מדוע אלוקים ברא אותנו? מה התכלית המיוחדת שלנו?

כדי להבין את תכלית הבריאה, עלינו להבין תחילה מהו רע ומהו טוב.

נתחיל בעובדה פשוטה: רוע נובע תמיד מחיסרון. מדוע אדם רע? כי הוא רוצה להשיג משהו שחסר לו. לדוגמה, הגנב מנסה להשיג לעצמו ממון מרכושם של אחרים, הנוקם מנסה להשיג מילוי לתאוות הנקם שלו על ידי פגיעה בזולתו. טבעו של מי שחסר - להיות אנוכי, ולבקש מילוי לחסרונו בכל אמצעי שיגיע לידו.

כעת, מהו טוב? הטוב הוא ההיפך מרע. טוב אמיתי מתבטא בנתינה לאחר, ומגיע מתוך שלמותו של הנותן. ניתן להמשיל את הטוב לכוס גדושה במים, אשר מרוב מימיה, המים זולגים ממנה וממלאים כוסות קטנים ממנה.

כשם שרוע נובע מחיסרון, כך הטוב נובע משלמות. רצון הטוב הוא להיטיב, להשפיע, כי זהו טבעו של מי שיש לו הכול - להשפיע לאחרים מטובו הגדול והאדיר.

האלוקים הוא כמובן ישות מושלמת, אינסופי ונצחי, בלתי משתנה ולא נזקק לאחר. על כן הוא יתברך הטוב המוחלט, ורצונו להיטיב לנבראים. חכמים רבים המשילו את רצונו של הקב"ה לשמש המאירה תמיד: אורה מגיע לארץ, אך הבריות השונות זוכות ליהנות מאורה בהתאם לרמת הראייה שלהן (לדוגמה, חפרפרת עיוורת שחיה מתחת לאדמה לא תיהנה מאור השמש כמו האדם, שיש לו עיניים רואות וחי על פני הארץ). כך, להבדיל, האלוקים רוצה להיטיב תמיד, ובחוכמתו ברא נבראים רבים ומגוונים להיטיב להם בכל דרגות ההטבה האפשריות: דומם, צומח, חי, מדבר.

כל הבריות מקבלות את טובו של אלוקים ללא בחירה חופשית, אפילו המלאכים הגבוהים ביותר. אך בגלל מוגבלות הנבראים לבחור, אינם מסוגלים להתקרב לאלוקים ביותר, ולא ליהנות מן הטוב הגבוה ביותר שאלוקים חפץ להעניק.

זאת חשוב להבין: אלוקים הוא-הוא מקור הטוב. ככל שהבריה דומה יותר לאלוקים, כך מסוגלת להיות קרובה יותר אליו, וליהנות מן הטוב האלוקי.

כדי להידמות לאלוקים באמת, נברא האדם אשר מסוגל לבחור מרצונו בין טוב לרע, להתרחק מאלוקים או להתקרב אליו, וכך, כאשר מתגבר על אנוכיותו ובוחר בטוב (-נותן שלא על מנת לקבל), אז זוכה להידמות לאלוקים (-אשר נותן שלא על מנת לקבל), וזוכה לקרבתו הנצחית בגן-עדן.

אנו דומים לבניו ובנותיו של הקב"ה: "כי בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד, א'). אין יצור אחר ביקום כולו שיכול להתקרב לאלוקים יותר מן האדם!

נמצא שהגיהינום הקשה ביותר לנשמה נמצא בריחוקה מן הקב"ה, כאשר העבירות עוטפות אותה בקליפות חומריות של אנוכיות. מצד שני, על ידי קיום המצוות ותיקון המידות, זוכה הנשמה לצמוח ולגדול, ולהשיג את קירבת יוצרה, שהוא העונג הגדול ביותר מכל העינוגים האפשריים. התורה היא שמדריכה אותנו כיצד להידמות לקב"ה וכך לזכות לטובו הנצחי.