דודו כהן בדו-שיח עם היצר הרע של הטור הזה (או: זה טור פרידה)

דודו, אני שוב אומר לך: עדיף שכבר תפרוש בשיא. כבר מיצית את כל הנושאים, אכלת לנו את הראש עם הנוסטלגיה שלך, סיפרת על מעלליך ברחובות קריית שמונה וירושלים, דיברת על צ'ולנט, מזמור לתודה, הבית שלך שנפגע במלחמה, סליחה אחרי 33 שנים, עיתוני ילדים ואפילו על סבתא שלך. אבל עזוב, תשחרר. מה נותנת לך כל החשיפה הזו? 

החשיפה עצמה לא, אבל ההשפעה כן. הרבה אנשים היו משלמים הרבה כדי להשפיע ככה, אז למה שאוותר על הזדמנות פז כזו?

כתבת אפילו טור על זה שבני המשפחה שלך בקושי קוראים את הטור שלך. אתה צריך רמז עבה יותר מזה?

כן, אבל אני מרגיש שעוד יש לי מה להגיד. אין הרבה קולות כמו שלי. אתה יודע אילו תגובות מחממות-לב אני מקבל על הטור?

נו, אתה באמת מאמין לכל אלה שמחמיאים לך? הם אומרים רק כי לא נעים להם. לך תדע מה הם חושבים עליך בסתר לבם.

נכון, יש בזה משהו. לא תמיד נעים להיות חשוף כך מול אנשים שאין לך מושג מיהם, ומה בדיוק הם יודעים עליך.

אז כדאי שתבין את הרמז. חוץ מזה, יש כותבי טורים הרבה יותר מוכשרים.

מי למשל?

ידידיה מאיר, אתה יודע. הוא איש העולם הגדול, כותב גם על השקפה ופוליטיקה. לא סתם קשקושים נוסטלגיים כמוך.

קודם כל, אל תזלזל. אתה אמנם היצר הרע, אבל ברור לך שאנשים אוהבים נוסטלגיה. אוהבים גם הומור, כמו שהיה בטורים "סימן שאתה לא צעיר" או "להיות בן 40+" או "להיות מפונה מהצפון".

דודו, איך להגיד לך את זה בעדינות? העולם יסתדר גם בלי הטורים שלך. אנשים לא יצאו להפגין ברחובות, הבורסה לא תיפול, ומצב הרוח הלאומי לא ישתנה אפילו באלפית אחוז. אז תשחרר כבר. תשים איזה טור הלכות במקום, תאמין לי שתהיה יותר תועלת מזה.

כמו תמיד, אתה מצייר את זה בשחור ולבן. יש לי עוד מה לכתוב, ואפילו יש עוד כמה טיוטות מעניינות לטורים נוספים. אם היית שומע את הביקורות שאני מקבל על הטור, אני בטוח שלא היית מדבר ככה. אנשים שולחים מיילים, אפילו עוצרים אותי ברחוב, ואומרים שחשוב שיש קול כמו שלי, שאני מצליח לגעת בהם, לפעמים להצחיק, לבטא דברים שגם הם מרגישים. בכלל, מה דחוף לך כל כך לעודד אותי להפסיק לכתוב את הטור?

אני היצר הרע של הטור, שכחת? אני מלווה אותך מהיום הראשון של הכתיבה.

אה, נכון.

אז תשמע, דודו, אני לא רוצה להעליב, אבל בוא, אתה לא איזו דמות דגולה שראויה להופיע על דפי עלון שמודפס בכמעט 300k עותקים. אתה בסך הכל בעל תשובה מקריית שמונה, בוא.

אבל אולי דווקא בגלל זה הטור פופולרי? מי כמוך יודע שבסקר הגולשים שערכנו לא מזמן, הטור הגיע למקום 2 בדירוג הטורים שאינם דברי תורה. אז כנראה שהוא לא כזה מיותר כמו שאתה טוען בעקשנות. בכלל, אני לא מבין, למה דחוף לך שאפסיק לכתוב? מי שלח אותך?

ידידיה מאיר.

באמת?

לא, לא, סתם. הוא ממילא עמוס ומבוקש, תגיד תודה אם יסכים לכתוב אצלכם.

הצעתי לו כמה וכמה פעמים. אולי זה עוד יקרה.

אז מה, עד שידידיה לא יענה לבקשתך – הקוראים יאלצו להסתפק במועט?

תקשיב, אתה קצת מגזים. אמנם אתה יושב בראש שלי תקופה ומעודד אותי לכתוב טור פרידה וזהו, אבל מצד שני - כל פידבק מהקוראים רק מעודד אותי להמשיך לכתוב. 

אז העניין הוא אגו, אה? אתה פשוט נהנה שמזהים אותך, רוצה להיות יותר בפרונט. רוצה שאמא שלך תהיה גאה בך עם כל התגובות שהיא מקבלת.

נקרא לזה ככה: רוצה יותר להשפיע. אני גם באמת מאמין שהטור מוסיף צבע לעלון, ופונה לקהל מתחזק ומסורתי יותר. אבל עזוב, באמת הורדת לי את החשק. נראה לי שאפרוש וזהו. אולי אחזור לכתוב בהמשך, נגיד בעוד שנה או יותר. זה באמת די סיזיפי - לחפש כל הזמן רעיונות, להיחשף בצורה שלא תמיד נעימה לי, וכמובן להשקיע לא מעט זמן בכל זה. נראה לי שדווקא עכשיו, כשנדמה לי שהטור בשיאו, זה הזמן לפרוש בשיא.

מעולה. תמיד ידעתי שאתה בחור חכם.

אבל אתה יודע מה זה אומר לגביך, אדון היצר-הרע-של-הטור.

מה?

שגם אתה עומד לצאת לי מהראש. לא יהיה טור - אז גם אתה לא תהיה קיים. כל השיחות איתך יהפכו ללא רלוונטיות.

אוי, לא חשבתי על זה. אולי נשקול זה שוב? דווקא יש לי רעיונות לכמה טורים ממש מעניינים ומצחיקים.

מאוחר מדי, חביבי. החלטתי כבר. יש לי מספיק פרויקטים ומיזמים להקים. 

רגע, מה עם לכתוב טור על איך שהתפטרת מעבודה במקומון בגלל שדרשו ממך לשים תמונות לא ראויות?

זהו, קיבלתי החלטה: הטור יורד. לא יקרה.

שנייה, תחשוב איזה חשוב לכתוב טור שבו תקרא להוציא את הסיגריות מחוץ לחוק! או אולי איזה ניתוח גיאו-פוליטי של המלחמה? אולי על תובנות של בעל תשובה?

הייתי יותר מדי בחשיפה לשמש, הגיע הזמן לעבור לצל. 

לאאאאאאאאא! אני כבר מרגיש שאני נמחק ומתפייד. אל תעשה לי את זה!

ביי, חביבי. ד"ש לידידיה מאיר.

קוראים יקרים, הטור יוצא לחופשה ממושכת. נחזור כשנחזור בע"ה