצירתיות להתחמק מהודאה בטעות.
אמנם לא קל להתגבר על רגשות אנוכיים, אך למרות הקושי הרב, בכל אדם קיים רגש חיובי עמוק ומדהים מאין כמותו של רצון לעשיית טוב. האם התווכחת פעם עם מישהו, ותוך כדי ויכוח הבנת שאתה טועה? עמוק בתוכך, ודאי הרגשת אז רגש פנימי שאמר לך שצריך להודות על האמת, פשוט כי זו היא האמת. זהו רגש הצדק שבך, הרצון הנשמתי הטהור לעשיית טוב.
הדרך להיכרות עם מציאותו של הקב"ה נמצאת בהתחברות אל הטוב שבך, אל אהבת האמת מתוך ענווה. מי שמעדיף רצונות אחרים, כמו אגו וגאווה, יגיע אל מסקנות שגויות. לכן אמרו חז"ל: "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (מכות דף י, ע"ב), "בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעים אותו" (שבת דף קד, ע"א). הכול הולך אחר הרצון!
אל תחפור לי!
מדוע ישנם אנשים שלא מוכנים לשמוע יהדות? על הפחד הלא רציונלי מפני האמת...
ישנם אנשים שלא מוכנים לשמוע על הוכחות לאמונה, מתוך חשש להשתכנע מהן. מספר סוגי פחדים נקשרים בעיניהם לאלוקים, כמו הפחד מפני ענישה בעולם הבא, או לחילופין, פחד מפני הגבלת תחושת החופש שלהם.
תחושות אלו אינן רציונליות: הרי בכל נושא אחר נרצה לדעת את האמת, כאשר קיימת סכנה שביכולתנו להימנע ממנה, או נזק שיש בכוחנו לתקן. לצורך ההמחשה, אם חומרים מסוימים שאנשים צורכים בגיל צעיר גורמות למחלות קשות בגיל מבוגר, היינו רוצים לדעת על כך במטרה להימנע מאותם חומרים, או לפחות להפחית מצריכתם. כל עוד יש דרך לתקן את המעוות, נבקש לדעת זאת ולתקן.
לדוגמה, אנשים בעבר עישנו סיגריות מבלי לדעת על הנזק הנגרם מהן, היו אף רופאים שטעו לחשוב שהן מיטיבות לבריאות; מובן שחוסר ידיעתם לא מנע ממעשנים לחלות. בעבר היו רופאים מיילדים גורמים לתמותה רבה בקרב אימהות, כי לא ידעו על הצורך הרפואי לחטא את ידיהם בסבון, וגרמו בכך לזיהומים מיותרים.
אמר שלמה המלך, החכם באדם: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (קהלת ב, יג-יד). אין זה רציונלי לעצום את העיניים ולקוות להשיג את הטוב ביותר...
מהי תורה? התורה היא הדרכת הבורא להשגת החיים הטובים ביותר. תורתו של הבורא יתברך מבטאת את תכלית הבריאה וצורתה, בדומה לחוקי הטבע במדע, על פיהם גופנו בנוי ופועל. אדם שאינו מכיר בקיומו של כוח המשיכה, עלול ליפול מגג ולהיפצע; אדם שאינו מכיר באש, עלול להיפגע מכווייתה; כך עלינו להבין מציאות של חטא, אשר פוגמת בנו באופן טבעי לפי חוקי הבריאה (לכן הגיהנום ביהדות אינו מתאר ענישה במובן המקובל, אלא דומה למעין 'בית-חולים' אשר נועד לרפא פגמים שהנשמה גרמה לעצמה).
אין זה רציונלי להירתע מגילוי מצוות שהבורא ציווה, כשם שאין זה רציונלי להירתע מגילוי חוקי התזונה הנכונים, או סכנות בריאותיות ממשיות כמו היחשפות לקרינה רדיואקטיבית. אם מחר יגלו החוקרים כי התנהגות מסוימת שנפוצה בקרב זוגות היא זו שגורמת לשיעור הגירושין הרב בדורנו, ודאי נרצה לדעת זאת כדי להימנע מהתנהגות מזיקה זו. לא נחשוב את הגילוי לסתם איזו הגבלה מיותרת של "החופש" שלנו, אלא למתנה נפלאה לחיזוק חיי הנישואין.
על דרך זו עלינו להביט על המצוות כעל הוראות יצרן לאדם, אשר מלמדות אותנו כיצד להשיג את האושר הגדול ביותר שנוכל להשיג בעולם הזה ולעולם הבא. גילוי תכליתנו הרוחנית אינה רק מצילה מנזק, אלא מוסיפה ומלמדת כיצד להשיג תועלת ורווח נצחיים שאין להם מידה ושיעור! לכן החכם אינו נמנע מללמוד אמונה ומוסר אשר מגלים לו על חובת האדם בעולמו.