האם אפשר לשקם אמון בין בני זוג? ואיך עושים את זה?

מה הם המרכיבים של זוגיות טובה וקשרים בין־אישיים טובים?

מחקרים שנעשו לאורך שנים מוכיחים שישנם כמה גורמים חשובים לשמירת זוגיות, ובהם:

מחויבות – להיות מחויבים לקשר שנוצר, כך ששום דבר רע לא יפגע בקשר זה או יתערב בו.

תקשורת – תקשורת מילולית, פתיחות וכנות, השפעה הדדית ועוד.

תקשורת צריכה להיות מורכבת מהשפעה הדדית של בני הזוג זה על זה. תקשורת טובה מביאה בחשבון את הצרכים והרצונות של שני בני הזוג. ללא תקשורת כזו הסיכוי לשרוד הופך להיות קלוש. זוגיות שאין בה תקשורת ראויה אינה מאפשרת צמיחה והתמודדות משותפת עם משימות החיים.

נאמנות – זוהי מילת המפתח, משום שהיא צורך אנושי והכרחי ליצירת מערכות יחסים יציבות ועקביות.

חוסר נאמנות מוגדר כפגיעה במערכת היחסים, ואינו מאפשר השגת יציבות. נאמנות קיימת ברבדים שונים בחיינו: במקום העבודה, בין חברים, בתוך המשפחה הגרעינית ובמערכת הזוגית. היא הכרחית לקיום קשר תקין שיש בו אמון וביטחון.

הפסיכולוג אברהם מאסלו הגדיר את פירמידת הצרכים של האדם. בסיסה של פירמידה זו מורכב מצרכים בסיסיים ביותר, ובקודקודה מופיעים צרכים גבוהים ונעלים ביותר. לדבריו, הצרכים הבסיסיים כוללים מזון, שתייה, שינה וכדומה, בעוד הצרכים הגבוהים יותר הם צורך בהשתייכות, אהבה, הערכה חברתית וביטחון.

הצורך בביטחון במערכת הנישואין הוא צורך בסיסי, לגיטימי והכרחי כדי להתקיים, לצמוח ולהתפתח בתוך הקשר. הידיעה כי מערכות היחסים של האדם יישארו יציבות לאורך זמן מקנה תחושת ביטחון רגשי ופיזי, ומאפשרת להשקיע אנרגיה במקומות נוספים. תחושת הביטחון מאפשרת התפתחות לאפיקים חדשים, ובאמצעותה אפשר להתעלות ולהתקדם בפירמידת הצרכים שהזכרנו. אדם שאינו חש ביטחון במערכת הזוגית יתקשה להתמודד באופן יעיל עם משימות, אתגרים וקשיים, לפתור בעיות ולהעמיק את הקשר הזוגי.

מאחר שהצורך בביטחון ובנאמנות הוא בסיסי וחיוני להתנהלות חיינו, בני אדם מוכנים להתפשר על ערכים אחרים כדי לספק צורך זה. לדוגמה: גברים ונשים מוכנים להתפשר על מראה / מצב כלכלי / השכלה וכו' של בן / בת הזוג, בתמורה לתחושת חום, ביטחון ונאמנות.

כאשר אנו עוסקים בנאמנות ובביטחון הכוונה היא לנאמנות רגשית, פיזית וכלכלית, נאמנות כוללת לקשר הזוגי והמשפחתי.

במקרים רבים חוסר נאמנות מצביע על תחושת חוסר ביטחון וחוסר יציבות של האדם הפוגע במערכת הזוגית. תחושת חוסר הביטחון נובעת מחוויה רגשית של הפוגע, מהצורך לקבל מהסביבה אישור על אודות קיומו. אדם המתייחס לעצמו כאל מי שלא ניתן לסמוך עליו יתקשה לחוות את סביבתו כמקום בטוח ויציב. אדם כזה יתקשה להאמין שהסביבה נאמנה לו. למעשה, הוא משליך על האחרים את חוסר נאמנותו שלו. הוא בטוח שאין לו סיבה לסמוך על האחרים, ומשום כך הוא מוצא הצדקה רגשית להתנהלותו.

אנשים שחווים חוסר אמון ונאמנות רגשית בזוגיות, במשפחה ובעבודה סובלים מפגיעה שיטתית במערכת הזוגית. הם מפתחים התנהגות חשדנית ועוינת, שהורסת כל ניסיון לאמון ונאמנות.

במקרים כאלה רצוי לפנות לטיפול פרטני או זוגי כדי לבדוק את מקורות האכזבה, את בסיס התחושה הקשה. המטרה היא לנסות לשקם את מערכת הנישואין ולנסות לבנות אמון מחודש. בני זוג שאינם סומכים זה על זה, שאינם מאמינים בכנותו של האחר – יתקשו לנהל מערכת נישואין מוצלחת. הם ימצאו עצמם שקועים בתוך תחושות של חשדנות, חוסר ביטחון ואי־יציבות, אשר ימנעו התפתחות, הגשמה עצמית וזוגית, חוויית הצלחה וכו'.

בשביל לשקם בעיות אמון יש צורך בתקשורת פתוחה וכנה בין בני הזוג וברצון לבנות אמון מחודש. אם אחד מבני הזוג עשה מעשה שגרם להפרת אמון, רצוי שלא יכחיש את המעשה אלא יצטער בכנות על הנעשה ויאפשר עיבוד של הדברים תוך הבעת רצון בהזדמנות נוספת, ותוך העברת השדר שניתן לתקן את משבר האמון, שניתן לסמוך עליו שהדברים לא יחזרו. גישה כזאת תאפשר להשיב את המצב למקום שהיה בעבר – מקום של אמון וביטחון.

עבודה על בניית אמון מחודש היא תהליכית, והיא כמובן מצריכה רצון של שני הצדדים בשיקום מערכת הנישואין. עבודה של הצד הפוגע איננה מבטיחה שהצד הנפגע סולח אוטומטית. זוהי הבעת רצון בשיקום המערכת הזוגית, ולשם כך יש צורך בכנות, מחויבות, רצון, קבלה והכרה שיש צד נפגע ויש צד פוגע. מדובר בתהליך המאופיין בעליות, מורדות ומשברים. אולם אם קיים רצון – ניתן לנסות להשיב חזרה את האמון בטרם תתקבל החלטה חפוזה לפרק את המסגרת הזוגית. אם יש אהבה ורצון, שווה להשקיע מאמץ ולנסות לבנות את הזוגיות מחדש.

אברהם שהרבני הוא יועץ זוגי ומשפחתי, מטפל בהתמכרויות, מרצה בתחום המשפחה וחבר באגודה הישראלית לייעוץ זוגי ומשפחתי.