הפרק היומי בתנ"ך | פרק כ"ב בספר יהושע: ביאור, מפרשים ומדרשים

תקציר הפרק 

יהושע משלח את שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה לארץ אחוזתם בעבר הירדן לאחר שסיימו לעזור לשאר השבטים במלחמה על כיבוש הארץ. הוא מברך אותם על שמירתם את המצוות והנאמנות לה' ולעם ישראל. בדרכם חזרה הם בונים מזבח גדול על גדות הירדן, דבר שמוביל את שאר השבטים לחשוד שהם פונים לעבודת אלילים ומורדים בה'. נציגי ישראל, בראשות פינחס הכהן, נשלחים לבדוק את העניין. לאחר הסבר משבטי ראובן וגד שהמזבח נבנה כסמל לאחדות ולא למרידה, המתח נרגע ושני הצדדים מברכים זה את זה. 

הפרק המלא 

(א) אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה. 

(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. 

(ג) לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. 

(ד) וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. 

(ה) רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. 

(ו) וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם. 

(ז) וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה נָתַן מֹשֶׁה בַּבָּשָׁן וּלְחֶצְיוֹ נָתַן יְהוֹשֻׁעַ עִם אֲחֵיהֶם מעבר [בְּעֵבֶר] הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְגַם כִּי שִׁלְּחָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם וַיְבָרֲכֵם. 

(ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם. 

(ט) וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ עַל פִּי יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה. 

(י) וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה. 

(יא) וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 

(יב) וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא. 

(יג) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן. 

(יד) וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. 

(טו) וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר. 

(טז) כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְהוָה מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיהוָה. 

(יז) הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲו‍ֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יְהוָה. 

(יח) וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיהוָה וּמָחָר אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף. 

(יט) וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְהוָה אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן יְהוָה וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַיהוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אֶל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. 

(כ) הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲו‍ֹנוֹ. 

(כא) וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. 

(כב) אֵל אֱלֹהִים יְהוָה אֵל אֱלֹהִים יְהוָה הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּיהוָה אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה. 

(כג) לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְאִם לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים יְהוָה הוּא יְבַקֵּשׁ. 

(כד) וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. 

(כה) וּגְבוּל נָתַן יְהוָה בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד אֶת הַיַּרְדֵּן אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיהוָה וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת יְהוָה. 

(כו) וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח. 

(כז) כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהוָה לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ וְלֹא יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיהוָה. 

(כח) וַנֹּאמֶר וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר וְאָמַרְנוּ רְאוּ אֶת תַּבְנִית מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם. 

(כט) חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּיהוָה וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ. 

(ל) וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם. 

(לא) וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל בְּנֵי מְנַשֶּׁה הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי בְתוֹכֵנוּ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא מְעַלְתֶּם בַּיהוָה הַמַּעַל הַזֶּה אָז הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד יְהוָה. 

(לב) וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר. 

(לג) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבָרֲכוּ אֱלֹהִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמְרוּ לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יֹשְׁבִים בָּהּ. 

(לד) וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ כִּי יְהוָה הָאֱלֹהִים. 

ביאור מילים קשות בפרק 

"אשר צוה" - שתעברו חלוצים לפני בני ישראל למלחמה (מצודת דוד). 

"הניח" - מלשון מנוחה (מצודת ציון). 

"בנכסים" - זה הלשון ידוע בדברי רבותינו זכרונם לברכה כלול בה זהב וכסף וכלים ומקנה וכו' וכן (קהלת ה יח)עושר ונכסים (מצודת ציון). 

"עם אחיכם" - הם אשר נשארו בעבר הירדן לשמור הנשים והטף והרכוש (מצודת דוד). 

"אליהם" - לבני ראובן ולבני גד ולחצי שבט מנשה (מצודת דוד). 

"לצבא" - כמו בצבא ובאה הלמ"ד במקום הבי"ת וכן: 'לפניכם לחרב', 'ומשפטו בחרב' (מצודת ציון). 

פירושים מעניינים של פרשנים 

"עם אחיכם" - בני ראובן ובני גד ויש פותרין עם אחיכם שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף ולא עברו את הירדן עם החלוצים גם הם נטלו חלק בביזה (רש"י). 

"לעלות עליהם לצבא" - לפי שנאסרו הבמות משנקבע המשכן בשילה (רש"י). 

"אם טמאה ארץ אחוזתכם" - שלא בחר הקדוש ברוך הוא להשרות בה שכינתו "ואותנו אל תמרודו" - כמו ובנו אל תמרודו (רש"י). 

"אל אלהים ה'" - אל כל האלהים הוא ה' היודע כי לא במרד וגו' וכשכפל לומר שתי פעמים אלהים בעולם הזה ובעולם הבא "אל תושיענו" - כלפי שכינה אמרו (רש"י). 

"ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא" - הרי זה מן המקראות הקצרים וצריך להוסיף בו תיבה אחת ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח עד (רש"י). 

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני 

"אל אלהים ה' אל אלהים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע" - "מה ראו בני גד ובני ראובן להזכיר שלש שמות הללו שני פעמים אל אלהים ה'? שבהם ברא את העולם, שנאמר: אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. אל אלהים ה' שבהם נתנה תורה לישראל. כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, כנגד שלש מידות שבהן נברא העולם: בחכמה, בתבונה ובדעת. שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו". 

"ויברכם יהושע וישלחם" - "ר' יצחק ור' יוחנן ור' יודן גיורי הלכו לשמוע תורה מרשב"י. אית דאמרי: 
פרשת נכסים. ואית דאמרי: פרשת נדרים. ונטלו ממנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד. אמרו: צריכים אנו ליטול רשות ממנו פעם שניה. חד מנהון דרש ואמר להון: כבר כתיב: ויברכם יהושע וישלחם וילכו לאהליהם. מה תלמוד לומר: וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם? אלא בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ, היה שבט ראובן וגד עימהם ועשו שם י"ד שנה מכבשין ומחלקין את הארץ. לאחר י"ד שנה נטלו רשות מיהושע ללכת לאהליהם ושהו שם עוד ימים אחדים, וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה, לכך נאמר: גם כי שלחם יהושע". 
 

לינקים לפרקים קודמים

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק א': ציווי ה' ליהושע להכניס את ישראל לארץ

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ב': המרגלים מתחבאים בבית רחב

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ג': נס מעבר הירדן

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ד' בספר יהושע: 12 אבני זיכרון בגלגל

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ה' בספר יהושע: מילת בני ישראל

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ו' בספר יהושע: כיבוש יריחו בדרך נס

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ז' בספר יהושע: מעילת עכן בחרם יריחו 

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ח' בספר יהושע: ביאור, פירושים ומדרשים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ט' בספר יהושע: פרשת הגבעונים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק י' בספר יהושע: עצירת השמש ואבני אלגביש משמים

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"א בספר יהושע: הניסים במלחמות הצפון

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ב בספר יהושע: 31 המלכים הגיבורים שכבש יהושע

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ג בספר יהושע: פירוט חלקי הארץ

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ד בספר יהושע: כלב מקבל את חברון

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ט"ו בספר יהושע: חלוקת נחלת יהודה

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ט"ז בספר יהושע: חלוקת נחלת אפרים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק י"ז בספר יהושע: ביאור, מדרשים ומפרשים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק י"ח בספר יהושע: ביאור, מדרשים ומפרשים

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"ט בספר יהושע: חלוקת נחלות שמעון, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי ודן

הפרק היומי בתנ"ך | פרק כ' בספר יהושע: ביאור, מפרשים ומדרשים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק כ"א בספר יהושע: ביאור, מפרשים ומדרשים