חוק לישראל - פרשת וישב, יום ראשון

תורה

לז (א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וִיתֵיב יַעֲקֹב בְּאַרְעָא תּוֹתָבוּת אֲבוּהִי בְּאַרְעָא דִכְנָעַן:
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: אִלֵּין תּוּלְדַת יַעֲקֹב יוֹסֵף בַּר שְׁבַע עַסְרֵי שְׁנִין (כַּד) הֲוָה רָעֵי עִם אֲחוֹהִי בַּעֲנָא וְהוּא מְרַבֵּי עִם בְנֵי בִלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אֲבוּהִי וְאַיְתִי יוֹסֵף יָת דִּבְּהוֹן בִּישָׁא לְוַת אֲבוּהוֹן:
(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: וְיִשְׂרָאֵל רְחֵם יָת יוֹסֵף מִכָּל בְּנוֹהִי אֲרֵי בַר חַכִּים הוּא לֵהּ וַעֲבַד לֵהּ כִּתּוּנָא דְפַסֵי:
(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: וַחֲזוֹ אֲחוֹהִי אֲרֵי יָתֵהּ רְחֵם אֲבוּהוֹן מִכָּל אֲחוֹהִי וּסְנוֹ יָתֵהּ וְלָא צָבָן לְמַלָּלָא עִמֵּהּ לִשְׁלָם:
(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: וַחֲלַם יוֹסֵף חֶלְמָא וְחַוִי לַאֲחוֹהִי וְאוֹסִיפוּ עוֹד סְנוֹ יָתֵהּ:
(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמָעוּ כְעַן חֶלְמָא הָדֵין דִּי חֲלֵימִית:

נביאים עמוס פרק ב

(ו) כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: כִּדְנַן אֲמַר יְיָ עַל תְּלָתָא חוֹבֵי יִשְּׂרָאֵל וְעַל אַרְבְּעָא לָא אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן עַל דִּזְבִּינוּ בְכַסְפָא זַכָּאִין וְחַשִּׁיכַיָּא בְּדִיל דְּיַחְסְנוּן:
(ז) הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי: דְּשַׁיְיטִין בְּעַפְרָא דְאַרְעָא דְּרֵישׁ מִסְכְּנַיָּא וְדִין חַשִּׁיכַיָּא מַסְטַן וּגְבַר וַאָבוּהִי אָזְלִין עַל עוּלֶמְתָא בְּדִיל לַאֲחָלָא יַת שְׁמָא דְּקֻדְשִׁי:
(ח) וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם: וְעַל שַׁוְיָין דְּמַשְׁכּוֹן מְסַחֲרִין בִּסְטַר כָּל אִיגוֹרֵיהוֹן וַחֲמַר אוֹנָסָא שָׁתָן בֵּית טַעֲוַתְהוֹן:
(ט) וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת: וַאֲנָא שֵׁיצִיתִי יָת אֱמוֹרָאָה מִן קֳדָמֵיהוֹן דִּכְרוּם אַרָזִין רוּמֵיהּ וְחָסִּין הוּא כְּבַלּוֹטִין וְשֵׁיצִיתִי אִבֵּיהּ מִלְּעֵילָא וְשָׁרָשִׁוֹהִי מִלְּרַע:
(י) וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי: וַאֲנָא אַסִּיקִית יַתְכוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם וְדַבָּרִית יַתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא אַרְבְּעִין שְׁנִין לְמֵירַת יַת אַרְעָא דֶּאֱמוֹרָאָה:
(יא) וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה: וַאֲקֵימִית מִבְּנֵיכוֹן לִנְבִיאִין וּמֵעוּלֵמְכוֹן לְמַלְּפִין הַאַף לֵית דָּא בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל אֲמַר יְיָ:

