הטבעיות של אמא לעשרה ילדים, שלא מתרגשת מבלגן. איזה עם מיוחד

בדרכי חזור בטיסת ניו יורק-תל אביב, אני מריצה בראש את כל המסע הלא ייאמן שה' רקם בחמשת הימים שהייתי בניו יורק.

בחסדי ה׳ הוזמנתי השנה להרצות בכנס השנתי של דוברות עברית בשכונת קראון הייטס. כל שנה, לקראת חג השבועות, במשך חודש ימים הן מארגנות מרתון של שיעורי תורה, ולסיכום – ממש לפני החג – הן מארגנות כינוס אדיר שמעל 300 נשים מהשכונה ומהשכונות באזור מגיעות אליו. ה׳ זימן לי להכיר כמה נשים משם. בנוסף הרציתי לנשים בג'ורג'טאון ולנשות קווינס. אלו נשים יקרות חכמות ומלאות בתעצומות הכרתי! כמה סיפורים שמעתי, פשוט הוקסמתי מהן. ב"ה שהתגובות היו נלהבות במיוחד. מישהי אמרה לי שהיא מגיעה לערבים הנ"ל רק כדי לפטפט עם חברות, והפעם היא זו שהשתיקה כל מי שרק פצתה את פיה. עוד אישה אמרה שתוסיף לשיעורי תניא שהיא מעבירה עוד הלכה אחת של טהרת המשפחה בסוף כל שיעור, ועוד כמה נשים אמרו שהן קבעו חברותות, יהדרו יותר בטהרת המשפחה, יקבעו מפגש משפחתי, יוסיפו יותר בכיבוד הורים וכו'.

כשיש פעולת המשך - אני מבינה שה׳ פעל זאת. לא אני פה על הבמה, אני בכלל לא הנושא כאן, אלא השאיפה שהמסר האלוקי יעבור, הרצון לחזק את נשות ישראל, ולהתחזק יחדיו. כשאני באה בתפקיד, בשליחות, הדברים נאמרים יותר מהלב, ממקום פנימי יותר, ואני מתפללת לפני כל הרצאה, לזכור זאת. בינינו, זה נוגע בכל תחום, וכשמצליחים לפעול כך – מרגישים יותר סיעתא דשמיא. וכך מבינים שהתוצאות הן של ה'. אם מצליח – זה ה', לא אני. ואם היתה פשלה, למשל התנתק החשמל פתאום וכו' – גם זה רצון ה', וגם מזה אפשר ללמוד.

יש כמה נשים שלמדתי מהן כל כך הרבה, שאשמח לשתף אתכן: הכרתי אישה שהתארחתי אצלה באחת הסעודות, וראיתי כמה היא באמת נהנית לגדל את ילדיה הקטנים. מעודי לא פגשתי אמא שממש נהנית מהחלפת טיטול... חשבתי לעצמי כמה חסר לנו מהמצרך היקר הזה, המקום האימהי, שאוהב להיות בבית ופשוט לגדל ילדים, בלי לרוץ או לנסות להגשים את עצמך במקומות נוספים. אישית, כשאני פוגשת נשים כאלה אני מעריצה אותן ולומדת מהן כל כך הרבה. תאמינו או לא אבל  הקורונה היתה התקופה הכי טובה בחייה...

בדרך כלל, כשנכנסים אורחים אלינו הביתה, אנחנו מסדרים את כל הבית, שינסה להיראות מדוגם עד כמה שאפשר. כשנכנסתי לבית של מישהי אחרת, נהניתי לראות את בניה המתוקים קופצים בכל מקום, וחיים בבריאות נפשית, שמחים ומאושרים. וכן, יש בלגן בבית, ולא מנסים להעלים אותו. זה היה מתוק ואמיתי כל כך, חיים של משפחה ברוכת ילדים, בלי להתנצל או לנסות לטאטא את הבלגן... נהניתי מהטבעיות הזאת של אמא לעשרה ילדים, שחיה את הרגע, בנחת שלה, לא מתרגשת. לא נבהלת מהבלגן, ועוד פועלת בנחת.

שנזכה להזדכך יותר, להיות ראויים, לחיות בשמחה ולהתחבר יותר לה' וליהודיות הרבות שלידינו. כמה למדתי מהנשים שכאן, לפגוש כל כך הרבה נשמות פועלות ולהבין איזה עם מיוחד יש לה'. לא סתם הוא בחר בנו. בכל פעם אני נרגשת מחדש לקלוט זאת.