חוק לישראל - פרשת וישלח, יום רביעי

תורה

(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ: וְתֵימַר לְעַבְדָךְ לְיַעֲקֹב תִּקְרֻבְתָּא הִיא דִמְשַׁלְּחָא לְרִבּוֹנִי לְעֵשָׂו וְהָא אַף הוּא אָתֵי בַתְרָנָא:
(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ: וּפַקִּיד אַף יָת תִּנְיָנָא אַף יָת תְּלִיתָאָה אַף יָת כָּל דְּאָזְלִין בָּתַר עֲדָרַיָּא לְמֵימָר כְּפִתְגָּמָא הָדֵין תְּמַלְּלוּן עִם עֵשָׂו כַּד תַּשְׁכְּחוּן יָתֵהּ:
(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי: וְתֵימְרוּן אַף הָא עַבְדָּךְ יַעֲקֹב אָתֵי בַתְרָנָא אֲרֵי אֲמַר אַנְחִנֵּהּ לְרוּגְזֵהּ בְּתִקְרֻבְתָּא דְּאָזְלַת קֳדָמַי וּבָתַר כֵּן אֶחֱזֵי אַפּוֹהִי מָאִים יִסַּב אַפָּי:
(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה: וַעֲבָרַת תִּקְרֻבְתָּא עַל אַפּוֹהִי וְהוּא בָת בְּלֵילְיָא הַהוּא בְּמַשְׁרִיתָא:
(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וְקָם בְּלֵילְיָא הוּא וּדְבַר יָת תַּרְתֵּין נְשׁוֹהִי וְיָת תַּרְתֵּין לְחֵינָתֵהּ וְיָת חַד עֲסַר בְּנוֹהִי וַעֲבַר יָת מַעֲבַר יוּבְקָא:
(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וּדְבָרִנּוּן וְעַבָּרִנּוּן יָת נַחְלָא וְאַעְבַּר יָת דִּילֵהּ:

נביאים עובדיה פרק א

(טז) כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד וְשָׁתוּ וְלָעוּ וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ: אֲרֵי כְּמָא דְחַדִיתוּן עַל מְחַת טוּרָא דְקָדְשִׁי יִשְׁתּוּן כָּל עַמְּמַיָּא כֵּס פּוּרְעָנוּתְהוֹן תְּדִירָא וְיִשְׁתּוּן וְיִסְתַּלְעֲמוּן וִיהוֹן כִּדְלָא הֲווֹ :
(יז) וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם: וּבְטוּרָא דְצִיּוֹן תְּהֵי מְשֵׁיזֶבְתָּא וִיהוֹן קַדִישִׁין וְיַחְסְנוּן דְּבֵית יַעֲקֹב נִכְסֵי עֲמְּמַיָא דַּהֲווֹ מַחְסְנִין לְהוֹן :
(יח) וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר: וִיהוֹן דְּבֵית יַעֲקֹב תַּקִיפִין כְּאֵישָׁתָא וּדְבֵית יוֹסֵף חֲסִינִין כְּשַׁלְהוֹבִיתָא וּדְבֵית עֵשָּׂו חַלָשִׁין כְּקַשָּׁא וְיִשְׁלְטוּן בְּהוֹן וִיקַטְלוּנוּן וְלָא יְהֵא שֵׁיזָבָא לְבֵית עֵשָּׂו אֲרֵי יְיָ גְּזִיר כֵּן :
(יט) וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו וְהַשְּׁפֵלָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וְיָרְשׁוּ אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן וּבִנְיָמִן אֶת הַגִּלְעָד: וְיַחְסְנוּן יַתְבֵי דָּרוֹמָא יָת כְּרַכָּא דְעֵשָּׂו וְיַתְבֵי שְׁפֵילָתָא יָת אַרְעָא דְּפְלִשְׁתָּאֵי וְיַחְסְנוּן יָת קִרְוֵי אֶפְרָיִם וְיָת קִרְוֵי שֹׁמְרוֹן וּדְבֵית בִּנְיָמִין יָת יַתְבֵי אַרְעָא דְּגִלְעָד :
(כ) וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב: וְגָלוּת עַמָא הָדֵין דִּבְנֵי יִשְּׂרָאֵל דְבְאַרְעָא כְּנַעֲנָאֵי עַד צָרְפַת וְגָלוּת יְרוּשְׁלֵם דְּבִסְפַּמְיָא יַחְסְנוּן יָת קִרְוֵי אַרְעָא דָּרוֹמָא :
(כא) וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה: וְיִסְקוּן מְשֵׁיזְבִין בְּטוּרָא דְּצִיּוֹן לְמִדַּן יָת כְּרַכָּא דְּעֵשָּׂו וְתִתְגְּלֵי מַלְכוּתָא דַיְיָ עַל כָּל יָתְבֵי אַרְעָא :

כתובים משלי פרק ז

(כג) עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא: וְהֵיךְ אַיְלָא דְמַפְרִיחַ גִּירָא בְכַבְדֵיהּ וּמִסְתַּרְהֵב הֵיךְ צִפֳּרָא לְוַת פּוּחָא וְלָא יְדַע דִּלְמוֹתָא דְנַפְשֵׁיהּ אָזֵיל:
(כד) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי: וְהַשְׁתָּא בְּנַיָא שְׁמַעוּן לִי וַאֲצִיתוּ לְמֵימְרֵי דְפוּמִי:
(כה) אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ: לָא יִסְטֵי לִבָּךְ לְאָרְחָתָהָא וְלָא תִטְעֵי בִשְׁבִילָהָא:
(כו) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ: מְטוּל דְּסַגִיעֵי קְטִילַיָא אַפְּלַת וַעֲשִׁינִין כּוּלְהוֹן קְטִילָהָא:
(כז) דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת: אָרְחָתָא דִשְׁיוֹל בַּיְתָהּ נָחֲתָן לְקִיטוֹנֵי דְקִבְרָא:
ח (א) הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ: מְטוּל הֵיכְנָא חָכְמְתָא תִקְרָא וּבְיוּנָא תִרְמֵי קָלָא :

משנה בבא קמא פרק ח

א. הַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים, בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת, וּבְבוֹשֶׁת. בְּנֶזֶק כֵּיצַד. סִמָּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שִׁבֵּר אֶת רַגְלוֹ, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכַּר בַּשּׁוּק וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה וְכַמָּה הוּא יָפֶה. צַעַר, כְּוָאוֹ בַּשְּׁפוּד אוֹ בַמַסְמֵר. וַאֲפִילוּ עַל צִפָּרְנוֹ. מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּל לִהְיוֹת מִצְטַעֵר כַּךְ רִפּוּי, הִכָּהוּ חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ. עָלוּ בוֹ צְמָחִים, אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה חַיָּב. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, פָּטוּר. חָיְתָה וְנִסְתָּרָה, חָיְתָה וְנִסְתָּרָה, חַיָּיב לְרַפְּאֹתוֹ. חָיְתָה כָּל צָרְכָּהּ אֵינוֹ חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ. שֶׁבֶת, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין, שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ. בּשֶת, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ. הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרוֹם, הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַסוֹמֶא, וְהַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן, חַיָּב. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר. נָפַל מִן הַגָּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ, חַיָּיב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבּשֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו אֵינוֹ חַיָּיב עַל הַבּוֹשֶׁת עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּין:

ברטנורה  (א) החובל. וכמה הוא יפה. שאם היה צריך היה מוכר עצמו בעבד עברי, וזה שהזיקו הפסידו ממון זה: כיוצא בזה. לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאבו: צמחין. אבעבועות לבנות: שבת. כל ימי החולי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ונותן שכירותו של כל יום, שהרי אין ראוי למלאכה אחרת אפילו בלא חולי, שהרי נקטע ידו ורגלו והוא כבר נתן לו דמיהן: הכל לפי המבייש. אדם קל שבייש בשתו מרובה: והמתבייש. לפי חשיבותו בשתו מרובה. וכולהו חמשה דברים מקרא נפקי. נזק, דכתיב (שמות כ''א) עין תחת עין, ואין לומר עין ממש דכתיב (במדבר ל''ה) ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים, שאם סימא את עין חברו נותן לו דמי עינו, והיינו עין תחת עין. צער, נפקא לן מפצע תחת פצע (שמות כ''א), דקרא יתירא הוא לחייב על הצער ואפילו במקום נזק. דלא תימא הרי קנה ידו ויש עליו לחתכה, אלא אומרים היה עליו לחתכה בסם וזה חתכה בברזל וצערו, לפיכך משלם את הצער. ריפוי ושבת, רק שבתו יתן ורפא ירפא (שם). ודוקא כשהחולי בא מחמת מכה. אבל אם פשע החולה בעצמו ועבר על דברי הרופא, שוב אין המזיק חייב בשבת וריפוי שצריכין מחמת פשיעותא. בושת, דכתיב (דברים כ''ה) וקצותה את כפה, ממון. ודין תורה שאין יכולים לדון בשום דין שבעולם אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל, דכתיב (שמות כ''ב) עד האלהים יבוא דבר שניהם, ואין נקראים אלהים אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל. אלא שבהלואות ומקח וממכר והקנאות והודאות וכפירות דנין בהם בחוצה לארץ כאילו הם שלוחים של בית דין של ארץ ישראל ושליחותייהו קעבדינן. וזה בלבד בדבר המצוי ויש בו חסרון כיס, וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל שהם מועדים, או שהזיק אדם בבהמה. אבל בהמה שהזיקה אדם, או אדם באדם, אין דנין אותו בחוץ לארץ כלל, אלא מנדין את החובל או את המזיק עד שיעלה עם בעל דינו לארץ ישראל או שיתן דרך פשרה קרוב למה שנראה בעיני הדיין, אבל דבר קצוב אין פוסקים עליו. וכן הדין בכל הקנסות הכתובות בתורה ובכולה תלמודא, אין גובין אותן דייני חוצה לארץ, אלא שמנדין מי שנתחייב בהן כמו שביארנו:

ב. זֶה חוֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר, שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבוֹשֶׁת. וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק, וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת:

ברטנורה  (ב) ושור אינו משלם אלא נזק. דכתיב (ויקרא כ''ד) איש בעמיתו, ולא שור בעמיתו: ופטור מדמי ולדות. דכתיב (שמות כ''א) כי ינצו אנשים, אנשים ולא שוורים:

ג. הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל אֲחֵרִים, חַיָּב בְּכֻלָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת:

ברטנורה  (ג) והחובל בחבירו ביום הכיפורים חייב. ואע''ג דבכל התורה כולה העובר עבירה שחייב עליה מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם, הכא משלם ואינו לוקה, דבפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות, מדכתיב (דברים י''ט) יד ביד, דהיינו ממון, מכדי כתיב (ויקרא כ''ד) כאשר עשה כן יעשה לו, יד ביד למה לי, אלא להביא חובל בחבירו ביום הכיפורים שמשלם ואינו לוקה: רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת. דכתיב (דברים כ''ה) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו, במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה. ואין הלכה כר' יהודה:

ד. חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה. הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב. וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַאֲחֵרִים פְּטוּרִין. הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה פְּגִיעָתָן רָעָה. הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב. וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בָאֲחֵרִים, פְּטוּרִין. אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמָן. נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם:

ברטנורה  (ד) עבד ואשה שחבלו באחרים פטורים. שאין להם במה לשלם: נתגרשה האשה ונשתחרר העבד. וקנו נכסים. חייבין לשלם. שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם. שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה:

ה. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶן חַבּוּרָה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת פָּטוּר מִכֻּלָּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִדוֹן בְּנַפְשׁוֹ. וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ, פָּטוּר מִכֻּלָּן:

ברטנורה  (ה) מפני שהוא נדון בנפשו. שאע''פ שהוא מקלקל, מתקן הוא אצל יצרו ששככה חמתו ונח רוגזו בכך:

ו. הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מָנֶה. סְטָרוֹ נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז. לְאַחַר יָדוֹ, נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. צָרַם בְּאָזְנוֹ, תָּלַשׁ בִּשְׂעָרוֹ רָקַק וְהִגִּיעַ בּוֹ רֻקוֹ הֶעֱבִיר טַלִּיתוֹ מִמֶּנּוּ, פָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. (זֶה הַכְּלָל) הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲפִילוּ עֲנִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, רוֹאִין אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם בְּנֵי חוֹרִין שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁפָּרַע רֹאשׁ הָאִשָּׁה בַּשּׁוּק, בָאת לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ רַבִּי תֵּן לִי זְמָן. וְנָתַן לוֹ זְמָן שְׁמָרָהּ עוֹמֶדֶת עַל פֶּתַח חֲצֵרָהּ וְשָׁבַר אֶת הַכַּד בְּפָנֶיהָ, וּבוֹ כְּאִיסַר שֶׁמֶן. גִּלְתָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהָיְתָה מְטַפַּחַת וּמַנַּחַת יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ רַבִּי, לָזוֹ אֲנִי נוֹתֵן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר לוֹ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם. הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר. אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ חַיָּבִין. וְהַקּוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי פָּטוּר. אֲחֵרִים (שֶׁקָּצְצוּ אֶת נְטִיעוֹתָיו), חַיָּיבִים:

ברטנורה  (ו) התוקע לחבירו. שמחבר אצבעותיו בפס ידו ומכה אותו באגרוף: נותן לו סלע. דמי בשתו. ואין הלכה כרבי יהודה שאומר מנה: סטרו. שהכהו בפס ידו על לחיו, ואיכא בשת טפי: צרם. משך. לשון אחר, פגם: הכל לפי כבודו. כל אלו הדמים שהוזכרו במשנה אינם אלא למכובד ביותר. אבל לאדם בזוי פוחתין לו: אמר רבי עקיבא וכו'. רבי עקיבא פליג אתנא קמא, וסבר דבין מכובד בין בזוי כולן שוין לדיני קנסות הללו. ואין הלכה כרבי עקיבא: ונתן לו זמן. והני מילי לבושת דלא חסריה ממונא, יהבינן זמן. אבל לנזקין דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן: שמרה. המתין לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצרה: ובו כאיסר שמן. שמן קנוי באיסר: לזו אני נותן ארבע מאות זוז. שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבושת:

ז. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ, אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת וְגוֹמֵר. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹמֵר. הָאוֹמֵר סַמֵּא אֶת עֵינִי, קְטַע אֶת יָדִי, שְׁבוֹר אֶת רַגְלִי, חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטוֹר חַיָּב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי, שְׁבוֹר אֶת כַּדִּי חַיָּב. עַל מְנָת לִפְטוֹר פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי, עַל מְנַת לִפְטוֹר חַיָּב, בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ:

ברטנורה  (ז) על מנת לפטור חייב. אם שאלו חובל לנחבל על מנת לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני, והשיבו הנחבל הן, אף על פי כן חייב, שיש הן שהוא כלאו, ובלשון תימה אמר לו הן, שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן. אבל האומר לחבירו שבר את כדי, ושאלו המזיק על מנת לפטור אותי אתה אומר. אף על פי שהשיבו ניזק לאו, זה הלאו הוא כהן, וכאילו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור, ולפיכך פטור שכן דרך בני אדם למחול על נזקי ממון:

גמרא בבא קמא דף צ''ב ע''א

תָּנוּ רַבָּנָן כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ דְמֵי בּוֹשְׁתּוֹ אֲבָל צַעֲרוֹ אֲפִילוּ הֵבִיא כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין נִמְחַל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ') הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ. דְּאֵשֶׁת נָבִיא בָּעֵי אַהֲדוּרֵי אֵשֶׁת אַחֵר לָא בָעֵי אַהֲדוּרֵי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ מִכָּל מָקוֹם וּדְקָא אֲמַרְתְּ הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרוֹג הֲלוֹא הוּא אָמַר לִי אֲחוֹתִי הִיא וְהִיא גַם הִיא אָמְרָה אָחִי הוּא נָבִיא הוּא וּכְבָר לָמַד אַכְסְנָאי שֶׁבָּא לָעִיר עַל עִסְקֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ אוֹ עַל עִסְקֵי אִשְׁתּוֹ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ אִשְׁתְּךָ הִיא אֲחוֹתְךָ הִיא מִכָּאן לְבֶן נֹחַ שֶׁנֶּהֱרַג שֶׁהָיָה לוֹ לִלְמוֹד וְלֹא לָמַד. (שם) כִּי עָצוֹר עָצַר ה' אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁתֵּי עֲצִירוֹת הַלָּלוּ לָמָּה. אַחַת בְּאִישׁ שִׁכְבַת זֶרַע. שְׁתַּיִם בְּאִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְלֵידָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא שְׁתַּיִם בְּאִישׁ שִׁכְבַת זֶרַע וּקְטַנִּים. שְׁלשָׁה בְּאִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וּקְטַנִים וְלֵידָה. רָבִינָא אָמַר שָׁלשׁ בְּאִישׁ שִׁכְבַת זֶרַע וּקְטַנִּים וּפִי טַבַּעַת. אַרְבָּעָה בְּאִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וּקְּטַנִּים וְלֵידָה וּפִי טַבַּעַת. בְּעַד כָּל רֶחֶם אַמְרֵי דְבֵי רִבִּי יַנַּאי אֲפִילוּ תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁל בֵּית אֲבִימֶלֶךְ לֹא הִטִּילָה בֵּיצָתָהּ. אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי מְנָא הָא מִלְתָא דְאָמוּר רַבָּנָן כָּל הַמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵירוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָבָר הוּא נֶעֱנֶה תְּחִלָּה. אָמַר לֵיהּ דִּכְתִיב (איוב מ''ב) וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֶעֵהוּ אָמַר לֵיהּ אַתְּ אֲמַרְתְּ מֵהָתָם וַאֲנָא אֲמִינָא מֵהָכָא (בראשית כ') וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהוֹתָיו וַיֵּלֵדוּ וּכְתִיב (שם כ''א) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וְגו' כַּאֲשֶׁר אָמַר אַבְרָהָם אֶל אֲבִימֶלֶךְ:

רש''י  כל אלו שאמרו. מנה ומאתים וארבע מאות דמי בושת הן: אבל צער. שדואג על בושתו אינו נמחל לו: שהיה לו ללמוד. דרך ארץ ולא למד מדקאמר ליה רחמנא נביא הוא דמשמע אין ממש בדבריך. וראוי אתה ליהרג: שכבת זרע. שבמעי אשה לא יכולה לפלוט: פי טבעת. נקב הגדולים לפנות: פקד. מדלא כתיב ויפקוד את שרה וכתיב פקד משמע פקד כבר תחילה לאבימלך:

זוהר וישלח דף קע''א ע''ב

וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (שמות ל''ד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְיָ קַנָּא שְׁמוֹ, וְכִי יַעֲקֹב דְּאִיהוּ שְׁלֵימָא דַּאֲבָהָן דְּאִתְבַּרִיר חוּלָקָא שְׁלֵימָתָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִיהוּ אִתְקְרִיב לְגַבֵּיהּ יַתִּיר (ס''א וְאִשְׁתַּלִּים לְעֵילָא וּלְתַתָּא) הֵיךְ סָגִיד לֵיהּ לְהַהוּא רָשָׁע דְּעֵשָׂו דְּאִיהוּ בְּסִטְרָא דְּאֵל אַחֵר וּמַאן דְּסָגִיד לֵיהּ סָגִיד לְאֵל אַחֵר, אִי תֵּימָא בְּגִין דְּאָמְרוּ תַּעֲלֶא בְּעִדְנֵיהּ סָגִיד לֵיהּ לָאו הָכִי דְּהָא עֵשָׂו כְּאֵל אַחֵר הַוָּה וְיַעֲקֹב לָא יִסְגוֹד לְהַהוּא סִטְרָא וּלְהַהוּא חוּלָקָא כְּלָל. (פָּתַח רַבִּי אַבָּא וְאָמַר) אֶלָּא כְּתִיב (שמואל א' כ''ה) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם, וְהָא אִתְמָר דְּאָסִיר (ד''א ל''ג לֵיהּ) לַאֲקְדוּמֵי לְהוּ שְׁלָם לִרְשִׁיעַיָּא וְכֵיוָן דְּאָסִיר הֵיכֵי אַשְׁכַּחְנָא דְּדָוִד אָמַר הַאי קְרָא לְנָבָל אֶלָּא הָא אוֹקְמוּהָ (שמות כ''ג ב) דִּלְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר בְּגִין לְקַשָּׁרָא לֵיהּ לְחַי, וְחָשִׁיב נָבָל דַּעֲלֵיהּ קָאָמַר כְּגַוְנָא דָּא (בראשית י''ב) וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה וְכִי לְגַבֵּי דִּבְּרֵיהּ סָגִיד, אֶלָּא לְאַתְרֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא קָא כָּרַע וְסָגִיד, אוֹף הָכָא וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם מַאי וְהוּא דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דַּהֲוָה אָזְלָא קַמֵּיהּ (כָּרַע) וְדָא הוּא נְטִירוּ עִלָּאָה, כֵּיוָן דְּחָמָא יַעֲקֹב אָמַר הָא עִידָן לְסַגְּדָא לְגַבֵּיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּהֲוָה אָזִיל קַמֵּיהּ, כָּרַע וְסָגִיד שֶׁבַע זִמְנִין עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו וְלֹא כְּתִיב וַיִּשְׁתַּחוּ לְעֵשָׂו אֶלָּא כֵּיוָן דְּחָמָא דְּהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָזַל קַמֵּיהּ כְּדֵין סָגִיד לְקִבְלֵיהּ בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב יְקָר לְמִסְגָד לְאָחֳרָא בַּר מִנֵּיהּ וְכֹלָּא אִיהוּ כִּדְקָא יָאוּת, זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן דְּקָא עָבְדֵי בְּגִין יִקְרָא דְּמָארֵיהוֹן אִיהוּ וּבְגִין דְּלָא יִסְטוּן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא:

תרגום הזוהר
וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וְגוֹ'. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (שמות ל''ד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר וְגוֹ', וּמַקְשֶׁה, וְכִי יַעֲקֹב, שֶׁהוּא הַבְּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת שֶׁנִּבְחָר חֵלֶק שָׁלֵם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִתְקָרֵב לוֹ בְּיוֹתֵר, אֵיךְ הִשְׁתַּחֲוֶה לְאוֹתוֹ רָשָׁע עֵשָׂו, שֶׁהוּא בְּצַד אֵל אַחֵר, וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ מִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ, הַשּׁוּעָל שֶׁהִגִּיעַ שַׁעְתּוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, מָשָׁל הוּא, שֶׁיֵּשׁ זְמָן שֶׁהַשּׁוּעָל מוֹלֵךְ עַל כָּל הַחַיּוֹת, וְאָז אַף עַל פִּי שֶׁהוּא הַקָּטָן שֶׁבַּחַיּוֹת, כֻּלָּם מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ, וְגַם כָּאן תֹּאמַר שֶׁעַל כֵּן הִשְׁתַּחֲוֶה יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה הָיְתָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ, אֵינוֹ כֵּן, כִּי עֵשָׂו הוּא כְּאֵל אַחֵר, וְיַעֲקֹב לְעוֹלָם לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לְאוֹתוֹ הַצַד וּלְאוֹתוֹ הַחֵלֶק. אֶלָּא כָּתוּב, וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וְגוֹ', וַהֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים, וְאִם אָסוּר אֵיךְ מָצָאנוּ, שֶׁדָּוִד אָמַר אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה לְנָבָל, שֶׁהָיָה רָשָׁע וְאוֹמֵר, אֶלָּא בֵּאֲרוּהוּ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר זֹאת, כְּדֵי לְקַשֵּׁר אֶת נָבָל לְחַי שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּעֵין זֶה וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, שֶׁקָּשֶׁה, וְכִי לִבְנוֹ הִשְׁתַּחֲוֶה, אֶלָּא לְמָקוֹם הַשְּׁכִינָה הָיָה כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה, שֶׁהָיְתָה בְּרֹאשׁ הַמִּטָּה, כִּי הַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת לִמְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה. אַף כָּאן, וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, מַהוּ וְהוּא, זֶהוּ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְפָנָיו, שֶׁהִיא הַשְּׁמִירָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהָיְתָה מְשַׁמַּרְתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ יַעֲקֹב, אָמַר עַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהִשְׁתַּחֲווֹת אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְפָנָיו. כָּרַע וְהִשְׁתַּחֲוֶה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו, וְלֹא כָּתוּב וַיִּשְׁתַּחוּ לְעֵשָׂו, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹלֵךְ לְפָנָיו, אָז הִשְׁתַּחֲוֶה לְנֶגְדוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת כָּבוֹד לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְאַחֵר זוּלָתוֹ, וְהַכֹּל הוּא כָּרָאוּי. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעוֹשִׂים הֵם בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל רִבּוֹנָם, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תלמוד תורה פ''ה

א. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה בִּכְבוֹד אָבִיו וּבְיִרְאָתוֹ כַּךְ הוּא חַיָּיב בִּכְבוֹד רַבּוֹ וְיִרְאָתוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו שֶׁאָבִיו מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶה וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְדוֹ חָכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא רָאָה אֲבֵידַת אָבִיו וַאֲבֵידַת רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל אָבִיו. אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִים בְמַשָּׂא מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כַּךְ שֶׁל אָבִיו. אָבִיו וְרַבּוֹ שְׁבוּיִים בַשִׁבְיָּה פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כַּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם פּוֹדֶה אֶת אָבִיו תְּחִלָּה וְכֵן אִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ מֵשִׁיב אֲבֵדָתוֹ וְאַחַר כַּךְ מֵשִׁיב אֲבֵידַת רַבּוֹ וְאֵין לָךְ כָּבוֹד גָדוֹל מִכְּבוֹד הָרָב וְלֹא מוֹרָא מִמוֹרָא הָרָב. אָמְרוּ חֲכָמִים מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם לְפִיכָךְ אָמְרוּ כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ''ו) בְּהַצוֹתָם עַל ה' וְכָל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ כְּעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ') אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִקָּדֵשׁ בָּם. וְכָל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ כְּמִתְרַעֵם עַל ה' שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט''ז) לֹא עָלֵינוּ תְּלוּנוֹתֵיכֶם כִּי עַל ה'. וְכָל הַמְהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ''א) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה: ב. אֵיזֶהוּ חוֹלֵק עַל רַבּוֹ זֶה שֶׁקּוֹבֵעַ לוֹ מִדְרָשׁ וְיוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּמְלַמֵּד שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת רַבּוֹ וְרַבּוֹ קַיָּים וְאַף עַל פִּי שֶׁרַבּוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת וְאָסוּר לְאָדָם לְהוֹרוֹת בִּפְנֵי רַבּוֹ לְעוֹלָם וְכָל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּיב מִיתָה: ג. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין רַבּוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִיל וְשָׁאַל לוֹ אָדָם דְּבַר הֲלָכָה מֻתָּר לְהָשִׁיב. וּלְהַפְרִישׁ מִן הָאִסוּר אֲפִילוּ בִּפְנֵי רַבּוֹ מֻתָּר לְהוֹרוֹת כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁרָאָה אָדָם עוֹשֶׂה דָבָר הָאָסוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָדַע בְּאִיסוּרוֹ אוֹ מִפְּנֵי רִשְׁעוֹ יֶשׁ לוֹ לְהַפְרִישׁוֹ וְלוֹמַר לוֹ דָבָר זֶה אָסוּר וַאֲפִילוּ בִּפְנֵי רַבּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹא נָתַן לוֹ רַבּוֹ רְשׁוּת שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לְרַב בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּדָבָר שֶׁנִּקְרֶה מִקְרֶה אֲבָל לִקְבּוֹעַ עַצְמוֹ לְהוֹרָאָה וְלֵישֵׁב וּלְהוֹרוֹת לְכָל שׁוֹאֵל אֲפִילוּ הוּא בְּסוֹף הָעוֹלָם וְרַבּוֹ בְּסוֹף הָעוֹלָם אָסוּר לוֹ לְהוֹרוֹת עַד שֶׁיָּמוּת רַבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל רְשׁוּת מֵרַבּוֹ. וְלֹא כָּל מִי שֶׁמֵּת רַבּוֹ מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב וּלְהוֹרוֹת בַּתּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה:

מוסר
מספר צידה לדרך דף ר''ו ע''ב

הַמּוֹתָרוֹת הוּא רִבּוּי עוֹבֵר גְּבוּל דֵּי הַסִפּוּק אֶל הַתּוֹסֶפֶת אֲשֶׁר אֵין צוֹרֶךְ בָּהֶם לְאָדָם כְּמוֹ רִבּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים וּבִיאוֹת וְהוּא נֶעֱנַשׁ עָלָיו כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ וְהוּא עוֹבֵר עַל מִצְוַת יוֹצְרוֹ וְדָבַק בְּיִצְרוֹ הַזּוֹנֶה הַמְבִיאוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית. הַקִּצוּר מִידֵי סִפּוּק בִדְבָרִים שֶׁזָכַרְתִּי אִם הוּא עוֹשֶׂה לְשֵׁם שָׁמַיִם לִפְרִישׁוּת מִן הָעוֹלָם וּלְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ לְהִתְקָרֵב בוֹ אֶל הַשֵּׁם אָז טוֹב לוֹ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂנוּ עַל דֶרֶךְ הָרְפוּאָה כְּמוֹ הַחוֹלֶה שֶׁחָלָה מֵרוֹב הַמַּאֲכָל שֶׁיִּמְנַע מִמֶּנּוּ הַמַּאֲכָל עַד שֶׁיִּתְּכוּ הַמוֹתָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּסִבַּת רוֹב הַמַאֲכָל וְכֵן יַעֲשֶׂה זֶה הַמְּנִיעוֹת מֵהַדְּבָרִים הַצְרִיכִים לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת הַיֵּצֶר. וְאִם יַעֲשֶׂה זֶה לְשֵׁם וְלִתְהִלָה וּלְרַמּוֹת בּוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם הוּא מְגוּנֶה וְחוֹמֵס אֶת נַפְשׁוֹ וְגוּפוֹ וְהוּא דוֹמֶה לִמְכַבֶּה אֶת הָאֵשׁ בְּתֶבֶן: