איך מקבלים מחמאה, בלי ליפול למלכודת שלה?

האִמרה הפילוסופית שאדם הוא פרי סביבתו היא אִמרה נכונה. אף על פי שניתן לשנות התנהגות ולהיבדל מהחברה שבה חיים, הדבר אפשרי רק במאמץ גדול לפעול בניגוד לטבע. באופן טבעי, לפי חוקי הסוציולוגיה ודברי חכמי היהדות, האדם הוא תוצר של סביבתו. אי לכך, אף אם הצלחת להיבדל, אין הבטחה שכך יהיה גם בהמשך. לעתים קרובות, מבחינה סוציולוגית, טבע האדם חזק יותר מן ההיגיון ואפילו מן ההבנה שחיים על פי התורה נכונים יותר. לכן, אם הסביבה שבה אתה חי רחוקה מדרך התורה, חיוני שתצטרף לקבוצה שחייה הם חיים על פי התורה. צור קבוצת חברים שחושבים ומתנהגים כמוך. זה יסייע לך לשמור על דרגה רוחנית וגם יעניק לך עידוד רגשי.

הימצאותך בקשר תדיר, בתדירות גבוהה ככל האפשר, עם אנשים שומרי מצוות, תגרום לנשמתך לשמוח משתי סיבות: האחת, מפני שכך תהיה בקשר עם אנשים שחושבים כמוך ויש להם מטרות משותפות עמך, וכך לא תבלה עשרים וארבע שעות ביממה בקונפליקטים אידיאולוגיים. השנייה, מפני שאנשים שמשקיעים יותר בנושאים רוחניים ופחות בנושאים גשמיים, נוטים להיות חיובים ומאושרים, והימצאותך עמהם תדרבן אותך לחיות כך גם אתה.

מחמאות עצמיות

לא רצוי להסתנוור ממחמאות. גם לא לרדוף אחריהן. בין השאר, כדי שלא להיות אדם שקל לתמרן אותו. עם זאת, אין ספק שהמחמאות חשובות לשמירה על מצב הרוח והמוטיבציה, במיוחד בתקופות שבהן אתה פגיע יותר. איך מיישבים את הסתירה הזאת למעשה?

ראשית, יש לדעת שעם כל חשיבותן של המחמאות בהעלאת המורל, למעשה הן אינן מוסיפות לנו דבר. איננו טובים יותר כי מישהו החמיא לנו, באותה מידה שאיננו גרועים יותר כי מתחו עלינו ביקורת. המחמאות פועלות כמו משכך כאבים, המשכך את הכאב אך אינו מרפא את המחלה.

הדרך הטובה ביותר לקבל מחמאה בלי ליפול במלכודות שלה, בלי להיות תלוי בה ובלי לחוש תסכול בהיעדרה – היא להחמיא לעצמך. התרגל להחמיא לעצמך. עשה זאת באופן קבוע ושגרתי. כאשר אנו מחמיאים לעצמנו בכנות אנחנו יוצרים בנו מוטיבציה ומרגיעים את כאבינו, בלי להיות תלויים במחמאות ובלי לרדוף אחריהן בהתמדה, כי הרי באופן זה הן תמיד בהישג ידינו. אם אתה מצוי בסביבתם של אנשים שבעקביות אינם מקבלים את התנהגותך מפני שהם אינם מאמינים במה שאתה מאמין, או שהם אינם מייחסים חשיבות לרגשותיך, אל תחסוך במחמאות לעצמך. אתה זקוק להן כדי לשמור על מורל גבוה. אבל עשה זאת בענווה. לכן החמא לעצמך אך זקוף את הישגיך לזכות האלוקים, שנתן בך כוחות וכלים להשיג אותם (מבוסס על ספרה של מרים אדהאן).