פיתוח האישיות

כאשר שואלים אותי "לאיזה זרם אתה שייך?", אני רק מוסר את שמי

חיים אותנטיים: האם אנחנו חיים למעננו או למען האחרים? האם אנחנו מנסים לבנות תדמית, או שאנחנו מחוברים למטרת חיינו?

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

גם אם נפעל על פי כל העצות שהזכרנו בטור הקודם, עדיין יהיה חסר לנו רכיב חיוני כדי לחיות חיים משמעותיים ופעילים: להיות אותנטיים בכל מעשינו.

מה פירוש "להיות אותנטי"? מוצר אותנטי הוא מוצר שקיים בשל עצמו, מופיע בצורה ספונטנית, אינו העתק ואינו תלוי במה שכבר נעשה.

כמו כן, מעשה אותנטי הוא מעשה שיוצא מתוך האדם, מעומק הווייתו, ואינו מתבסס על הקיים או על אישור החברה. אדם אותנטי הוא אפוא אדם שמכיר את עצמו לעומק ופועל בהתאם לתכונותיו, לאמונותיו ולרצונותיו. ההפך מזה הוא אדם שפועל כדי לבנות לו תדמית מסוימת בעיני אחרים.

לאורך ההיסטוריה נפגעה קשות האותנטיות של האנשים. מעניין לשים לב למקור אפשרי למילה האנגלית "person", שפירושה "אדם": ביוון העתיקה, "persona" היה השם של מסכות השחקנים בתיאטרונים. זה מראה, שעצם ההגדרה של האדם הפכה למשחק, או פשוט – למה שאחרים קולטים באדם, במקום להיות מה שהוא באמת. כאשר שחקן נכנס למשחק הוא יוצר לעצמו מסכה, תוך הסתרת כל מה שהוא זהותו האמיתית, ומתחיל לשחק במטרה אחת ויחידה: להראות לקהל שצופה בו את הדמות שהוא מייצג. אבל הדמות הזאת היא שקר, ולא מה שהשחקן באמת.

האם כבר חשבת עד כמה אתה אותנטי? הבה נעשה תרגיל: חשוב על הבגדים שאתה לובש, על האנשים שאיתם אתה יוצא, על האוניברסיטה שבה למדת או שאתה לומד בה, על תוכניות הבילוי שלך ועל כל מה שאתה עושה בחיי היום-יום שלך. עכשיו, חשוב מה מניע אותך לעשות זאת. קשה לדעת מה מניע את מעשינו, אבל עלינו לחפש את זה כאידיאל. ראשית עלינו לשאול את עצמנו: האם אנחנו חיים למעננו או למען האחרים? האם אנחנו מנסים לבנות תדמית, או שאנחנו מחוברים למטרת חיינו?

כפי שכבר אמרנו, הכוונה שמאחורי המעשה היא הקובעת את איכותו, ומכאן – את הרמה הרוחנית של האדם. עם זאת, בזמננו, הדאגה לדימוי היא הגורם שיותר מכל דבר אחר מעוות את הכוונות שלנו.

אפשר להבחין בקלות שהמראה החיצוני הוא הגורם הממריץ בזמננו. סוכנויות פרסום משקיעות בתמונות הפרסומת יותר משהן משקיעות בתוכן הפרסום. זה קורה מפני שהגירוי החזותי פוגש ישירות את הצד הרגשי שלנו, בלי לעבור דרך השכל. כך ניתן לגרום לאנשים לקנות מתוך דחף, בלי צורך אמיתי. אף שהתמונות מעבירות מידע עלוב למדי, העין האנושית מסוגלת לקלוט היבטים פיזיים של הקיום. עם זאת, אין אפשרות לראות מחשבה או דיבור, ולכן מי שחי על פי תדמית, כנראה חי חיים שטחיים.

אולי מעולם לא הבחנת בכך, אבל רוב האנשים חיים כך. הם מחפשים את הקורסים ואת האוניברסיטאות הנחשבים, כדי ש"קורות החיים", שהם חלון הראווה שלהם על הנייר, יהיו בעלי ערך. בקורות החיים לא רשום מיהו האדם באמת, גם לא אם הוא עובד טוב. הם מציירים רק תמונה שטחית. ייתכן שאדם המחזיק בכמה תעודות לא באמת ניצל את הקורסים שעבר, במיוחד אם מטרתו הייתה תעודת הגמר – ולא התפתחותו האישית. הרבה מעבר לזה – אנשים, באופן כללי, מתחתנים, מביאים ילדים לעולם, עובדים ואפילו בוחרים את המשקה שלהם, לפי התדמית שהם רוצים ליצור בחברה. כך מתקבל, שמהות האדם היא מה שרואים כלפי חוץ, ודבר זה עלול להיות שקר גדול.

חשוב לדעת, שבעיה זו אינה מוגבלת לרדיפה אחר תדמית של אדם יפה, עשיר או סימפטי, אלא תקפה לגבי כל מאמץ שנעשה במטרה שהחברה תראה אותנו באור מסוים. באופן זה, אדם יכול לרצות שיראו בו אדם פשוט וצנוע או – כריזמטי, תלמיד טוב או תלמיד רע, גלשן, רוקיסט, מקצוען טוב בתחום מסוים, או, אפילו, איש דת.

אי לכך, חשוב לדעת שמהותנו היא פנימית ולא חיצונית, והיא מורכבת מהמחשבות, מהרגשות, מהאמונות ומהפעולות שלנו. היא אינה תלויה בידיעתם של אחרים על מעשינו, או במה שהם יחשבו עליה. יש אנשים שמתעקשים להעביר תדמית מסוימת לחברה, עד הנקודה שבה יש להם רצון לשנות את מהותם. אמנם ברור שהם לא יצליחו בכך, כי יכריחו את עצמם להיות מה שאינם. לפעמים, נער רואה רוקיסט גדול בטלוויזיה, מעריץ את דמותו ורוצה להזדהות איתו ככל האפשר. מאותו רגע הוא מתחיל ליצור צורת חיים דמיונית: הוא משנה את לבושו, את דיבורו ועוד, וכך מתחיל לברוח מהאני האמיתי שלו, לכיוון דימוי שאינו אמיתי.

עלינו ללכת בדרך הפוכה: במקום להפוך את מהותנו למראה של הדימוי הרצוי, עלינו לפעול כך שהמראה שלנו ישקף בצורה טבעית את מה שאנו באמת, בלי שום מאמץ. עלינו לעבוד על האישיות האמיתית שלנו. כאשר אנו מסתכלים על החיים באהבה ובשמחה, שואפים לגלות את ייעודנו ולהגשים אותו, בוודאי נעביר דימוי זוהר לחברה – לא במטרה לקדם את עצמנו, אלא כדי לעורר השראה אצל אחרים. לא רע להתלבש היטב, לנהוג בנימוס ליד השולחן ולהשיג עבודה טובה, כל עוד זה משקף את אישיותנו האמיתית.

עלינו לדעת שמהות היהודי טובה מיסודה. כאשר מישהו פועל באותנטיות, באופן בלתי נמנע הוא יפעל לטובה, ואם לא – סימן שמשהו חונק את מהותו. יש אור בכל אחד מאיתנו, אבל כשאנחנו איננו אותנטיים, כאילו מונח עלינו מסך, וכך איננו מצליחים לזהור ולהאיר לאחרים.

לכן, תדמית ואותנטיות הפוכות זו מזו ונוגדות לחלוטין זו את זו!!! ככל שתתאמץ לבנות לך תדמית, כך תהיה אותנטי פחות. פעמים רבות אנו מתוסכלים, מפני שאנו יודעים שיש לנו כישורים אך אחרים אינם מכירים בהם, מפני שאנו עושים דברים והם אינם מגיעים לידיעתם של אחרים, או מפני שלא נותנים חשיבות לדברים שאנו עושים. האמת היא שהיינו אמורים לשמוח בכל אלו, שכן אין תכונה אותנטית מזו שרק אנחנו יודעים עליה מלבד האלוקים, ובוודאי היא תכונה טהורה, בלי אינטרסים.

אדם שתורם סכום כסף ושמו מתנוסס על לוחית הוקרה בפתח המוסד שנהנה מהתרומה, מסתכן שהמעשה שלו יתפרש כנובע מאינטרס אישי. לעומת זאת, אם איש לא שמע על התרומה הזאת – האדם יכול להיות בטוח במאה אחוז שהמעשה שלו היה אותנטי.

הפתרון לאדם שמבקש לחיות חיים אותנטיים הוא להיות בקשר מתמיד עם אלוקים. כולנו זקוקים שמישהו יבחין במעשינו ויגיב עליהם. אחרת איננו מוצאים הצדקה לקיומנו. מסיבה זו, מי שאינו מרגיש את נוכחות האלוקים לידו, באופן שהוא מאשר – או לא – את מעשיו, בלית ברירה מכוון את הצורך הזה לעיני החברה, ולמעשה טועה טעות גדולה...

מי שמחפש את האישור של אלוקים ולא של החברה, מעבר לעובדה שהוא חי חיים אותנטיים יותר, אין לו בעיות של הערכה עצמית. זאת מאחר שהאלוקים מעריך אותנו לפי המאמץ והמכלול. החברה אינה רואה את הקשיים שלנו. עיקר עניינה בתוצאות. דוגמה קלסית לחברה היא כיתת לימודים: כשמישהו מקבל ציון נמוך אף שהתאמץ הרבה, הוא אינו זוכה בהערכה. החברים מגנים אותו על הכישלון – בכל מקרה. לא כן האלוקים. הוא יודע עם אילו קשיים התמודד זה שנכשל: חוסר זמן ללמוד, בעיות במשפחה, קושי להבין את החומר או, אפילו, טעות שנבעה מהיסח הדעת.

מעבר לכך, כדי להיות אותנטיים, חיוני שנסתכל על העולם שסביבנו במבט מעמיק ולא במבט שטחי המאפשר לקלוט רק את ההיבטים החיצוניים. האנשים שסביבנו אינם רק בגד, עטיפה. לכל אחד יש מהות ייחודית. החברה היהודית עצמה עשויה לשמש תרגיל טוב להסתכלות מעמיקה: בימינו נפוץ ההרגל לחלק את העולם היהודי לכמה קבוצות: דתיים, חרדים, חילונים, מסורתיים וכו'. כך אנו נוטים לסווג את האנשים, ואפילו את עצמנו, בהתאם לקבוצות האלה – אבל הדבר שגוי. הגדרות אלו קשורות לתדמית ולא למהות האנשים.

לבני העם היהודי יש שני מאפיינים בולטים:

א. במצבם האידיאלי הם מאוחדים מאוד, בלא התפלגות.

ב. בו-זמנית, כל אחד – יחיד ומיוחד, בלי יכולת להזדהות לגמרי עם קבוצת דעות והתנהגות מוגדרת מאוד.

כאשר שואלים אותי "לאיזה זרם אתה שייך?", אני רק מוסר את שמי! אינני שייך לזרם כלשהו. בהיבטים מסוימים אני יכול להידמות לזרם אחד, ובהיבטים אחרים – להידמות לאחרים. לו היינו מחלקים את העם לקבוצות על פי הדעות, מספר הקבוצות שהיינו מקבלים היה זהה למספר האנשים הקיימים בעם; אין שני יהודים זהים!

אי לכך, איננו אמורים לשפוט לפי בגדיו של האדם אם הוא דתי או לא. המילה "דתי" כשלעצמה אינה מילה יהודית ואינה מגדירה את איכותו של האדם.

רבים מאלה הנראים לא דתיים הם יוצרים גדולים, ולזכותם נזקפת רשימה ארוכה של מעשים טובים והשפעות חיוביות בחברה, בלי ידיעתו של איש. לעומת זאת, יש אנשים שנקראים "דתיים", ולמעשה הם רחוקים מאלוקים ועושים מעשים שליליים ביותר.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.

תגיות:פיתוח האישיותרוני דיין

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה