איך אנחנו מדברים עם הקב"ה, ואיך הקב"ה מדבר איתנו

אלוקים אוהב אותי!... איך זה אפשרי? איך אלוקים יכול לאהוב יצור פשוט ובן תמותה כמוני? במה אני ראוי?

דמיין לעצמך שנשיא המדינה היה אוהב אותך כל כך עד שלא היה מפסיק לחשוב עליך אף לרגע. האין זה מדהים? מדהימה יותר העובדה שזה, בדיוק, מה שקורה בקשר שלנו עם האלוקים. לא משנה מה אתה עושה או מי אתה – אי אפשר לאמוד את אהבת האלוקים אליך. כל הטוב שבו מורעף על האדם, וכל אחד מאיתנו חשוב בעיניו כאילו היה יחיד. אי אפשר לתאר את גודל אהבתו אליך! הוא אינו מפסיק לחשוב עליך ולו לרגע. הוא עוקב בהתמדה אחר מעשיך, מנתח אותם, מציב לך אתגרים ומקווה להצלחתך. הוא רוצה שהאהבה הזאת תהיה הדדית, אך גם אם היא אינה כזו, הוא ממשיך לאהוב אותך.

כבר נתנו דעתנו לעוצמה הרבה שהאהבה עשויה להגיע אליה כאשר אנו מתקשרים עם הזולת. הקשר עם אלוקים נעלה יותר: הוא מטרת הבריאה כולה. בעצם, האהבה בין בני האדם היא רק בית ספר שנועד ללמד אותנו לאהוב את האלוקים.

יש משהו אופייני מאוד בקשר הזה: מחד גיסא, אלוקים הוא הישות הקרובה ביותר שאנחנו מכירים. הוא, יותר מכל אחד אחר, מכיר את המחשבות, הרגשות והצרכים שלנו – והוא אוהב אותנו יותר מכול!!! הוא מלווה אותנו בכל צעד ושעל, בכל נשימה. הוא לגמרי בלתי נפרד, לעולם לא יבגוד בנו, ויש לו יכולת להיענות לכל בקשה שלנו.

עם זאת, אף שאנו יודעים על נוכחותו, יש לנו קושי גדול מאוד למצוא אותו, כי חושינו אינם קולטים אותו. איננו יכולים לראות אותו או לגעת בו, ולכן כדי להיות בקשר עם אלוקים חייבים לחשוב בהיגיון ולהבין שהוא לצידנו כל הזמן.

ההיסטוריה שלנו, של העם היהודי, רצופת עקבות של הבלבול הזה. לעיתים אנחנו מצליחים לחיות במערכת יחסים רבת עוצמה עם אלוקים, ולעיתים אנו מאבדים את החוטים הקושרים אותנו אליו, נשלטים בידי החומר ולא מצליחים להתקשר לנושאים של השכל והלב. ואולם אלוקים נמצא תמיד, ממתין בסבלנות שנחזור אליו. הדינמיקה הזאת מתוארת ב"שיר השירים", אחת המגילות שכתב שלמה המלך, ובה מתוארת רעיה המחפשת את אהובה, כמטפורה של הקשר בין העם היהודי ובין אהובה, הבורא.

אם כן, ההתקשרות לאלוקים אינה מטלה קלה, אך היא מראה לנו את הדרך להצליח, ומהרגע שאנו מצליחים אנו זוכים בהנאה ובשביעות רצון אין-סופיים.

יש שתי דרכים לחזק את הקשר הזה: האחת היא עצם יצירת התקשורת, והשנייה היא פעולת הנתינה מעצמך למישהו אחר. רבים אינם יודעים, אבל כל בני האדם מתקשרים עם אלוקים באמצעות הדיבור, כולל אלה הקוראים לעצמם "אתאיסטים". כשאנחנו אומרים, לדוגמה: "הלוואי שזה יצליח", אנחנו מייחלים לעזרתו של כוח נסתר, אף אם איננו יודעים מהו הכוח הזה ומה מקורו. זהו ביטוי שיוצא ממעמקי נשמתנו, שיודעת היטב מהו מקור כל הכוחות בעולם. חכמינו מלמדים שאפילו פושע מתפלל על הצלחת השוד שהוא עומד לבצע.

התקשורת עם אלוקים נעה בשני כיוונים: אנחנו מדברים אליו, והוא מדבר אלינו.

משוחחים עם אלוקים

בכיוון הראשון, עלינו להתרגל לדבר עם אלוקים יום-יום. לפני כל מעשה עלינו לבקש את עזרתו, וכן לבקש ממנו בריאות, פרנסה, הצלחה ותבונה, וכמובן – להודות לו על כל מה שקורה לנו. את התקשורת הזאת אנחנו חייבים ליצור בכל שעה, בשפה שלנו, בכנות ובפשטות.

תפילה היא תרפיה בפני עצמה – כל אדם זקוק לשוחח עם מישהו שהוא בוטח בו, גם אם המטרה היא רק לפרוק מהלב את הבעיות היום-יומיות. לא תמיד יש לנו מישהו שמוכן להאזין לנו בכנות וגם מוכן לעזור לנו בפתרון בעיותינו. אלוקים, מבחינתו, זמין בכל עת ומוכן לשמוע אותנו בסבלנות. יתרה מכך, הוא בהחלט מסוגל לפתור כל בעיה.

נוסף על האפשרות לתקשר עם אלוקים במילים שלנו, עלינו לתקשר איתו בנוסח התפילות שתיקנו לנו חכמינו. תפילות אלה עוזרות לנו לשמור כמה כללי התנהגות בתקשורת עם אלוקים. הן נמצאות בסידור התפילה ומתארות את הדרך האידיאלית של התקשורת הזאת – מהרגע שאנו מתעוררים בבוקר ועד הרגע שאנו שוכבים לישון. הקשר הזה מוצא את שיאו שלוש פעמים ביום, כאשר אנו מתפללים את תפילת העמידה ("תפילת שמונה-עשרה").

גם לפני תפילת העמידה יש קטעים שבהם אנו מהללים את האלוקים, משבחים אותו ומודים לו, אך הרגעים האינטימיים ביותר הם הרגעים של תפילת העמידה. כשאנו מגיעים לרגעים האלה, עלינו להיות מוכנים, רגשית וגם שכלית, לעובדה שאלוקים באמת לפנינו ושומע אותנו, ושהדבר הזה אינו המצאה של מוחנו. אנו גם צריכים להאמין שאם הדבר לטובתנו, האלוקים יענה בחיוב לכל בקשותינו. כשאנו משוכנעים בכך אנו מוצאים שלווה גדולה בידיעה שאין בעיה שאין לה פתרון. בכל המקרים אלוקים יודע את מה שקורה ויש לו שליטה בכל הנעשה.

כולנו מכירים מנהיגים ואנשי מפתח במגוון תחומים, אך אף אחד מהם אינו מסוגל לפתור את כל הבעיות ושום אדם אינו יכול להבין לעומק את כל התמודדויותינו. רבים אומרים לנו: "זה לא נורא, אין לך סיבה לדאוג...", אך ההרגעה הזאת רחוקה מלהיות מושלמת, כי לא ברור שהם הבינו את עומק הבעיה, וסביר להניח שאין בידם לפתור אותה. בעומדנו מול האלוקים אנו מצויים במצב האידיאלי של שיחה עם מי שיודע ומבין את כל בעיותינו ומסוגל לפתור את כולן.

ייתכן שעוברת בך מחשבה שטוב יותר היה אילו היינו מחברים בעצמנו את תפילותינו, שכן כך הן היו צומחות בספונטניות היישר מתוך לבנו.

זה נכון במידת מה, ולכן יש מקומות בתפילת העמידה שבהם האדם יכול לבקש את מה שהוא רוצה במילים שלו. זאת מעבר לעובדה שכבר למדנו, שאפשר ונכון לעשות זאת במהלך היום. ואולם למרות היתרונות של התפילה הספונטנית מהלב, עלינו לבטוח בתפקידם של חכמינו לדעת בדיוק מה טוב בשבילנו וכיצד עלינו להתפלל ולבקש. לעיתים איננו יודעים לְמה בדיוק אנחנו זקוקים. ייתכן שאני זקוק למטרייה, אך איני יודע שיורד גשם ולכן איני מודע לצורך הזה. או אז אני זקוק למישהו בעל ראייה רחבה יותר, שיגיד לי מה באמת אני צריך. תפילת העמידה חוברה מתוך הראייה הרחבה הזאת, ועל כן הבקשות שאנו מביעים בה עשויות לענות בצורה אידיאלית על הצרכים האמיתיים שלנו.

חשוב לציין כי כדי שהתפילה תביא אותנו לרגשות הקִרבה כלפי האלוקים ולאמונה העמוקה בו, עלינו להבין את מה שאנחנו אומרים בתפילה. אין בכוונתי להאריך בעניין. עצתי היא, שאם אינך מבין את מילות התפילה לעומקן, תחפש ותשאל.

בכל אופן, מעניין להציץ בברכות הראשונות של תפילת העמידה. הברכה הראשונה עוסקת בגדולתו של האלוקים ובזכותם של אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, לעזור לנו לראות את מימוש מטרת הבריאה, העולם הנשגב. במבוא זה אנו מודים כי אנו מודעים לגדולת הבורא שאליו אנו פונים בתפילתנו, וגם – לערך שלנו, שאין עליו עוררין, מעצם היותנו צאצאיהם של אבותינו הגדולים.

לאחר מכן אנו מכירים ביכולתו של האלוקים ליטול את החיים ולהחזירם. לא מדובר כאן רק בתחיית המתים, שהיא חלק מהמימוש הסופי של הבריאה, אלא בפיתוח המודעות לעובדה שחיינו תלויים לחלוטין ברצונו של האלוקים, כך שאם הוא ירצה – נמות! ובאותה מידה – נקום לתחייה! לנו אין שליטה על שום דבר.

דרך נוספת לפרש את הברכה הזאת היא: אמונה שבמשך החיים אנחנו כל הזמן מתים וקמים לתחייה מחדש. אילולא זאת לא הייתה לנו אפשרות לגדול. כדי להעפיל לשלב חדש, עלינו להתנתק מחיינו הישנים – כשם שזרע, על מנת לצמוח, צריך קודם להירקב.

אנו צריכים להיפטר מהתפיסות ומהמחשבות הישנות שלנו, המונעות מאיתנו לגדול, כדי שלא נהיה נוקשים אלא נדע לקבל את השינויים הפנימיים שבנו. צעיר שמחשיב מאוד את שעות הפנאי שלו, אם לא יצליח להיפטר מהתפיסה הזאת לא יהיה מסוגל להתבגר ולהתגייס לפרויקט חדש. באותה מידה, אדם שרוצה להתחתן ולשאת באחריות את הקמת המשפחה, צריך להשלים עם העובדה שיהא עליו לוותר על העולם האנוכי שבו הוא חי קודם: נסיעות רווקים, יציאות ליליות, קריירה וכדומה.

מעבר לזה, כוח התחייה נמצא בהווה שלנו. יש לאדם יכולת יוצאת מן הכלל להקים את עצמו אחרי מצבים שבהם הוא איבד את הכול. כמה פעמים קם העם היהודי בכוחות מחודשים, לאחר שאומות אחרות כמעט הביאו עליו כליה!

גם בחיי השגרה שלנו רואים כוח זה. אל תגיד לי שמעולם לא קרה לך שבילית שעות בפיתוח עבודה במחשב, ופתאום... הופ, הכול נעלם! היו לך כל הסיבות להרים ידיים. אבל הנה, אתה שם, חוזר לפתח את עבודתך, מתרומם שוב ונעמד על הרגליים! כוח זה נובע מאותו מקור שמקים את המתים לתחייה, שמרפא את החולים, שמשחרר את האסירים והמוגבלים ומנהיג את העולם.

שומעים את אלוקים

בכיוון הנגדי, גם אלוקים מתקשר איתנו. רבים טועים לחשוב שרק הנביאים יכלו לקבל מסרים מאלוקים, אך למעשה התקשורת שלהם איתו הייתה רק קרובה וברורה יותר. אלוקים מדבר איתנו כל הזמן! כל דבר שקורה לנו הוא הדרך שלו לתקשר איתנו. הקושי הוא לפרש את המסרים האלה. נניח ששלושה ימים רצופים קיבל מישהו קנסות על נסיעה במהירות מופרזת באותו מקום. קרוב לוודאי שהמסר הוא: "במקום הזה, אסור לך לנסוע במהירות מופרזת! זה מסוכן בשבילך!". דוגמה אחרת: בדרך למקום לא הולם אדם פוגש את הרב שלו. הוא ממשיך בדרכו ומוצא פריט כלשהו הקשור לדת. הולך עוד קצת הלאה, ומגלה כי בדרכו נערמו מכשולים, ושוב אינו יכול להתעלם מהאלוקים האומר לו בכל אלו: "היזכר בי... אתה עדיין יכול לשוב על עקבותיך!".

דרך נוספת שבה השם מתקשר איתנו היא התורה עצמה. כשאנו לומדים, אנו בעצם מאזינים למה שהוא רוצה לומר לנו. כל מה שעלינו לשמוע נמצא בארון הספרים היהודי. תפקידנו להקשיב ולפרש.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן