עניה סערה לא נוחמה: איך הפטרת פרשת ראה מבטיחה תקווה לעתיד מזהיר לירושלים?

הפטרת פרשת ראה: ישעיה פרק נ''ד פס' י''א - סוף פרק נ''ה פס' א' - ה'.

בהפטרה מסופר: ציון - ירושלים לא נוחמה וה' מבטיח לנחם אותה.

הקשר לשבת: הפטרה זו מפטירין אותה בשבת השלישית לשבע הפטרות דנחמתא שמפטירין החל משבת שאחרי תשעה באב.

הפטרת פרשת ראה

(יא) עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: (יב) וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ: (יג) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ: (יד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ: (טו) הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל: (טז) (הן) הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל: (יז) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה: נה (א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב: (ב) לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם: (ג) הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים: (ד) הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים: (ה) הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ:

הסבר קצר על ההפטרה

בהפטרה מסופר: ציון - ירושלים לא נוחמה וה' מבטיח לנחם אותה.

''עניה סֹערה לא נֻחמה'' (ישעיה נד יא), קודם ביאת הגואל הקב''ה שולח לנביאים ואומר להם: לכו פייסו את ישראל שכבר הגיע שעת הנחמה. באים הנביאים לפייס וישראל לא מקבלים פיוס, שנאמר: ''עניה סֹערה לא נֻחמה''. כשחוזרים מה הם אומרים? רבוש''ע! בניך מרי נפש מרוב ההריגות והשמדות ומכמה הרפתקאות שעברו עליהם אינם רוצים לקבל שום פיוס. שתי צרות האלו לא נתנום להנחם, העניות וחולשת העצבים.

ישראל בגלותם ובדלותם שונים הם מכל עם, למרות עניותם ושפלותם בין הגויים בהיותם מפוזרים ביניהם לכל עבר שה פזורה ישראל, אין הנושא היהודי יורד מהפרק בכל מקום ובכל זמן. כולם מביעים דעות בקשר לעם היהודי בקשר למזרח התיכון ורוצים לבולעם חיים חס ושלום. ועל זה אומר הנביא: ''עניה סֹערה לא נֻחמה'', את שהינך עניה בתכלית העוני, מן הראוי היה שיסיחו דעתם ממך וישכחוך, ובכ''ז ''סוערה'', סוערת ורוגשת בכל המדינות. הכל רוצים לבולעה כאילו היה לה שלטון ראוי לקנאה, ואם כן ''לא נוחמה'', כי אין לה שום צד של נוחם ונחת. מצד אחד הינה עניה וחסרה מכל טובה שבעולם, ועם זאת היא נמצאת תמיד בסכנת חיים בפחד ובמורא, וזהו: ''עניה סערה לא נחמה'' מפני שלקתה בכפליים.

על כך מנחמה הנביא בכפליים ואומר שמעתה תהיה מאושרת בשתי הטובות גם יחד. במקום שהיתה עד עתה עניה ודלה, היא תהיה מעתה מופלגת בעשירות הגדולה ביותר בעולם. בנוסף לכך היא גם תהיה בטוחה ושאננה בתכלית הבטחון והשלוה.

על זה נאמר: ''הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים: ושׂמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ''. בזה מתאר הנביא את העושר העצום שיהיה מנת חלקה. וכדי שלא יעלה על לבה לומר שכדי לשמור על עושר זה יהיה עליה להתחזק בחיל רב וחזק כדי להגן על עצמה ועל ארצה, הוסיף הנביא ואמר: ''וכל בניך למודי ה''' - שלא יהיו מלומדי מלחמה אלא לימודי ה', לומדים תורה וחכמה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובכל זאת ''ורב שלום בניך'', אף על פי שהבנים ישבו באהלה של תורה, יהיה שלום ושלוה בתוכך.

זוהי הנחמה בכפליים לעומת מה שלקתה בכפליים. במקום שהיתה עניה וסוערה מבלי השקט ובטח, תהיה עכשיו מנוחמת כפליים בעושר ובשלוה.