כתובים משלי פרק ח

(ז) כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע: מְטוּל דְּקוּשְׁטָא רָגֵא פּוּמִי וְרִיחוּקָא דִשִּׂפְוָתַי רִשְׁעָא:
(ח) בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ: וּבְצִדְקוּתָא אִנוּן כָּל מֵימְרֵי פּוּמִי וְלֵית בְּהוֹן פִּתּוּלָא וְעִקּוּמָא:
(ט) כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת: וְכוּלָּן גַּלְיָן לֶאֱנָשׁ דְּמִתְבַּיֵן וּתְרִיצִין לְאִלֵין דְּצָבְאִין בִּידִיעֲתָא:
(י) קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר: קַבִּילוּ מַרְדּוּתָא וְלָא כַסְפָּא וּגְבוּ לְכוֹן יְדִיעֲתָא מִן דַּהֲבָא סְנִינָא :
(יא) כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ: מְטוּל דְּטָבָא חָכְמְתָא מִן כֵּיפֵי טָבָתָא וְכָל מִדַעַם לָא פָחֵים לַהּ :
(יב) אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא: אֲנָא חָכְמְתָא דָרֵית עֲרִימוּתָא יְדִיעֲתָא וְתַרְעֵיתָא מַשְׁכְּחָא אֲנָא :

משנה ברכות פרק ט

א. הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרַה, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ:

ברטנורה  (א) הרואה מקום שנעשו בו נסים. כגון מעברות ים סוף, ונחלי ארנון, ומעברות הירדן, ואבן שישב עליה משה ע''ה כשעשה מלחמה בעמלק, ודומיהן. ואניסא דרבים, כגון הני דאמרינן, מחייבי כולי עלמא לברוכי. אבל אניסא דיחיד, כגון הרואה מקום שנעשה לו בו נס, איהו חייב לברוכי ברוך שעשה לי נס במקום הזה, ובנו ובן בנו חייבים לברך ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה. וכל הני ברכות דמתניתין בעו הזכרת שם ומלכות, דכל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה:

ב. עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:

ברטנורה  (ב) זיקים. כוכב הנראה כמו שפותח הרקיע ויורה כחץ ממקום למקום. אי נמי כוכב שנראה שיש לו זנב ארוך: זועות. שהארץ מזדעזעת ורועשת: רעמים. קול הנשמע ברקיע מעננים ששופכים מים מזה לזה, כמה דתימא (ירמיה נא): לקול תתו המון מים בשמים: ועל הרוחות. שבאים בסערה וזעף ואינם מצויים אלא לפרקים: ברוך שכוחו מלא עולם. ואי בעי מברך ברוך עושה מעשה בראשית, שכל אלו מעשה בראשית הם, דכתיב (תהלים קלה): ברקים למטר עשה. אבל על ההרים ועל הגבעות וכו' אומר עושה מעשה בראשית דוקא, דלא מצי לברוכי עלייהו שכוחו מלא עולם, שאינן נראים ברוב העולם, אלא כל אחד ואחד במקומו: הים הגדול. ים אוקינוס שמקיף העולם: ברוך שעשה הים הגדול. שמתוך גדלו וחשיבותו קובע ברכה לעצמו: לפרקים. משלשים יום לשלשים יום: על הגשמים. וכו'. מברך הטוב והמטיב. והוא דאית ליה ארעא בשותפות עם אחריני דהכי משמע הטוב והמטיב, הטוב לדידיה והמטיב לאחריני. אבל כי לית ליה ארעא כלל, אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וכו'. ואם יש לו קרקע לבדו, מברך שהחיינו:

ג. בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא:

ברטנורה  (ג) בנה בית חדש וקנה כלים חדשים. בין יש לו כיוצא בהן בין אין לו כיוצא בהן, מברך שהחיינו: על הרעה מעין הטובה. מפרש בגמרא כגון שצפו מים על ארצו ושטפו תבואתו של שנה זו, אף על פי שרוו המים פני האדמה ונעשית שדהו משובחת לשנים הבאות, השתא מיהא רעה היא ומברך דיין האמת: ועל הטובה מעין הרעה. כגון דאשכח מציאה אע''ג דרעה היא דאי שמע בה מלכא חובטו במכות ויסורין ושקיל לה מיניה השתא מיהא טובה היא ומברך הטוב והמטיב: הצועק לשעבר. המתפלל על מה שכבר היה הרי זו תפלת שוא דמאי דהוה הוה:

ד. הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ, וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא:

ברטנורה  (ד) שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו אומר שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך שהכנסתני לכרך זה לשלום הרי זה שתים בכניסתו. בקש לצאת אומר שתוציאני מכרך זה לשלום. לאחר שיצא אומר מודה אני לפניך שהוצאתני מכרך זה לשלום וכל כך למה מפני שצריך שיתן אדם הודאה לבוראו על מה שעבר עליו מן הטוב ויתפלל על העתיד שתבא לו טובה:

ה. חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשְׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנְךָ. דָּבָר אַחֵר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמַנְעָלוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ב) וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְיָ עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, יְבָרֶכְךָ יְיָ. וְאוֹמֵר (שופטים ו) יְיָ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וְאוֹמֵר (משלי כג) אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. וְאוֹמֵר (תהלים קיט) עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ:

ברטנורה  (ה) חייב אדם לברך על הרעה. כשמברך דיין האמת על הרעה, חייב לברך בשמחה ובלב טוב כשם שמברך בשמחה הטוב והמטיב על הטובה: דבר אחר בכל מאדך. בכל מדות המדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות: לא יקל אדם ראשו. לא ינהג קלות ראש: כנגד שער המזרח. חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית למזרח, לפי שהוא מכוון, שכל השערים מכוונים זה כנגד זה שער מזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ופתח האולם וההיכל ובית קדש הקדשים בימי בית ראשון: באפונדתו. אזור חלול שנותנים בו מעות. פירוש אחר בגד שלובש על בשרו לקבל הזיעה שלא לטנף שאר בגדים, וגנאי לאדם לצאת באותו בגד לבדו: קפנדריא. ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח שכנגדו כדי לקצר הלוכו דרך שם. ולשון קפנדריא אדמקיפנא דרי אעול בהא, כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות של בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן: ורקיקה. אסורה בהר הבית: מקל וחומר. ממנעל, ומה מנעל שאינו דרך בזיון אסור, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כל שכן: כל חותמי ברכות שבמקדש. המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם חונן הדעת וכן בכולם, והעונין אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאין עונין אמן אחר כל ברכה שבמקדש, דכתיב בעזרא (נחמיה ט) קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם, ואומר אח''כ ויברכו שם כבודך, כלומר שעונים ברוך שם כבוד מלכותו לע''ו. ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך אלהי ישראל מן העולם ולא יותר ולא היו אומרים ועד העולם: משקלקלו המינים. שאין מאמינים בתחיית המתים ואמרו אין עולם אלא זה, התקינו עזרא ובית דינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם לומר ששני עולמות יש, העולם הזה והעולם הבא, להוציא מלב המינים שכופרים בתחיית המתים: שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם. בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם, וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה, תא שמע מן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל, וכי תימא לא שאל המלאך בשלום גדעון, ולא ברכו, אלא בשליחותו של מקום הודיעו שהשכינה עמו, ולא גמרינן מיניה, תא שמע ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, אל תבוז את בעז לומר שמדעתו עשה אלא למוד מזקני אומתך כי יש לו על מי להסמך שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך: רבי נתן אומר הפרו תורתך. פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה המתכוין לשאול בשלום חברו, וזהו רצונו של מקום שנאמר (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור:

גמרא ברכות דף נ''ד ע''א

מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא (שמות י''ח) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִיל וְגוֹ' אַנִיסָא דְרַבִּים מְבָרְכִינָן אַנִיסָא דְיָחִיד לֹא מְבָרְכִינָן וְהָא הַהוּא גַבְרָא דַהֲוָה קָאָזִיל בְּעֵבֶר יְמִינָא נָפַל עֲלֵיהּ אַרְיֵה אִתְעֲבִיד לֵיהּ נִיסָא וְאִיתְצַל מִינֵיהּ אָתָא לְקָמֵיהּ דְּרָבָא וְאָמַר לֵיהּ כָּל אֵימַת דְּמָטִית לְהָתָם בְּרִיךְ בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וּמָר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא הֲוָה קָאָזִיל בְּפַקְתָא דַעֲרָבוֹת וְצָחָא לְמַיָּא אִיתְעֲבִיד לֵיהּ נִיסָא אִיבְרֵי לֵיהּ עֵינָא דְּמַיָא וְאִישְׁתֵּי. וְתוּ זִמְנָא חָדָא הֲוָה קָאָזִיל בְּרִסְתְּקָא דִמְחוֹזָא וְנָפַל עֲלֵיהּ גַּמְלָא פְּרִיצָא אִתְפְּרַק לֵיהּ אַשִׁיתָא עָאל לְגַוָהּ. כִּי מָטָא לַעֲרָבוֹת בָּרִיךְ בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּעֲרָבוֹת וּבְגָמָל. כִּי מָטָא לְרִסְתְּקָא דִמְחוֹזָא בָּרִיךְ בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בְּגָמָל וּבַעֲרָבוֹת. אַמְרֵי אַנִיסָא דְרַבִּים כוּלֵי עַלְמָא מְחַיְיבֵי לִבְרוּכֵי. אַנִיסָא דְיָחִיד אִיהוּ חַיָיב לִבְרוּכֵי:

רש''י  ה''ג. מנלן דברכינן אניסא אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו וגו': בעבר ימינא. שם מדינה בדרומו של פרת: בפקתא. בקעה: ערבות. שם מקום: וצחא למיא. צמא למים: ברסתקא. בשוק: גמלא פריצא. גמל משוגע שעסקיו רעים: אתפרקא ליה אשיתא. נפלה חומת בית שהיה סמוך לו ונכנס לתוך הבית מפני הגמל:

זוהר וישב דף קע''ט ע''ב

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר תָּא חֲזֵי טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מַאן יֶלֶד מִסְכֵּן הָא אוֹקְמוּהָ וְאִתְמָר דְּאִיהוּ יֵצֶר טוֹב אֲבָל טוֹב יֶלֶד הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים ל''ז) נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְדָא הוּא נַעַר דְּאִיהוּ יֶלֶד מִסְכֵּן דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם, וְאַמַּאי אִקְּרֵי נַעַר בְּגִין דְּאִית לֵיהּ חַדְתּוּ דְּסִיהֲרָא דְּמִתְחַדְּשָׁא תָּדִיר, וְתָדִיר אִיהוּ יֶלֶד מִסְכֵּן כְּמָה דַּאֲמָרָן, וְחָכָם בְּגִין דְּחָכְמָה שַׁרְיָא בֵּיהּ, מִמֶּלֶךְ זָקֵן דָּא הוּא יֵצֶר הָרַע כְּמָה דְּאִתְמָר דְּהָא מִן יוֹמָא דַּהֲוָה לָא נָפַק מִמְּסָאֲבוּתֵיה לְעָלְמִין וְאִיהוּ כְּסִיל דְּכָל אָרְחוֹי אִנּוּן לְאֹרַח בִּישָׁא וְאָזִיל וְסָטֵי לִבְנֵי נְשָׁא וְלָא יָדַע לְאִזְדַהֲרָא וְאִיהוּ אָתֵי עִם בַּר נַשׁ בְּתַסְקוּפִּין בְּגִין לְאַסְטָאָה לוֹן מֵאֹרַח טָבָא לְאֹרַח בִּישָׁא, תָּא חֲזֵי עַל דָּא אַקְדִּים עִם בַּר נַשׁ בְּיוֹמָא דְּאִתְיַלִּיד בְּגִין דִּיהֵימִין לֵיהּ דְּהָא כַּד אָתֵי יֵצֶר טוֹב לָא יָכִיל בַּר נַשׁ לְמֵהֵימָנָא לֵיהּ וְדָמֵי עֲלֵיהּ כְּמָטוֹלָא כְּגַוְנָא דָּא תָּנֵינָן מַאן הוּא רָשָׁע עָרוּם דָּא הוּא מַאן דְּאַקְדִּים לְאַטְעָנָא מִלּוֹי לְקַמֵּי דַּיָּנָא עַל לָא יֵיתֵי חֲבְרֵיהּ מָארֵי דְּדִינָא, כְּד''א (משלי י''ח) צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ וְגוֹ' כְּגַוְנָא דָּא (הוּא נ''א הַאי) רָשָׁע עָרוּם כְּמָה דְּאַתּ אָמַר (בראשית ג') וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם וְהוּא אַקְדִּים וְשָׁרֵי עִמֵּיהּ דְּבַר נַשׁ עַד לָא יֵיתֵי חֲבְרֵיהּ לְאַשְׁרָאָה עֲלֵיהּ, וּבְגִין דְּאִיהוּ אַקְדִּים וְהָא אַטְעִין טַעֲנְתֵּיהּ עִמֵּיהּ כַּד אָתֵי חֲבְרֵיהּ דְּאִיהוּ יֵצֶר הַטּוֹב אַבְאִישׁ לֵיהּ לְבַר נַשׁ בַּהֲדֵיהּ וְלָא יָכִיל לְזַקָּפָא רֵישֵׁיהּ כְּאִלּוּ אַטְעִין עַל כַּתְפֵיהּ כָּל מָטוֹלִין דְּעָלְמָא בְּגִין הַהוּא רָשָׁע עָרוּם דְּאַקְדִּים עִמֵּיהּ וְעַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ט') וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים בְּגִין דְּהָא אַקְדִּים אָחֳרָא וְעַל דָּא כָּל דַּיָּנָא דְּקַבִּיל מִבַּר נַשׁ מִלָּה עַד לָא יֵיתֵי חֲבְרֵיהּ כְּאִלּוּ מְקַבֵּל עֲלֵיהּ טַעֲוָא אָחֳרָא לִמְהֵימָנוּתָא אֶלָּא (משלי שׁם) וּבָא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ וְדָא הוּא אֹרַח דְּבַר נַשׁ זַכָּאָה דְּהָא בַּר נַשׁ זַכָּאָה דָּא הוּא דְּלָא הֵימִין לְהַהוּא רָשָׁע עָרוּם דְּיֵצֶר הָרַע עַד דְּיֵיתֵי חֲבְרֵיהּ דְּאִיהוּ יֵצֶר טוֹב, וּבְגִין דָּא בְּנֵי נְשָׁא אִנּוּן כָּשְׁלִין לְעָלְמָא דְּאָתֵי, אֲבָל הַהוּא זַכָּאָה דְּאִיהוּ דָּחִיל לְמָארֵיהּ כַּמָּה בִּישִׁין סָבִיל בְּהַאי עָלְמָא בְּגִין דְּלָא יְהֵימָן וְלָא יִשְׁתַּתַּף בְּהַהוּא יֵצֶר הָרַע וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁזִיב לֵיהּ מִכֻּלְּהוּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים ל''ד) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִילֶנוּ יְיָ, רַבּוֹת רָעוֹת לַצַדִּיק לָא כְּתִיב אֶלָּא צַדִּיק בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהַהוּא בַּר נַשׁ וְשֵׁזִיב לֵיהּ מִכֹּלָּא בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ:

תרגום הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב, טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם. מִי הוּא יֶלֶד מִסְכֵּן, הִנֵּה בֵּאֲרוּהָ, וְלָמַדְנוּ, שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב. אֲבָל טוֹב יֶלֶד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (תהלים ל''ז) נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי. וְזֶהוּ נַעַר שֶׁהוּא יֶלֶד מִסְכֵּן, שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם. וְלָמָּה נִקְרָא נַעַר. הוּא מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא מִתְחַדֶּשֶׁת תָּמִיד, וְהוּא תָּמִיד יֶלֶד מִסְכֵּן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְחָכָם, מִשּׁוּם שֶׁהַחָכְמָה שׁוֹרָה בּוֹ. ''מִמֶּלֶךְ זָקֵן'', זֶהוּ הַיֵּצֶר הָרַע, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁהָיָה, לֹא יָצָא מִטּוּמְאָתוֹ לְעוֹלָם, וְהוּא כְּסִיל, שֶׁכָּל דְּרָכָיו הֵם לְדֶרֶךְ הָרַע, וְהוֹלֵךְ וּמַדִּיחַ בְּנֵי אָדָם, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר, וְהוּא בָּא בַּעֲלִילָה עִם בְּנֵי אָדָם, כְּדֵי לְהַדִּיחַ אוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב אֶל דֶּרֶךְ הָרַע. בֹּא וּרְאֵה, עַל כֵּן הִקְדִּים עַצְמוֹ הַיֵּצֶר הָרַע לְהִתְחַבֵּר עִם הָאָדָם מִיּוֹם שֶׁנּוֹלָד בּוֹ, בִּכְדֵי שֶׁיַּאֲמִין לוֹ, וּכְשֶׁיָּבֹא אַחַר כָּךְ הַיֵּצֶר הַטּוֹב אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהַאֲמִינוֹ וּדְבָרָיו דּוֹמִים עָלָיו לְמַשָּׂא. כְּעֵין זֶה לָמַדְנוּ, אֵיזֶה הוּא רָשָׁע עָרוּם, זֶה הוּא, מִי שֶׁמַּקְדִּים עַצְמוֹ לִטְעוֹן דְּבָרָיו לִפְנֵי הַדִּין מִטֶּרֶם שֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ בַּעַל הַדִּין. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (משלי י''ח) צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ וְגוֹ'. כְּעֵין זֶה, רָשָׁע עָרוּם זֶה, דְּהַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג') וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, גַּם הוּא מַקְדִּים וְשׁוֹרֶה בָּאָדָם מִטֶּרֶם שֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ, יֵצֶר הַטּוֹב, לִשְׁרוֹת בּוֹ, וּמִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּים וּכְבָר טָעַן טַעֲנוֹתָיו לְפָנָיו, כְּשֶׁיָּבֹא אַחַר כָּךְ חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב, רַע לָאָדָם לִהְיוֹת עִמּוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָרִים רֹאשׁוֹ כְּאִלּוּ הִטְעִין עַל כְּתֵפוֹ כָּל הַמַּשָּׂאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְכָל זֶה הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהָרָשָׁע עָרוּם הִקְדִּים עַצְמוֹ. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה, וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים, מִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּימוֹ הָאַחֵר. וְעַל כֵּן, כָּל דַּיָּן הַמְקַבֵּל דְּבָרָיו שֶׁל בַּעַל דִּין, מִטֶּרֶם שֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ מְקַבֵּל עָלָיו אֵל אַחֵר לְהַאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא וּבָא רֵעֵהוּ וְחַקָרוֹ, כְּלוֹמָר אַחַר שֶׁיָּבֹא רֵעֵהוּ אָז יִשְׁמַע טַעֲנוֹתָיו. וְזֶהוּ דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם צַדִּיק, כִּי אָדָם צַדִּיק, הוּא, מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין לְאוֹתוֹ רָשָׁע עָרוּם, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע, מִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּים טַעֲנוֹתָיו, מִטֶּרֶם שֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא יֵצֶר הַטּוֹב. שֶׁמְּקַיֵּם הַפָּסוּק וּבָא רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ. וּבְדָבָר זֶה אֲנָשִׁים נִכְשָׁלִים מִלִּזְכּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל צַדִּיק הַהוּא, שֶׁהוּא יָרֵא אֶת רִבּוֹנוֹ, כַּמָּה רָעוֹת הוּא סוֹבֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲמִין וְלֹא יִשְׁתַּתֵּף עִם הַיֵּצֶר הָרַע, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִילוֹ מִכֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, (תהלים ל''ד) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִילֶנּוּ ה', רַבּוֹת רָעוֹת לַצַדִּיק לֹא כָּתוּב, אֶלָּא רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק, שֶׁזֶּה יוֹרֶה שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא, שֶׁהַסּוֹבֵל רַבּוֹת רָעוֹת הוּא צַדִּיק, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בּוֹ. וּמִשּׁוּם זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בָּאָדָם הַהוּא, וּמַצִיל אוֹתוֹ מִכֻּלָּם, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תלמוד תורה פ''ה

א. חַיָּב לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רַבּוֹ מִשֶׁיִּרְאֶנוּ מֵרָחוֹק מְלֹא עֵינָיו עַד שֶׁיִתְכַּסֶּה מִמֶנוּ וְלֹא יִרְאֶה קוֹמָתוֹ וְאַחַר כַּךְ יֵשֵׁב. וְחַיָּיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בְּרֶגֶל: ב. אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֶלָא אִם כֵּן דֶּרֶךְ רַבּוֹ לַחֲלוֹק לוֹ כָּבוֹד. וְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁהָעֶבֶד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ תַלְמִיד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ. וְאִם הָיָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְלֹא הָיוּ לוֹ תְּפִלִּין וְחָשׁ שֶׁמָּא יֹאמְרוּ עֶבֶד הוּא אֵינוֹ נוֹעֵל לוֹ מִנְעָלוֹ וְאֵינוֹ חוֹלְצוֹ וְכָל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם וְכָל תַּלְמִיד שֶׁמְּזַלְזֵל דָבָר מִכָּל כָבוֹד רַבּוֹ גוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל: ג. רָאָה רַבּוֹ עוֹבֵר עַל דִבְרֵי תוֹרָה אוֹמֵר לוֹ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ כָּךְ וְכָךְ. וְכָל זְמַן שֶׁמַּזְכִּיר שְׁמוּעָה בְּפָנָיו אוֹמֵר לוֹ כַּךְ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ. וְאַל יֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מֵרַבּוֹ עַד שֶׁיַּזְכִּיר שֵׁם אוֹמְרוֹ. וּכְשֶׁיָּמוּת רַבּוֹ קוֹרֵעַ כָּל בְגָדָיו עַד שֶׁהוּא מגַלֶּה אֶת לִבּוֹ וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּרַבּוֹ מוּבְהָק שֶׁלָּמַד מִמֶּנּוּ רוֹב חָכְמָתוֹ אֲבָל אִם לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ רוֹב חָכְמָתוֹ הֲרֵי זֶה תַּלְמִיד חָבֵר וְאֵינוֹ חַיָּיב בִכְבוֹדוֹ בְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים. אֲבָל עוֹמֵד מִלְּפָנָיו וְקוֹרֵעַ עָלָיו כְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵעַ עַל כָּל הַמֵּתִים שֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם אֲפִילוּ לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָבָר אֶחָד בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל עוֹמֵד מִלְפָנָיו וְקוֹרֵעַ עָלָיו:

מוסר
מספר צידה לדרך דף ר''ז ע''ב

הַבִּטָּחוֹן הוּא שֶׁיִּבְטַח בֵּאלֹהִים בִּטָּחוֹן גָּמוּר וְיֵשׁ בּוֹ תּוֹעֶלֶת לַתּוֹרָה וְלָעוֹלָם וּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ וְשִׂמְחַת הַגּוּף וְדַע כִּי הַבּוֹטֵחַ בְּזוּלַת הַשֵּׁם הוּא יָסִיר הַשְׁגָחָתוֹ מִמֶּנּוּ וְיִתְּנֵהוּ לְמִקְרִים וְהָיָה לֶאֱכוֹל וּמְצָאוּהוּ צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת כִּי יַנִּיחֵהוּ בְּיַד מִי שֶׁבּוֹטֵחַ בּוֹ. וְאִם יִבְטַח בְּחָכְמָתוֹ יִסָּכֵל וְיִשְׁתַּטֶּה בִּמְעַט שִׁינוּי מֶזֶג כְּמוֹ שֶׁנוֹדַע בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה. וְאִם בִּגְבוּרָתוֹ גֶּבֶר יֶחֱלֶה וְיִחְלַשׁ וּבְגַרְעִין חַרְדַל שֶׁיָּבוֹא בְאֶחָד מֵרַגְלָיו יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדּוֹם. וְאִם יִבְטַח בְּעָשְׁרוֹ עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לוֹ כְנָפַיִם הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלִפְעָמִים עוֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. אֲבָל הַבּוֹטֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא יִפְחַד לְדָבָר וְלֹא יִדְאַג לְדָבָר חוּץ מִדְּבָרוֹ. וְלֹא יַעְבוֹד אַחֵר זוּלָתוֹ. וְלֹא יְקַוֶה בִלְעָדוֹ. וְלֹא יְיַחֵל בִּלְתּוֹ. וְלֹא יַחֲנִיף לִיְצִיר כְּמוֹתוֹ. וְלֹא יַסְכִּים עִם בְּנֵי אָדָם בִּלְתִּי עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וְלֹא יַכְחִידֵהוּ פַחְדָם. וְלֹא יַבְהִילוּהוּ בַהֲלוֹתָם. וְלֹא יֵירָא מִמַּחְלָקוֹתָם וְאִם יוֹכִיחֵם לֹא יִירָא מֵחֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגְּדוּפוֹתָם. וְאִם יַכְלִימֵם לֹא יֵבוֹשׁ מֵהֶם וְלֹא יְיַפֶּה לָהֶם הַשֶּׁקֶר. וְהַבּוֹטֵחַ הַשָּׁלֵם יְבִיאֵהוּ בִּטְחוֹנוֹ לְפַנּוֹת לִבּוֹ מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם וּמִתַהְפּוּכוֹתָיו וִייַחֵד לִבּוֹ לַתּוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה: