מהי ההנאה האמיתית שהקב"ה מעניק לנו?

האדם אינו אמור לחיות במטרה לקבל, אלא במטרה לתת. שורש החיים הוא האהבה. אנו נוהגים בה כאשר אנחנו נותנים מעצמנו לטובת האחר. לכן, התוצאה הסופית במעשינו אינה לקבל גמול – לא זו אמורה להיות כוונתנו.

ואולם הרמח"ל מבהיר, שהאדם נברא במטרה לקבל את טובתו של האלוקים בעולם הזה, ולכן, לכאורה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא – לחפש את ההנאה האמיתית שהאלוקים מעניק לנו, כלומר את הגמול שלנו.

זאת ועוד, ידוע שאין טעם לעשות לבורא טובות, כי הוא אינו זקוק לשום דבר. איננו יכולים לתת לו מעצמנו, ולכן כל מה שנותר לנו הוא לקבל.

בספרו "נפש החיים" דן רבי חיים מוולוז'ין בסוגיה זו ושואל: האם, בסופו של דבר, הכוונה האידיאלית בעבודת השם נעה סביב אהבה או סביב גמול?

התשובה היא שעלינו לחפש את ההנאה שאלוקים מאפשר לנו, לא מפני שזה האינטרס שלנו, אלא מפני שזה רצונו של האלוקים. לכן עלינו ליהנות ככל האפשר ממה שהחיים מזמנים לנו, ועם זאת לדעת שאילו, באופן היפותטי, רצונו של אלוקים היה שנסבול, היינו מצייתים באותה מידה, מתוך אהבתנו אותו.

החיים אפוא אינם "קרן השקעות" שהאדם משקיע בה בהימנעות מלעשות היום את מה שהוא אוהב, כדי שבעתיד יתוגמל על כך. אדרבה, החיים הם בית ספר של אהבה – אסור שהפרס יניע אותנו. אנו עושים טוב כי אנו אוהבים את האלוקים, והיות שהוא אוהב אותנו אנו יודעים שהתוצאה טובה בעבורנו, גם בעולם הזה.

אם כן, ההנאה הנובעת מציות לחוקי התורה – אינה מטרה בפני עצמה אלא תוצאה, ועלינו לדעת לנצל אותה. לשם כך חשוב להבין כמה דברים:

מה יקרה אם לא אחיה על פי התורה? האם אינני יכול פשוט "לעצום עיניים" ולהמשיך לחיות בדרך שלי, בלי להסתבך יותר מדי?

אין ספק שאתה יכול! לשם כך יש לך בחירה חופשית! אולם בחירה בדרך האמת פועלת על פי היגיון מסוים: מה היית עושה לו נאלצת לבחור בין חבית מלאה כסף, המבטיחה חיים טובים לעד, בלי דאגות, ובין חבית מלאה זבובים, שיהיו לך למטרד לאורך זמן?

באופן הגיוני, כל אדם בריא בנפשו היה בוחר באפשרות הראשונה. הבחירה בדרך האמת והתורה פועלת לפי אותו עיקרון: אלוקים אמר בתורה: "ראה, נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים!" (דברים ל', ט"ו). התורה טובה מיסודה!!! היא החיים עצמם!!! בלעדיה, האדם הולך בכיוון הנגדי, בדרך ההרס העצמי. יותר מזה: הטוב של התורה הוא טוב אבסולוטי, אלוקי, ולכן התורה אינה תלויה בטעמם של האנשים אלא טובה לכולם ולכל אחד.

אמנם בהתחלה היא עלולה להרתיע. התורה אינה משווקת את עצמה – פעולת השכנוע שלה נובעת מעצם היותה אמיתית, ולא משום סיבה אחרת, אך למפרע, אלה ששברו את המחסומים ההתחלתיים וחיפשו את התורה בכנות, זוכים בחיים הכוללים את כל מה שהאנושות מחפשת: הנאה, ניצול החיים, הצלחה ואושר.

כדי להגיע לזה, צריך קודם כול להבין וללמוד את מהותן של כל אחת מארבע ההגשמות האלה של האדם.

דירוג ההנאה

יש כמה סוגים של הנאה, והם מדורגים מהבסיסי והשטחי ביותר, עד למעודן והאמיתי ביותר. ההנאות הבסיסיות נובעות ממילוי צורך גופני או תאווה. כולם מרגישים הנאה באכילה, בשתייה, בקשרי אישות, בהקלת כאב או לחץ ובהגנה מפני קור או חום. ההבדל בין 'צורך' ובין 'תאווה' הוא שהצורך נוגע למה שהגוף צריך באמת כדי לשרוד, ואילו התאווה קשורה לנפש האדם. האדם מתאווה לדברים שאינם נחוצים להישרדות, אך משלה את עצמו שהם נחוצים. כאלה הם, למשל, הרדיפה אחרי מעמד או החשק לאכול שוקולד גם כשלא רעבים.

הנאה מסוג מעודן יותר קשורה לחושים – הנאה מהתבוננות בציור או בתמונה, מהאזנה למוזיקה יפה ועוד. תחושה זו אינה מוגבלת רק לגוף אלא עשויה לחדור גם לרגש.

קבוצה אחרת של הנאות קשורה לידע. האדם מפיק הנאה מגילוי דברים חדשים. גם עצלן נהנה לגלות משהו חדש בלימודיו וחש סיפוק כאשר הוא מצליח לפתור תרגיל או לפצח אתגר. הנאה זו עוברת את גבולות הגוף והרגש, כדי לרצות את הצד השכלי של האדם.

מעבר לכל אלו, הנאה אמיתית ומעודנת אף יותר מתבטאת בתחושה שאנו חווים כשאנו עושים מעשה חיובי. זו הנאה הנובעת מתחושת משמעות לחיים שממלאת אותנו, תחושה שעולה בנו לאור העובדה שניצלנו את הפוטנציאל שלנו. דמיין לעצמך: אתה רואה ברחוב קבצן רועד מקור, מרחם עליו ומחליט לתת לו אוכל. רגעים לאחר מכן אתה חושב שלא די באוכל, ואתה מציע לו מקום לישון. תחושת העונג שאתה חווה אז היא תחושה מיוחדת במינה. אולי אי אפשר לגעת בה כמו בשוקולד, כי היא אינה קשורה לגוף, אבל היא שמחה שתלווה אותך כל החיים. הנאה מסוג זה, שאנו מפיקים כאשר אנחנו יודעים שפעלנו לפי רצון האלוקים, חוצה את כל גבולות הווייתנו ומגיעה לנקודה הנעלה ביותר של הנשמה.

ההנאה שמפיקים מהתורה עוברת דרך כל קבוצות ההנאה שמנינו לעיל ומגיעה לשיאה באחרונה. גם אם לעיתים קשה לחוש בעוצמתה העליונה, ידוע שכאשר נעבור מהחיים האלה, נוכל ליהנות ממנה בעוצמה רבה יותר. קרוב לוודאי שכבר עשית בחייך דברים גדולים שלא הצלחת לאמוד את משמעותם במרוץ היום-יומי, כי בטרם הספקת להעריך אותם תפסו את מחשבותיך דאגות אחרות והסיטו אותן לדברים אחרים. אילו רק יכולת להקדיש זמן להרהור במעשים האלה, ודאי היית מגיע למסקנה שאתה צריך לרקוד משמחה בגללם. אם כן, דע לך, שביום מן הימים תוכל להרגיש את מלוא ההנאה שבהגשמת כל מה שכבר עשית, שאתה עושה ושתעשה.

על ההגשמות הבאות – בפרקים הבאים בעז"ה.

מתוך הספר "מסעו של דן אחר משמעות החיים", מאת רוני דיין. לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן