חוק לישראל - פרשת וישלח, יום שלישי

תורה

שני (יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: וּבָת תַּמָּן בְּלֵילְיָא הַהוּא וּנְסִיב מִן דְּאַיְתִי בִּידֵהּ תִּקְרֻבְתָּא לְעֵשָׂו אֲחוּהִי:
(טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: עִזֵּי מָאתָן וּתְיָשַׁיָא עֶסְרִין רְחֵלִין מָאתָן וְדִכְרִין עֶסְרִין:
(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: גַּמְלֵי מֶנְקָתָא וּבְנֵיהוֹן תְּלָתִין תּוֹרְתָא אַרְבְּעִין וְתוֹרֵי עַסְרָא אַתְנָן עֶסְרִין וְעִירֵי עַסְרָא:
(יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר: וִיהַב בְּיַד עַבְדּוֹהִי עֶדְרָא עֶדְרָא בִּלְחוֹדוֹהִי וַאֲמַר לְעַבְדּוֹהִי עִבָּרוּ קֳדָמַי וּרְוָחָא תְּשַׁווּן בֵּין עֶדְרָא וּבֵין עֶדְרָא:
(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וִשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וּפַקִד יָת קַדְמָאָה לְמֵימָר אֲרֵי יְעַרְעִנָּךְ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלִנָּךְ לְמֵימָר לְמָן אַתְּ וּלְאָן אַתְּ אָזֵל וּלְמָן אִלֵּין דִּקֳדָמָךְ:

נביאים עובדיה פרק א

(יא) בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ (שערו) שְׁעָרָיו וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם: בְּיוֹם מְקִימָךְ מִקָּבֵיל בְּיוֹמָא דִּבְזוּ עַמְמַיָּא נִכְסוֹהִי וְנוּכְרָאִין עָאלוּ בְקִרְווֹהִי וְעַל יְרוּשְׁלֵם רְמוֹ עַדְבִין אַף אַתְּ כְּחַד מִנְּהוֹן :
(יב) וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ וְאַל תִּשְׂמַח לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם וְאַל תַּגְדֵּל פִּיךָ בְּיוֹם צָרָה: וְדַחֲזֵיתָא בְּיוֹמָא דְּאָחוּךְ בְּיוֹם תְּבִרֵיהּ וּדְחָדִיתָ לִבְנֵי יְהוּדָה בְּיוֹם תְּבִרְהוֹן וּדְאַסְגֵּיתָא לְמַלְּלָא רַבְרְבָן בְּעִדַּן עָקָא :
(יג) אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ: וּדְּעַלְתָּא בְּתַרְעֵי עַמִּי בְּיוֹם תְּבִרְהוֹן וְדַּחֲזֵיתָא אַף אַתְּ בְּבִישָׁתֵיהּ בְּיוֹם תְּבִרֵיהּ וּדְאוֹשִׁיטְתָּא יְדָךְ בְּנִכְסוֹהִי בְּיוֹם תְּבִרֵיהּ :
(יד) וְאַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּרֶק לְהַכְרִית אֶת פְּלִיטָיו וְאַל תַּסְגֵּר שְׂרִידָיו בְּיוֹם צָרָה: וּדְקַמְתָּא עַל פִּרְקָא לְשֵׁיצָאָה יַת מְעַרְקוֹהִי וְדִמְסַרְתָּא מְשֵׁיזְבוֹהִי בְּעִדָּן עָקָא :
(טו) כִּי קָרוֹב יוֹם יְהוָה עַל כָּל הַגּוֹיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ: אֲרֵי קָרִיב יוֹמָא דַּעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ עַל כָּל עַמְמַיָּא כְּמָא דַּעֲבָדַת יִתְעֲבֵּיד לָךְ גְּמָלָךְ יִתְּתַב בְּרֵישָׁךְ :

כתובים משלי פרק ז

(יח) לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים: תָּא נִתְבְּסַם בְּרַחֲמָתָא עַד צַפְרָא וְנֶעְסַק חַד לְחַד בְּרִגְאֲגָתָא:
(יט) כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק: דְּגַבְרָא לֵית הוּא בְּבֵיתָא אֱזֵיל בְּאוֹרַח רְחִיקָא:
(כ) צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ: צְרָרָא דְכַסְפָּא נְסַב בִּידֵיהּ וּלְיוֹמָא דְעֵדָא אָתֵי לְבַיְתֵיהּ:
(כא) הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ: וְאַטְעֵי יָתֵיהּ בְּסוּגְיָא דְמִלָהָא וּבִשְׁעִיעוּתָא דְסִפְוָתָהָא תְּפַתֵּיהּ :
(כב) הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל: וְהוּא אָזֵל בַּתְרָאָה שְׁלִיָאִית הֵיךְ תּוֹרָא דְּאָזֵיל לְוַת טִבְחָא וְהֵיךְ כַּלְבָּא לְאִסוּרָא :

משנה יבמות פרק ח

א. הֶערֵל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן, יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ, וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכֵלוּ. וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכֵלוּ:

ברטנורה  (א) הערל. כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה: אינו אוכל בתרומה. דילפינן מפסח דכתיב ביה (שמות י''ב) וכל ערל לא יאכל בו: נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא משום ערלה וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחוסרים תקנה: נשיהם לא יאכלו. דשויה חללה בביאתו, דנבעלה לפסול לה: ואם לא ידעה. שהיתה נשואה לו קודם לכן ולא בא עליה לאחר שנעשה פצוע דכא:

ב. אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא, כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן. וּכְרוּת שָׁפְכָה, כּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מֵהָעֲטָרָה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כָּשֵׁר. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, מֻתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבוֹא בַקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים כג) לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְיָ:

ברטנורה  (ב) ואם נשתייר מהעטרה. שנחתך מהעטרה ואילך, כשר, שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה. ובין שנפצע הגיד כמין מכת חרב וסכין, בין שנתמעך והוקטן מאליו, בין שנכרת, בין בגיד בין בביצים בין בחוטי הביצים, כולם פסולים. והני מילי בידי אדם, אבל מחמת חולי הכל כשר:

ג. עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסוּרָן אִסוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בְּמָקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. מָקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה דוֹרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמְרוּ לוֹ, אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם, לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. מַמְזֵרִין וּנְתִינִין, אֲסוּרִין, וְאִסוּרָן אִסוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת:

ברטנורה  (ג) ואם לדין. שאתה דורש קל וחומר מעצמך: יש תשובה. להשיב, מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן, על דבר אשר לא קדמו והאשה אין דרכה לקדם, תאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן: לא כי. אפילו אם הייתי דן קל וחומר אין לכם תשובה. ומכל מקום הלכה אני אומר. ואין הלכה כרבי שמעון: נתינים. גבעונים שנתגירו בימי יהושע ונתונים לחוטבי עצים ושואבי מים:

ד. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְהַסָרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּשֶר. סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּשֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה. הֵעיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:

ברטנורה  (ד) שהסריס. יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו: והסריס לא חולץ וכו'. דכתיב (דברים כ''ה) ולא ימחה שמו, פרט לזה ששמו מחוי: אין לי לפרש. איני יודע לפרש איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור: סריס אדם. שנסתרס לאחר שנולד: סריס חמה. ממעי אמו שלא ראה חמה אלא כשהוא סריס. וסימניו מפורשין, כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה וכשמטיל מים אינו עושה כיפה שאין קילוח השתן הולך למרחוק עד שיעשה עגול כמין כיפה ושכבת זרעו דיהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. והלכה כר''ע שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין לאשתו. אבל הוא אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל:

ה. הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ, וְלֹא מְיַבֵּם. וְכֵן אַיְלוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הַסָרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, לֹא פְסָלָהּ. בְּעָלָהּ פְּסָלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְעִילַת זְנוּת. וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין, לֹא פְסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ, פְּסָלוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת:

ברטנורה  (ה) סריס. חמה, אינו לא חולץ ולא מיבם, ולא חולצין ומיבמין לאשתו: אילונית. סימניה פירשנו בפ''ק: בעלוה פסלוה. שהואיל והיא פטורה מן היבום עומדת עליהם באיסור אשת אח:

ו. סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, לֹא יַחֲלוֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַסָרִיס. אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִים עָלָיו סְקִילָה כַּזָּכָר:

ברטנורה  (ו) רבי יוסי ור''ש אומרים כו'. דסבירא להו אנדרוגינוס כזכר. והדר ביה ר''י ואמר בברייתא שאנדרוגינוס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה, הלכך אינו מאכיל בתרומה: רבי יהודה אומר כו'. ולית הלכתה כותיה, דהא קיי''ל לעיל סריס אדם חולץ וחולצים לאשתו, וטומטום שנקרע הוי כסריס אדם: אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא. מפני שהוא כזכר, והשוכב עמו הוי בא על הזכור בין בזכרות שלו בין בנקבות שלו: ר''א אומר חייבין עליו סקילה כזכר. דוקא במקום זכרות שלו ולא בנקבות שלו. והלכה כר''א:

גמרא יבמות דף ו' ע''א

תַּנְיָא יָכוֹל אָמַר לוֹ אָבִיו הִטַּמֵּא אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַל תַּחֲזִיר יָכוֹל יִשְׁמַע לוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא י''ט) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ כֻּלְּכֶם חַיָּיבִים בִּכְבוֹדִי. תַּנְיָא יָכוֹל יְהֵא בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כ''ו) אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ כֻּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. תַּנְיָא יָכוֹל יִתְיָּירֵא אָדָם מִמִּקְדָּשׁ תַלְמוּד לוֹמַר אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ. נֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת וְנֶאֶמְרָה מוֹרָא בְּמִקְדָּשׁ. מַה שְׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּשַּׁבָּת לֹא מִשַּׁבָּת אַתָּה מִתְיָירֵא אֶלָּא מִמִּי שֶׁהִזְהִיר עַל הַשַּׁבָּת. אַף מוֹרָא הָאֲמוּרָה בַּמִּקְדָּשׁ לֹא מִמִּקְדָּשׁ אַתָּה מִתְיָירֵא אֶלָּא מִמִּי שֶׁהִזְהִיר עַל הַמִּקְדָּשׁ. וְאֵיזוֹ הִיא מוֹרָא מִקְדָּשׁ לֹא יִכָּנֵס אָדָם בְּהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ וּבְמִנְעָלוֹ וּבְפוּנְדָתוֹ וּבְאָבָק שֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלָיו וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדְּרִיָּא וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. וְאֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. בִּזְמָן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ מַה שְׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּשַּׁבָּת לְעוֹלָם אַף מוֹרָא הָאֲמוּרָה בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם:

רש''י  אמר לו אביו. לכהן: הטמא. בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו תלמוד לומר איש אמו ואביו וילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבידה מלאו דשבת: נאמר שמירה בשבת ומורא במקדש. והקישן הכתוב בפסוק אחד: לא משבת אתה מתיירא. דלא כתיב ביה מורא: פונדתו. ארנקי שאוזר בו מתניו: קפנדריא. לקצר הילוכו שלא להקיף ויכנס בפתח זה ויצא בשכנגדו ולא לשם עבודה אלא לעשות צרכיו: מקל וחומר. מפרש בברכות בפרק הרואה מכי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק שאינו מאוס קל וחומר לרוק שהוא מאוס לפני הקב''ה:

זוהר וישלח דף קס''ז ע''ב

וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, כֵּיוָן דְּאָמַר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ לָא יַדַּעְנָא דְּאִיהוּ עֵשָׂו, וְכִי אַחִין אָחֳרָנִין הֲווּ לְיַעֲקֹב, אֶלָּא בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, וְאִי תֵּימָא דְּהָדַר בִּתְשׁוּבָה וְאָזִיל בְּאֹרַח מִתַּקְּנָא לָאו הָכִי אֶלָּא עֵשָׂו הָרָשָׁע כִּדְמֵעִקָּרָא, וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי אָזִיל לָאו אֶלָּא אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה (אֶלָּא אִנּוּן) אָמְרוּ לֵיהּ בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרַעֵי תָּדִיר בִּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא וּמִתְעַטַּר בִּצְלוֹתְהוֹן כִּדְאַמְרֵינָן דְּהַהוּא מַלְאָכָא דִּמְמַנָּא עַל צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל סנדלפו''ן שְׁמֵיהּ נָטִיל כָּל אִנּוּן צְלוֹתִין וְעָבִיד מִנַּיְהוּ עֲטָרָה לְחַי הָעוֹלָמִים וְאוֹקְמוּהָ, וְכָל שֶׁכֵּן צְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעִי בְּהוּ וְאִתְעֲבְדָן עֲטָרָה לְאִתְעַטְּרָא בְּאִנּוּן צְלוֹתִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִי תֵּימָא מְשַׁרְיָן קַדִּישִׁין הֲווּ אַתְיָן עִמֵּיהּ אַמַּאי דָּחִיל אֶלָּא צַדִּיקַיָּא לָא סָמְכִין עַל זְכוּתַיְהוּ אֶלָּא עַל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן, וְתָא חֲזֵי דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן צְלוֹתָא דְּסַגִּיאִין סָלִיק קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמִתְעַטַּר בְּהַהוּא צְלוֹתָא בְּגִין דְּסָלְקָא בִּגְוַנִּין סַגִּיאִין וְאִתְכְּלִילָת מִכַּמָּה סִטְרִין וּבְגִין דְּאִתְכְּלִילָת מִכַּמָּה גְּוַנִּין אִתְעֲבִידַת עֲטָרָה וּמִנְחָא עַל רֵישָׁא דְּצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים וּצְלוֹתָא דְּיָחִיד לָאו אִיהִי כַּלִּילָא וְלָאו אִיהִי אֶלָּא בִּגְוָן חָד וְעַל דָּא צְלוֹתָא דְּיָחִיד לָאו אִיהוּ מִתְתַּקְּנָא לְאִתְקַבָּלָא (אֶלָּא בִּצְלוֹתָא) כִּצְלוֹתָא דְּסַגִּיאִין, וְתָא חֲזֵי יַעֲקֹב כָּלִיל הַוָּה וְעַל דָּא צְלוֹתֵיהּ תָּאִיב לָהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה כְּתִיב וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (משלי כ''ח) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעִי בְּהוּ וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְתָא דִּקְשׁוֹט בְּגִין לְמִזְכֵּי בָּהּ לְחַיֵּי עָלְמָא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חַיִּין עִלָּאִין וְאָעִיל לֵיהּ לְחַיֵּי עָלְמָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב (דברים ל') כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ, וּכְתִיב (שם ל''ב) וּבַדָּבָר הַזֶּה תַאֲרִיכוּ יָמִים חַיִּין בְּהַאי עָלְמָא וְחַיִּין בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

תרגום הזוהר
וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים וְגוֹ': שׁוֹאֵל, כֵּיוָן שֶׁאָמַר בָּאנוּ אֶל אָחִיךְ, עוֹד אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא עֵשָׂו, וְכִי הָיוּ אַחִים אֲחֵרִים לְיַעֲקֹב, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בָּאנוּ אֶל אָחִיךְ, פֵּרוּשׁוֹ וְאִם תֹּאמַר שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה, וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ מְתוּקָן, לֹא כֵּן, אֶלָּא עֵשָׂו הָרָשָׁע כְּמִקּוֹדֶם לָכֵן. וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךְ, וְאִם תֹּאמַר, שֶׁהוֹלֵךְ בִּלְבַדּוֹ, לֹא, אֶלָּא אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וְלָמָּה אָמְרוּ לוֹ כָּל זֹאת, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה תָּמִיד בִּתְפִלַּת הַצַדִּיקִים וּמִתְעַטֵּר בִּתְפִלָּתָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנֶה עַל תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל סנדלפו''ן שְׁמוֹ, הוּא לוֹקֵחַ כָּל הַתְּפִלּוֹת וְעוֹשֶׂה מֵהֶן עֲטָרָה לְחַי הָעוֹלָמִים. וּבֵאֲרוּהָ. וּמִכָּל שֶׁכֵּן תְּפִלּוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בָּהֶן, וְנַעֲשׂוֹת עֲטָרָה, שֶׁיִּתְעַטֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לוֹ הַתְּפִלּוֹת. וְאִם תֹּאמַר, הֲלֹא מַחֲנוֹת הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ בָּאִים עִמּוֹ, וְלָמָּה נִתְיָרֵא. אֶלָּא, הַצַדִּיקִים אֵינָם סוֹמְכִים עַל זְכוּתָם, אֶלָּא עַל תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֶל רִבּוֹנָם. וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תְּפִלָּה שֶׁל רַבִּים עוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַטֵּר בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. מִשּׁוּם שֶׁהִיא עוֹלָה בְּכַמָּה אוֹפַנִים, וְנִכְלֶלֶת מִכַּמָּה צְדָדִים, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּכְלֶלֶת מִכַּמָּה אוֹפַנִּים וּצְדָדִים, נַעֲשֵׂית עֲטָרָה וּמוּנַחַת עַל רֹאשׁ צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, אֲבָל תְּפִלַּת יָחִיד אֵינָהּ כְּלוּלָה מִכָּל הַצְדָדִים, וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא בְּאוֹפֶן אֶחָד, וְעַל כֵּן תְּפִלַּת יָחִיד אֵינָהּ מְתוּקֶנֶת לְהִתְקַבֵּל כְּמוֹ תְּפִלַּת הָרַבִּים. וּבֹא וּרְאֵה, יַעֲקֹב הָיָה כָּלוּל מִכָּל שָׁלֹש הַקַּוִּין, בִּהְיוֹתוֹ מֶרְכָּבָה לַקָּו הָאֶמְצָעִי הַכּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ חָשַׁק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּתוֹ, בִּהְיוֹתָהּ בְּכָל הַשְּׁלֵמוּת מִכָּל שָׁלֹש הַקַּוִּין, כְּמוֹ תְּפִלַּת הָרַבִּים. וְעַל כֵּן כָּתוּב, וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְּשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בָּרָעָה. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה בָּהֶם, וְנָתַן לָהֶם תּוֹרַת אֱמֶת, כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהּ לְחַיֵּי עוֹלָם. כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חַיִּים עֶלְיוֹנִים, וּמְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב, כִּי הִוא חַיֶּיךְ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךְ, וְכָתוּב וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים, כִּי הִיא חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, חַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תלמוד תורה פ''ד

א. אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הָרָב כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְמִדְרָשׁ עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו וְאֵין הַתַּלְמִיד שׁוֹאֵל כְּשֶׁיִּכָּנֵס עַד שֶׁיִּתְיַישֵּׁב וְיָנוּחַ וְאֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הָרָב מֵעִנְיָן אַחֵר אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהֵן עֲסוּקִים בּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּישׁ וְיֵשׁ לָרָב לְהַטְעוֹת אֶת הַתַּלְמִידִים בִּשְׁאֵלוֹתָיו וּבְמַעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה בִפְנֵיהֶם כְּדֵי לְחַדְדָן וּכְדֵי שֶׁיֵּדַע אִם זוֹכְרִים הֵם מַה שֶּׁלִּמְּדָם אוֹ אֵינָם זוֹכְרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְשׁוּת לִשְׁאוֹל אוֹתָם בְּעִנְיַן אַחֵר שֶׁאֵין עוֹסְקִין בּוֹ כְּדֵי לְזָרְזָם: ב. אֵין שׁוֹאֲלִין מְעוֹמֶד וְאֵין מְשִׁיבִין מְעוֹמֶד וְלֹא מִגָּבוֹהַּ וְלֹא מֵרָחוֹק. וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי הַזְקֵנִים. וְאֵין שׁוֹאֲלִין הָרָב אֶלָּא בְּעִנְיַן שֶׁהֵן קוֹרִין בּוֹ וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶלָּא מִיִּרְאָה וְלֹא יִשְׁאַל בְּעִנְיַן יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ הֲלָכוֹת: ג. שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ שָׁאַל אֶחָד כְּעִנְיָן וְשָׁאַל אֶחָד שֶׁלֹּא כְעִנְיָן נִזְקָקִין לִכְעִנְיָן. מַעֲשֶׂה וְשֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה נִזְקָקִין לְמַעֲשֶׂה. הֲלָכָה וּמִדְרָשׁ נִזְקָקִין לַהֲלָכָה. מִדְרָשׁ וַאֲגָדָה נִזְקָקִין לְמִדְרָשׁ. אֲגָדָה וְקַל וְחוֹמֶר נִזְקָקִין לְקַל וְחוֹמֶר. קַל וָחוֹמֶר וּגְזֵרָה שָׁוָה נִזְקָקִין לְקַל וְחוֹמֶר. הָיוּ הַשּׁוֹאֲלִין שְׁנַיִם אֶחָד חָכָם וְאֶחָד תַּלְמִיד נִזְקָקִין לֶחָכָם. תַּלְמִיד וְעַם הָאָרֶץ נִזְקָקִין לְתַלְמִיד. שְׁנֵיהֶם חֲכָמִים שְׁנֵיהֶם תַּלְמִידִים שְׁנֵיהֶם עַמֵּי הָאָרֶץ שָׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׁתֵי הֲלָכוֹת אוֹ בִּשְׁתֵי תְשׁוּבוֹת אוֹ בִּשְׁתֵי שַׁאֲלוֹת בִּשְׁנֵי מַעֲשִׂים הָרְשׁוּת בְּיַד הַמְתַרְגֵּם מֵעַתָּה:

מוסר
מספר צידה לדרך דף ר''ו ע''ב

הָאַזְהָרָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים אֶחָד מֵהֶם חוֹבַת הַלְּבָבוֹת וְהַשֵׁנִי חוֹבַת הַאֵבָרִים. הָאַזְהָרָה שֶׁל חוֹבַת הַלְּבָבוֹת הוּא שֶׁיִּזָּהֵר מֵהִשְׁתַּתֵּף עִם הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה שׁוּם שִׁתּוּף בָּעוֹלָם וְיַרְחִיק מִלִּבּוֹ שׁוּם תּוֹאַר מִתּוֹאֲרֵי הַגּוּף וּמִמַּשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְלִשְׂנוֹא בְּלִבּוֹ כָּל דָּבָר שֶׁהוּזְהַר עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ. וְיַרְחִיק מִלִּבּוֹ הַגַּאֲוָה וְהַגּוֹבַהּ וְהַגָּאוֹן וְהַדּוֹמֶה לּוֹ וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ נִבְזִים בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ וְלֹא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וּמָאוֹס בְּרָע וּבְרָעִים וּבְקִנְאָה וּבְחֶמְדָּה וְלֹא יָקוֹץ בְּלִבּוֹ בִּגְזֵירַת יוֹצְרוֹ. וְחוֹבַת הָאֵבָרִים הוּא הָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא יְשַׁתֵּף דָּבָר עִם הַבּוֹרֵא בְּגָלוּי וּבְנִסְתָּר וְיִזָּהֵר מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמִשְׁבוּעוֹת שָׁוְא וְכָזָב וּרְכִילוּת וַאֲכִילַת אִיסוּר וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגֶזֶל וְחָמָס וְהַדּוֹמִים לָהֶם. וְהַמֻּתָּר יְחַלֵּק לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים. הָאֶחָד דֵּי הַסִּפּוּק. וְהַשֵׁנִי מוֹתָרוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁי הַכִּילִיּוּת. דֵי הַסִּפּוּק מַה שֶׁאִי אֶפְשַׁר בִּלְעָדוֹ וּמִצְוָה עַל הָאָדָם שֶׁיַּנְהִיג כָּל דְּרָכָיו עַל דֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּבְמַלְבּוּשִׁים וּבְנָשִׁים וּבִסְחוֹרוֹת וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי''ב) טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְבָרָיו בְּמִּשְׁפָּט: