"היא נלחמת בי, אז אני אשתוק?!"

"אני מרגיש שאין לי מקום בקשר הזה", אמר אבירם בכעס.

"למה אתה מתכוון שאין לך מקום?", שאלתי.

"לסתיו תמיד מותר לכעוס, היא מחליטה על כל דבר בקשר ומובן שהיא תמיד צודקת. אני מרגיש כל כך חסר קיום בקשר הזה. איך שאני רק מגיב לטענות שלה, היא מיד שוללת את כל מה שאני אומר ומרגיש. אז אם אני לא יכול להגיד את מה שאני חושב או מרגיש, משמע, אין לי מקום בקשר הזה", התלונן אבירם.

"יכול לתת דוגמא?", שאלתי את אבירם.

"היא באה אלי בטענות וכועסת עלי שאני לא עושה כלום בבית והכל עליה. אז אני מגיב ואומר לה שגם היא מעצבנת אותי שהיא זורקת לי דברים שאני אוהב בלי לשאול אותי, ומחליטה להזמין כל יום את מי שבא לה אלינו הביתה בלי לערב אותי ולהתחשב בי".

"ואז מה קורה?", שאלתי.

"היא קופצת עלי באנג'י בלי חבל עם סכין בשיניים", ענה בחיוך.

"בוא באמת ננסה לבחון את עניין המקום בקשר שלכם.

"נניח שגילית שסתיו זרקה לך חפץ שחשוב לך מאוד, וגילית את זה ביום נפלא שהקשר שלכם בעננים. היא מסתובבת בתחושה שאתה הבעל הכי טוב בעולם, והיא כולה שמחה ומאושרת. איך אתה מבטא את הכעס שלך באותם רגעים?", שאלתי את אבירם.

"בניגוד אליה, אני מעדיף לשמור על אווירה טובה בינינו, ולא להעכיר אותה עם הכעסים שלי", ענה אבירם.

"אז בדרך כלל אתה מביא את הכעסים שלך רק כשהיא מביאה את שלה?", שאלתי.

"כן, היא גם ככה כבר הורסת את כל האווירה ופותחת שדה קרב, אז גם אני מוציא את התחמושת שלי. היא נלחמת בי, אז אני אשתוק?", ענה אבירם.

"אבל בוא רגע ננסה להתעכב ולהבין מה זה אותו 'מקום' הזה שאתה מרגיש שאין לך. מקום, הוא שיקוף של העולם הפנימי שלנו. מעין סוג של ייצוג תודעתי, ערכי, רוחני ורגשי. אחד מהיסודות הידועים של הבעש"ט הוא: היכן שמחשבתו של האדם נמצאת – שם נמצא כולו.

"כשסתיו מכעיסה אותך, אתה פיזית, חיצונית, נמצא במרחב עם אווירה טובה, אבל המחשבות שלך נמצאות בכעסים שלך. אתה אפילו קצת שונא אותה", אמרתי לו בלחש, בחיוך.

"אז מה בעצם המקום האמיתי?", שאל אבירם.

"המקום האמיתי שבאמת מפעיל אותך, ושם נמצאים הכעסים והמחשבות שלך, משפטים כמו: "זה לא הוגן שהיא תמיד קובעת", "לא בסדר שהיא זרקה לי את המכנסיים שאני אוהב"… - זה המקום שבו אתה באמת נמצא. זיהוי המקום הזה הוא שער חשוב מאוד".

"למה אני צריך את זה?", שאל אבירם.

"כשאתה כל הזמן עסוק במקום התדמיתי הזה של האווירה הטובה, ולצערי הרב המזויפת, אתה מתאמץ לייצר לעצמך מקום, מעין מקום אוטופי שבו אתה חושב שאתה אמור להיות, וזה גורם לך כל הזמן לפספס את המקום האמיתי שבו אתה נמצא.

"אותו מקום אמיתי הוא שער, והוא גם נקודת החיבור שלך לסתיו.

"העבודה שאנחנו עושים פה בטיפול היא תרגול על מנת להגיע לזיהוי המקום שבו אתה עומד. יחד נתאמן ביכולת להסכים לקבל אותו, לא משנה כמה קשה ומכוער יהיה. מתוך תרגול בדמיון, תוכל אחר כך ליישם את זה במציאות בצורה קלה הרבה יותר".

"למה שלא אעשה את זה מיד במציאות?", שאל אבירם.

"כי זה עלול להיות מבהיל. כשתפגוש את המקום האמיתי שבו אתה נמצא, זה עלול לשלול ממך לגמרי את אותו מקום תדמיתי אוטופי שאתה מנסה לייצר. כשנכנסים לעומק בתהליך, אנחנו מגלים את המהות של המקום ומגלים שהוא שער לחיבור שלך מול עצמך, מול סתיו ומול הקב"ה.

"כשסתיו מנפצת לך את התדמית, את אותה אווירה טובה, אז אתה נזכר פתאום שגם לך מגיע מקום. כשהיא כועסת ובאה אליך בטענות, היא מביאה מקום אמיתי.

"מובן שקשה לך עם זה מאוד, כי מאיפה יש לה האומץ והיכולת להביא כזה מקום? אז גם אתה מביא את המקום שלך בכעסים שלך, וככה אתה רומס את המקום שהיא מביאה.

"בקשר הזוגי, כל אחד צריך ללמוד להביא את המקום שלו בלי לשלול את המקום של בן או בת הזוג".

בהשראת שיטת דמיונובע (מתוך לימודי הכשרת המנחים במכון דמיונובע).

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן