"אם כולם חיים כל כך גרוע, איך את יודעת שהקשר שלנו טוב?"

"אני מרגישה שאני לא אותו אדם מאז המשבר. עד היום אני לא ממש מבינה אם זה יותר או רע יותר…", אמרה נגה. "אני מרגישה שמשהו השתנה, אבל אני לא באמת יודעת אם זה השתנה לטובה. איך אני אמורה לדעת?

"אני מרגישה שפעם הרגשתי הרבה יותר מאושרת. יכולתי להסתכל על אבנר בדרך אחרת. אני מרגישה שאיבדתי את זה, ואני לא יכולה יותר להסתכל עליו כמו שהסתכלתי עליו לפני המשבר", הוסיפה נגה בעצב.

"באמת קשה להסתובב עם תחושה כזו, שפעם היית מאושרת והיום את כבר לא. חשוב לי לציין שאני מלווה את הקשר ביניכם כבר די הרבה זמן, ואני ממליצה מאוד לפתח את ההתבוננות על הקשר שלכם מתוך ראייה רחבה יותר, כי זה יאפשר למקום הרגשי שלך להסתדר במקום הנכון שלו.

"אני ממש רואה איך משהו חדש, טוב ובריא נבנה באיטיות ובזהירות ביניכם. נבנה קשר יציב ואמיתי, שלא דומה בכלל לקשר שהיה לכם לפני המשבר", עניתי.

"כשאני מצליחה לרגע להתרחק קצת מהמקום הרגשי שלי ולראות את זה בצורה נקיה יותר, אני באמת יכולה להרגיש שהקשר שלנו היום מגיע ממקום אמיתי יותר. אני רואה איך אבנר נהיה בעל טוב יותר, אבא טוב יותר ובכלל אדם טוב יותר…".

"אבל למה היינו צריכים לעבור משבר קשה כל כך? זה לא היה יכול להסתדר באופן טבעי, להגיע לאותה התוצאה?", שאל אבנר.

"כנראה לא", עניתי. 

"באופן טבעי, כל אחד מבני הזוג שמגיע לקשר הזוגי, מגיע עם המקום המקובע שמוטבע בו. הטבע של כל אחד מבני הזוג מורכב מאותן תבניות הישרדותיות שאימץ בגיל צעיר, והגיע איתן לתוך הקשר הזוגי. ככה בני זוג יכולים להעביר חיים שלמים, כשכל אחד ממשיך ללבוש את שריון ההישרדות שלו, בלי שייווצר לאורך כל חיי הנישואין קשר זוגי אמיתי".

"אז מה כן נוצר? מה כן היה?", שאל אבנר.

"היה ביניכם קשר של שותפות. כמו שותפות של עסק. אבל ביהדות, קשר זוגי זה לא רק קשר של שותפות.

"רגע, שלא תחשבו שזה קל. הקושי לבנות קשר עמוק יותר נובע מזה שבן הזוג מתמקם ודורך בצורה מדויקת על נקודת התורפה של מנגנון ההישרדות של בת הזוג, ולהפך.

"הסיבה שהם מתיישבים על נקודת התורפה היא על מנת שכל אחד יסכים לשבור את הטבע שלו, ויצליח להסיר את מנגנון ההגנה שלו, שמפריע לחיבור אמיתי בין בני הזוג. זה נובע מתוך דחף ורצון נפשי אמיתי להתחבר, שם נמצאת נקודת החיבור.

"לצערנו, מה שקורה בדרך כלל, הוא שכל אחד מפרש ברמה הנפשית את ההתמקמות של השני כאיום. הוא אפילו חווה את זה כאילו עושים לו בכוונה".

"אז למה רוב האנשים לא פשוט מורידים את השריון הזה?", שאלה נגה.

"כי לדבר הזה יש מחיר שהם לא רוצים לשלם. שבירה של מנגנוני ההישרדות שלנו מלווה בהמון התגברות על פחדים וכאבים. אנחנו מזוהים כל כך עם מנגנוני ההישרדות שלנו, שמבחינתנו לוותר עליהם זה כמו לכרות חלק מהגוף שלנו.

זו הסיבה שאחוז הגירושין מגיע בחלק ממדינות העולם המערבי לחמישים אחוז, ושאר ארבעים ותשעה האחוזים חיים בסבל נוראי, ורק מחכים שהמאמץ הזה, שנקרא זוגיות, ייגמר כבר, בדרך זו או אחרת. הם מעדיפים לחיות בקשרים מדומיינים שיתפוררו מתישהו, ירקבו או יתנפצו להם בפרצוף".

"אז מה גורם לך לקבוע שהקשר שאנחנו בונים הוא אמיתי וטוב?", שאלה נגה.

"המשבר שחוויתם היה חריף כל כך, שהוא ריסק לכם את כל מבנה הקשר הזוגי הקודם עד היסוד. מצד הטבע, לא היה שום סיכוי להמשיך איתו. כשאתם בחרתם להילחם ולבנות את הקשר הזה מחדש, זה דרש מכל אחד מכם לשבור את הטבע שלו, להתגבר ולהוציא כוחות שיכולים לצאת רק כשמנגנוני ההגנה שלכם מפוררים לחלוטין.

"יצאתם למסע שבו כל אחד מכם באופן פרטי הצליח לצאת מתוך הנפש המצומצמת והמוגבלת שלו, והתחלתם יחד לתת מקום לאמת להתבטא בקשר הזוגי.

"אני מסכימה איתך, נגה, שבחיים לא תסתכלי על אבנר באותו האופן שהסתכלת עליו עד המשבר. אבל כבר היום את מתחילה לפתח ראייה אחרת, חדשה, על אבנר. היום את ממוקמת בעמדה נשית מול אבנר, שמאפשרת ולא מוותרת על כל השפע והכוחות הגבריים שאבנר מביא לתוך הקשר הזוגי.

"הדבר הזה מאפשר לכם לבנות פה קשר חזק ויציב, מבנה עם יסודות הרבה יותר טובים וחזקים, שמאפשרים לכם יכולת גדילה אמיתית של כל אחד בנפרד, ושל הקשר עצמו, והבית הזה, בעזרת השם, יחזיק מעמד לדורי דורות".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן