מי היו הגרגשים? הסיפור הבלתי ידוע על העם שבחר לברוח

כולנו מכירים את הסיפור על כיבוש ארץ ישראל בידי יהושע בן נון. כולנו שמענו על הניסים הגדולים שזכו להם בני ישראל במהלך כיבוש הארץ. הניסים הגדולים הללו, בצירוף הניסים הגדולים של יציאת מצרים, הפחידו חלק גדול מהעמים הכנענים שישבו בארץ. אחד העמים שישבו אז בארץ היה הגבעונים. הגבעונים רימו את יהושע. הם הגיעו לבושי בלואים כדי להטעות את יהושע, הם רצו שיהושע יאמין שבאו מארץ רחוקה, ויכרות איתם ברית ולא ילחם בהם.

אחד העמים שמוזכרים במקרא כאחד משבעת עממים שישבו בארץ כנען הוא הגרגשים. בספר יהושע מתואר בפירוט כיבוש חלקי הארץ והערים השונות מידי העמים השונים שישבו בהן. בעוד ששאר העמים המוזכרים בשבעת עממים מוזכרים בתיאור כיבוש הארץ על ידי יהושע, הרי שהגרגשים נעדרים לגמרי מתיאורי הכיבוש הללו.

לעומת זאת, בתיאור חלוקת הארץ, יש אזכור לחלוקת הערים הגרגשיות, וזה כמובן מעורר את השאלה: מדוע אין תיאור של כיבוש הערים הללו בידי עם ישראל, אבל כן יש תיאור של החלוקה שלהן?

חלק מחוקרי המקרא סברו שבכלל מעולם לא היה עם בשם גרגשים, ושחלילה האזכורים הרבים של הגרגשים במקרא הינם טעות. חלק הציעו שזו אי הבנה של תרגום לא נכון של מושג כנעני משובש, גר גש, אדם שגר במקדש של האל גש, ושבכלל לא מדובר בעם שהתקיים בעבר, אלא שהיהודים בלבלו את המושגים וחשבו שזה עם כנעני קדום.

בירושלמי מסופר שיהושע נתן שלוש אפשרויות לעמי הארץ: או לברוח ולהישאר בני חורין, או להיכנע ולשלם מיסים, או להישאר ולמות. בירושלמי מסופר שהגרגשים בחרו באפשרות הראשונה, וברחו לאפריקה, שהגבעונים בחרו באפשרות השנייה, וכל שאר הכנענים – בשלישית.

ישנן מספר ראיות חוץ-מקראיות שמראות את מה שכתוב בירושלמי.

פרוקופיוס היה היסטוריון ביזנטי מהמאה השישית, שבמהלך מסעותיו נסע לקרתגו. קרתגו הייתה עיר גדולה ועתיקה שהייתה ידועה במסחר ענף, ביורדי ים מצוינים וביריבותה ארוכת השנים עם רומא. בקרתגו הוא מתאר שהוא ראה כתובת שבה כתוב ''אנו הכנענים שרדף אחרינו יהושע הליסטים". תיאור של אותה כתובת יש בידינו ממקור בלתי תלוי יוחנן מאנטיוכיה, וגם הוא מתאר שראה את הכתובת הזו.

אנחנו יודעים שהתושבים בקרתגו היו כנענים. גם בכנען וגם בקרתגו עבדו לאותם אלילים, לבעל ולעשתרות. אפילו העברת ילדים למולך, אותו פולחן מזעזע שמקריבים בו ילדים לאש שמוזכר בתורה פעמים רבות כל כך, היה מנהג רווח בקרתגו.

המסקנה המתבקשת מהדמיון בין התרבות הכנענית לזו שאנחנו מוצאים בקרתגו, יחד עם הירושלמי, העידר תיאור כיבוש הערים הגרגשיות, והעדויות על הכתובת על יהושע הליסטים – כל אלו מספרים לנו את סיפורם של הגרגשים, שרואים את הניסים הגדולים שנעשו ליהודים, וכשהם שומעים את אזהרתו של יהושע, הם עוזבים את ארצם ובורחים לים, ולוקחים איתם רק את הזיכרון, שבתורו מגיע אלינו, ומראה לנו על גדלותם של רבותינו ועל אמיתותו של התנ''ך.