הפרק היומי בתנ"ך | פרק כ"ג בספר יהושע: נאום הפרידה של המנהיג הדגול לפני מותו

הצטרפו אלינו ללימוד היומי בפרק כ''ג בספר יהושע, בו מתאר הנביא את נאום הפרידה של יהושע מעם לשראל לפני מותו

יונתן הלוי
פורסם י"ח אב התשפ"ד 22.08.24 12:17

אא

תקציר הפרק

בפרק זה, יהושע, שהגיע לזקנה, פונה לעם ישראל ומכנס את זקני העם, ראשי השבטים והשופטים כדי למסור להם דברי פרידה ומוסר. יהושע מזכיר לעם את כל הנסים והנפלאות שה' עשה עבורם במלחמות נגד האויבים ואת ההצלחות ביישוב הארץ. הוא מדגיש שעליהם להקפיד לקיים את כל מצוות התורה ולא לפנות לעבודה זרה, כדי לשמר את הברכה שירשו. יהושע מזהיר שאם העם יעזוב את ה' ויפנה לעבודת אלילים או יתחתן עם עמים זרים, ה' יסיר את הגנתו מהם והם ייכחדו מעל האדמה הטובה שניתנה להם. הפרק מסתיים באזהרה חמורה על הצורך לשמור על הברית עם ה' ובזכרון שגם כמו שהברכות התקיימו, כך יתקיימו העונשים אם יפרו את הברית.

הפרק המלא

(א) וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים.

(ב) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים.

(ג) וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלוקיכם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אלוקיכם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם.

(ד) רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם מִן הַיַּרְדֵּן וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ.

(ה) וַה' אלוקיכם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת אַרְצָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אלוקיכם לָכֶם.

(ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול.

(ז) לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אלוקיהם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם.

(ח) כִּי אִם בַּה' אלוקיכם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ט) וַיּוֹרֶשׁ ה' מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(י) אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף כִּי ה' אלוקיכם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם.

(יא) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת ה' אלוקיכם

(יב) כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם.

(יג) יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף ה' אלוקיכם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אלוקיכם.

(יד) וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אלוקיכם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד.

(טו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אלוקיכם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא ה' עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אלוקיכם.

(טז) בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית ה' אלוקיכם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם.

ביאור מילים קשות בפרק

"והים" - מוסב על מן הירדן לומר מן הירדן ועד הים הגדול העומד במבוא השמש (מצודת דוד).

"וכל הגוים וגו'" - גם הם חלקתים בגורל (מצודת דוד).

"מן הירדן" - היושבים מן הירדן והלאה כלפי המערב (מצודת דוד).

"בנחלה" - לחלקם בנחלה להשבטים (מצודת דוד).

"הנשארים" - אשר עדיין לא כבשתם (מצודת דוד).

"הפלתי וגו'" - רצה לומר היפלתי הגורל להם (מצודת דוד).

"לפח" – לרשת (מצודת ציון).

"ולמוקש" – למכשול (מצודת ציון).

פירושים מעניינים של פרשנים

"לזקניו" - הם הסנהדרין. "ולראשיו" - ראשי המטות. "ולשפטיו ולשטריו" - אשר בכל עיר ועיר. "ויאמר אליהם" - תוכן המאמר היה, שאחרי ראה יהושע כי נשארו הרבה עמים יושבים בארץ אשר לא הורישם, ויש שני אופנים, או שיכרתו ישראל עמהם ברית ויתחתנו עמהם עד יעשו כגוי אחד ובזה תוסר האיבה, או שילחמו עמהם עד שיורישו אותם, כי בל"ז א"א שישבו בארץ במנוחה. והתירא פן אחרי מותו יפחדו ישראל מלהתגרות בם מלחמה ויבחרו האופן הראשון, לכן בא להזהירם ע"ז בטוב טעם ודעת. וז"ש "אני זקנתי", ולא אוכל עוד לצאת למלחמה, בכל זאת הלא לא אני הייתי הכובש בכחי, כי "ואתם ראיתם את כל אשר עשה ה' אלהיכם לכל הגוים". אותות ומופתים גדולים, ובזה בחנתם היטב כי לא ידי עשו לכם את החיל, רק "כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם", והוא הנצחי אשר לא ימות (מלבי"ם).

"וחזקתם מאד לשמור" - ממצוות לא תעשה, "ולעשות" - מצוות עשה וכו', והוא עצמו הציוי שצוה ה' ליהושע (למעלה א) בתנאי הכיבוש, ועתה שאתם תלחמו ציווי זה מוטל עליכם (מלבי"ם).

לינקים לפרקים קודמים

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק א': ציווי ה' ליהושע להכניס את ישראל לארץ

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ב': המרגלים מתחבאים בבית רחב

הפרק היומי בתנ"ך | יהושע פרק ג': נס מעבר הירדן

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ד' בספר יהושע: 12 אבני זיכרון בגלגל

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ה' בספר יהושע: מילת בני ישראל

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ו' בספר יהושע: כיבוש יריחו בדרך נס

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק ז' בספר יהושע: מעילת עכן בחרם יריחו

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ח' בספר יהושע: ביאור, פירושים ומדרשים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק ט' בספר יהושע: פרשת הגבעונים

הפרק היומי בתנ"ך | פרק י' בספר יהושע: עצירת השמש ואבני אלגביש משמים

הפרק היומי בתנ"ך | ביאור פרק י"א בספר יהושע: הניסים במלחמות הצפון