שלושת ההיבטים של האהבה שכל אחד צריך לחפש בקשר

החובה שהתורה מורה לנו באהבה לזולת אינה רק חובה מוסרית או אמצעי להוספת יציבות לחברה. אהבה היא הגורם החשוב ביותר למימוש מטרות חיינו והתוכנית האלוקית.

כבר דנו בעובדה שמטרת האדם היא לפעול כדי שתכונותיו תהיינה דומות, עד כמה שאפשר, לתכונות האלוקים. המאפיין העיקרי של האלוקים הוא אהבתו האין-סופית, ובשל אהבה זו העולם קיים. מכאן, שהתכונה העיקרית שחובה על האדם לשפר היא היכולת לאהוב. אבל צריך לדעת איך לעשות זאת.

מובא בקבלה ששלוש מתוך עשר התכונות שבהן ברא האלוקים את העולם קשורות לאהבה: נצח, הוד ויסוד.

דמיין את עצמך בנסיעה ארוכה במכונית לכיוון רצועת החוף ביום קיץ לוהט. לאחר כמה שעות נסיעה, מיד אחרי עיקול, נפרש מולך נוף מדהים של ים כחול וגדול ממדים. רבים הם החווים בשנייה הזאת תחושה עוצמתית שפושטת בכל גופם; קשה להסביר את התחושה הזאת. האופק כמו קורא לנו לגעת בַּאין-סוף, וממדיו העצומים של הים גורמים לנו לחוש קטנים.

בתוך כל העוצמה הזאת, מתחשק לנו לצלול לתוך הים, ואם אפשר – להחזיק בכל כולו. רצון זה מתגבר עם החום והעייפות מהנסיעה. תכונת ה"נצח" היא היוצרת בנו את הדחף הזה, את נטייתנו לרצות בחיבור עם משהו, את החשק לחצות את הגבולות של עצמנו, כדי לחדור לעולם חדש.

את ההתלהבות הזאת נחוץ לאזן – באמצעות רגש אחר, ספונטני פחות, שעלינו לטפח. הים ראוי לכבוד. שים לב לממדיו! כמה סיפורים נוצרו בו! כמה יצורים חיים במרחביו! וכמה סכנות טמונות בו! רגש זה – איפוק, נוצר על ידי תכונת ה"הוד", המאפשרת לנו לעצב טוב יותר את הקשר שלנו עם הים. כשהרגש הזה קיים, שוב איננו רוצים לבלוע את הים. גם לא להחזיק בו. אנו מבינים כי אולי טוב יותר להעריך אותו ממרחק. עכשיו, במקום לחדור לשטח אחר, אנו רוצים להכיר אותו ביתר עמקות וליצור אהדה.

לבסוף, כשמצליחים לשלב את שתי הנטיות האלה, מופיע ה"יסוד", שיוצר מרחב לקשר אידיאלי.

את שלושת ההיבטים האלה עלינו לחפש בקשר: ראשית עלינו לחפש בתוך עצמנו את הצימאון להתקשר עם אנשים, לשמוח כשפוגשים מישהו ולהרגיש שלכל אחד מגיעה תשומת לב, כאילו הוא חברנו הטוב ביותר.

שנית, עלינו לשלוט במינון הקשר. אהבה חסרת רסן עלולה ליצור תחושת מחנק אצל האחר. עלינו להתאפק – לטובת הזולת, להתבונן במה שהוא באמת צריך ולהכיר אותו לעומק. מהרגע שיש לנו כלים כאלה, נוכל למצוא את הנוסחה המדויקת למערכת יחסים אידיאלית.

ואולם אהבת הזולת אינה מוגבלת לעולם הרגש בלבד. היא מתבטאת בהחלט גם בדיבור ובמעשה.

1. אהבה באמצעות רגשות

השלב הראשון באהבה הוא להרגיש שהזולת באמת ראוי לאהבתנו, ליצור רגש חיבה כלפיו ולהשתכנע באחריותנו על מעשיו. כן, אם חבר טעה, האחריות לַטעות מוטלת גם עלינו – כי האהבה היא חובה, והיא אינה תלויה בהתנהגותו של האדם. עצם היותו יציר כפיו של הבורא, בריאה שנבראה בצלם אלוקים, היא סיבה טובה מספיק לאהוב אותו.

כאשר התורה מורה לנו לשנוא את הרשע, היא מכוונת אך ורק לשנאת מעשיו הרעים של האדם ולא לשנאת האדם עצמו. מכיוון שאנו אוהבים את האנשים, עלינו לשנוא את מעשיהם השליליים ולהיאבק לשינוי.

לאהוב בלבנו משמע, לדאוג למצבו החומרי והרוחני של הזולת, ותמיד לדון אותו לכף זכות. חבר מהישיבה בירושלים סיפר לי, שבשבת אחת הוא טייל ברחובות ירושלים עם תלמיד חכם. כשראה מכונית עוברת לידו, קרא אחריה הרב: "מזל טוב!". חברי לא הבין מה ראה הרב לנכון לנהוג כך, ושאל: "הרי הוא מחלל את השבת! מדוע אפוא כבודו מברך אותו בברכת מזל טוב במקום לגנות אותו?". השיב הרב: "אם הוא נוסע בשבת, אין ספק שאשתו עומדת ללדת, שהרי זהו אחד המצבים הנפוצים שבהם חובה לנסוע בשבת". אפשר לחשוב שהרב היה נאיבי, שהרי הסיבה הסבירה יותר לנסיעה בשבת היא העובדה שהנהג ההוא אינו שומר שבת. ואולם אפשר לראות את המעשה באור שונה: הרב ידע שרוב היהודים אינם שומרי שבת, אבל יכולתו לדון את הזולת לכף זכות הייתה גדולה כל כך, שהוא האמין באמת שהאיש ההוא בדרכו לבית היולדות.

נוסף על רגש האהבה שאנו צריכים לטפח בתוכנו, עלינו לרכוש לעצמנו רגשי חמלה, רחמים על נזקקים ומידות טובות אחרות כלפי הזולת, עד שהן יתקבעו בנו בעוצמה ובמוחש.

2. אהבה באמצעות דיבור

מילה אחת יכולה להציל חיים או להרוג. האהבה עוברת גם דרך המילים היוצאות מפינו. אסור, בשום פנים ואופן, לדבר רע על מישהו. ה"חפץ חיים" כתב ספר ארוך מאוד, מלא בפרטים המלמדים כי האדם צריך להיזהר מאוד כאשר הוא מזכיר בשיחה אדם אחר. אסור להפחית מערכו של אדם על ידי אמירה, כגון: "הוא אינו עובד היטב", או: "היא עלתה במשקל". גם לא להזכיר מעשה שלילי של אדם, אף על פי שהוא היה באמת. ההלכות הקשורות לדיבור רבות וארוכות, ואין כאן המקום להרחיבן, אך חובה עליך, הקורא, להתעמק בנושא ולהשתפר בו.

גם לבייש אדם בפרהסיה אסור. התנהגות שלילית זו גם יוצרת ריחוק בין האנשים. אמירת משפטים כגון: "זאת התספורת החדשה שלך? פשוט מבדחת", "הי, משה, בסוף הצלחת לעלות כיתה? סוף סוף, הא!...", במיוחד כשהם נאמרים בנוכחות אנשים אחרים, הם אחת העבירות החמורות ביותר, ורבותינו השוו אותה לרצח. לעיתים אנו סבורים שזה משעשע, אומרים שזה היה "בצחוק", אבל הנזק הנפשי הנורא שזה עלול לחולל הוא נזק חמור מאוד, ולעיתים הוא אינו בר תיקון.

פגיעה נוספת נפוצה בזולת היא כינוי אנשים בכינויי גנאי. בתוך שמו של האדם נמצאת כל הווייתו, ההיסטוריה שלו וכל מה שהוא השיג. זו משמעות הביטוי "שמו הולך לפניו". ואם אני אומר, לדוגמה: "מה העניינים, שמנצ'יק?!" – אני מצמצם את ההיסטוריה ואת המהות של האדם לנתון פיזי יחיד. צריך לדעת כי גם אם האדם טוען שהכינוי אינו מפריע לו, עמוק בפנים, לכולם חשובה הדרך שבה פונים אליהם.

עם זאת, לאהוב את הזולת באמצעות הדיבור – אין פירושו להימנע מלדבר. להפך, מה שיוצא מדיבור עשוי להיות חיובי ביותר: לתת עצה טובה, ללמד את האנשים על מטרות החיים והעולם, לעודד את רוחו של אדם במילים טובות, כל אלו עשויים להציל אדם חסר תקווה. באותה מידה, אם אתה מתעקש להשתמש בשמו של אדם שרבים רגילים לכנותו בכינוי גנאי – אתה עשוי לסייע לו במידה שקשה לשער.

3. אהבה באמצעות מעשים

מי שאוהב רק בלבו – אהבתו אינה מושלמת! חשוב מאוד להרגיש אהבה ולהרהר בה. זו התחלתה של כל פעולה. אבל אדם אינו רק מה שהוא חושב ומרגיש, אלא בעיקר – מה שהוא עושה. לכן, כשאנו רואים אדם הנתון בקשיים, אנחנו חייבים לעזור לו באופן מעשי: באמצעות צדקה, לימוד ואף חיוך. פעמים רבות, עצם החיוך הוא מעשה עצום, שערכו עולה על ערכם של אלפי דולרים. יש מקרים רבים שבהם הכסף אינו הפתרון, ורק מחווה של אהבה, כגון חיוך, עשויה לפתור את הקושי.

יש דרכים אין-ספור לאהוב את הזולת בצורה מעשית, מהפשוטות ביותר ועד למתוחכמות ביותר. למעשה, האהבה היא אמנות שצריכים לעבוד עליה יומם ולילה כדי שתגיע לשלמות. דרך פשוטה ורבת ערך לטיפוח האהבה היא לברך לשלום את האנשים שסביבנו. התורה אף מלמדת אותנו ומייעצת לנו להקדים לברך את האדם לפני שהוא מברכנו, כדי שלא נסתכן באפשרות שלא נבחין בברכתו ונעבור על פניו בלי לברכו כלל – מעשה שעלול להיות חמור מאוד. יש אנשים שכל מה שיש להם הוא "שלום!", ואם נמנע מהם גם את זה, לא ייוותר להם דבר.

אין ספק שעזרה רוחנית היא היסוד המרכזי בעולם האהבה. משמעות הדבר היא שכאשר אנו מכירים אנשים שרחוקים מהתורה ואינם מכירים אותה, עלינו להראות להם את הדרך הנכונה וללמד אותם את הערכים הטבועים בתורה. יש אנשים שלבם גדול אך מעולם לא הזדמן להם ללמוד ולשאול את עצמם על ייעודם ולהגשימו. לאנשים אלו עלינו להראות מה רב ערכו של לימודנו.

בכל זאת, רבים סבורים שאהבת האדם מתבטאת בשינויים מהפכניים בעולם, כגון להביא את הקץ על הרעב, העוני והמלחמות. זה נכון, אך זה אינו בהישג ידינו. לאהוב – משמע לעזור, למי שכן נמצא בהישג ידינו, ואפילו לתת קדימות לאלה שקרובים אלינו; לבקר סבא חולה, לעזור להורים לעת זקנה, לתמוך כספית בבן דוד או באחיין. אפילו להחליף חיתול לתינוק – כל אלו הם ביטויי אהבה בדרגה הגבוהה ביותר.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן