רמב"ן על פרשת עקב: דבר תורה קצר ומרתק לשולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת עקב, מובאים הפסוקים הבאים

"וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה... וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אלוקיך כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח', י"ח).

מפרש הרמב"ן:

"ידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה נצחו אותם, על כן אמר: 'אם תחשוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, תזכור השם שהוציא אותך ממצרים ולא היה לך שם כוח ועוצם יד כלל, ותזכור עוד כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם עשה לך כל צרכך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכוחך - השם הוא שנתן לך הכוח כאשר עשית אותו, ואם תשכח את השם יכלה כוחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו".

הרמב"ן מתאר את הכוח והעוז של עם ישראל, בהשוואה למצבם בזמן כיבוש ארץ כנען. הוא מבוסס על הרעיון כי למרות שעם ישראל נמשל לאריות ולזאבים עזי כוח, תכלית הכוח והעוז שלהם נובעת מהעזרה והברכה של הקב"ה.

ההסבר מבוסס על הנחות יסוד מספריות חשובות:

הכוח המוחלט של הקב"ה: השם הוא זה שנתן לעם ישראל את הכוח והיכולת להצליח. כאשר הם מתהדרים בכוחם ובכוח ידם, הם צריכים לזכור שכל הצלחה היא בזכות השם ולא בזכותם בלבד.

היסטוריה של חסד אלוקי: ישראל יצא ממצרים, שם לא היה להם כוח או יכולת לעשות שום דבר. הקב"ה היה זה שסיפק להם את כל צרכיהם במדבר, מקום שבו לא היה להם את הכוח להחזיק מעמד ללא עזרה עליונה.

הצורך בהכרת תודה: המסר הוא שכל הצלחה של עם ישראל, כולל החיל והכוח הצבאי שהם גיבשו, היא תוצאה ישירה של עזרת ה'. אם הם ישכחו זאת ויבלו בכוחם בלבד, יכחד כוחם כפי שנעשו עם עמים אחרים אשר עזבו את ה'.

ההוראה העיקרית היא הכרה בעובדה שכל עוז ויכולת נובעים מהקב"ה, והחשיבות בהכרת תודה לו על כל הישג. שוכחים זאת ייתקלו בתוצאה של אובדן כוחם.

ממשיך הרמב"ן:

"וחזר להביא עוד ראיה אחרת שלא תחשוב 'כוחי ועצם ידי', ואמר: 'שמע ישראל' דבר אמת מפי כי הגויים האלה הם גדולים ועצומים ממך, ואיך תנצחם במלחמה, ועוד יש להם ערים גדולות ובצורות לרום השמים ואיך תכבוש אותם, ועוד ששם עם גדול ורם בני ענקים שאתה ידעת מן המרגלים שראו אותם, ואתה שמעת מימים ראשונים שלא יתייצב אדם לפניהם, וכשיתברר לך כל זה יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה כי לא תוכל לעבור עליהם כלל עד שתדע בלבבך כי ה' העובר לפניך הוא אש אוכלה והוא ישמידם ויכניעם לא כוח ועצם יד שנתן לך, אבל יד ה' עשתה זאת בתקיפין שבהם וזה רמז למה שאמר (יהושע י יא) 'וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים', וכן אמר שם (פסוק יד) 'ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו וגו' כי ה' נלחם לישראל'.

הרמב"ן מסביר את רעיון התלות המוחלטת בקב"ה בהצלחה במלחמה, גם כאשר המתמודדים הם גויים גדולים ועצומים. ההסבר בנוי על הרעיון שההצלחה אינה תלויה בכוחם או ביכולת האישית של עם ישראל, אלא בכוח האלוקי בלבד.

גודל היריב: הרמב"ן מציין שהעמים המתמודדים עם ישראל הם גדולים וחזקים בהרבה מהם, עם ערים מבוצרות ומבצרי רום שמים. זה מדגיש את חוסר הסבירות של ניצחון מבחינת הכוחות האנושיים בלבד.

הבנת המציאות: יש לשים לב לכך שהיריבים הם בני ענקים, דבר שהמרגלים רואים ומעידים עליו. זה מצב שבו אין כל סיכוי להביס את אויבים אלה ללא עזרה אלוקית.

הבנה שהצלחה היא בזכות ה': העם ישראל חייב להבין שמבלי עזרת ה' הם לא יוכלו להיכנס לארץ ולהשיג ניצחון. רק ה' בעצמו, שהוא כוחו האדיר והלא מוגבל, יכול לנצח את האויבים ולכבוש את הערים החזקות.

הדגשת עזרת ה': הפסוקים המובאים, כמו הפסוק מספר יהושע המתאר את האבנים הגדולות שנפלו מהשמיים ואת העובדה שה' נלחם לישראל, מבססים את הרעיון שהניצחון הוא תוצאה ישירה של עזרת ה' ולא של הכוח האנושי.

המסר המרכזי הוא שההצלחה במלחמה ובכיבוש הארץ תלויה אך ורק בקב"ה. כל מחשבה שההצלחה נובעת מכוחם של בני האדם בלבד היא טעות. ה' הוא זה שמסייע, מכניע את האויבים ומשיג את הניצחון.

עוד ממשיך הרמב"ן:

"והערים הבצורות שהזכיר כאן רמז לחומת יריחו שנפלה לפני הארון, וזהו שאמר דוד (תהלים מד ד) 'כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם', ימין השם וזרועו – בתקיפים, ואור פניו - שרצם בהרוגי המלחמה שנתן להם כח עליהם, וזהו שאמר הכתוב עוד (עמוס ב ט) 'ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת', ייחד האמורי שהיה עצום בהם והשם הוא המשמיד אותו".

הרמב"ן מסביר כי המילים "ערים בצורות" רומזות לנס הגדול בנפילת חומת יריחו לפני ארון ברית ה'.

הרמב"ן מצטט את דברי דוד המלך האומר בפסוק בתהלים שהניצחון על אויבים לא היה תוצאה של הכוח האנושי (כגון חרב וזרוע), אלא תוצאה של עזרת ה'. ימין השם וזרועו הם סימן לתמיכה האלוהית החזקה והאור שהאיר את פני ה' הוא זה שגרם להצלחה ולניצחון. כלומר, כאשר ה' רצה לעזור לעם ישראל, הוא נתן להם את הכוח להביס את אויביהם.