אומה בשליחות (ז'): אברהם, לוט והבחירה שהפרידה ביניהם

כאשר יצא אברהם נגד האמונה האלילית, והקים נגדו את נמרוד המלך הגדול, ה' הציל את אברהם מכף נמרוד. הדבר היה באור כשדים.

אור כשדים מזוהה על פי מסורות קדומות כאורפה (כיום בדרום טורקיה). בעיר קיים אתר קדום המכונה "בריכת אברהם", על שמו של אברהם אבינו. מענין שהתורה קוראת למקום "אור כשדים" שהוא שמו הקדום של המקום. החל מזמן כניסת בני ישראל לארץ, בערך, השתנה שמה של האומה הזו ל"כלדיים", וכך היא מופיעה גם בתלמוד. התורה משתמשת בהיגוי העתיק שנהג בימי אברהם.

תרח אביו, ואחיו, לא היו באותו זמן בשלים לקבל את דעתו של אברהם, אבל גם הם לא היו שלמים עם האמונה השומרית, ועקרו מאור כשדים לחרן הסמוכה. הרמב"ן סובר כי אברהם נולד בחרן, ובאור כשדים היתה רק התנגשותו עם נמרוד. ואכן, באזור חרן היו ערים הנושאות את שמות אבותיו של אברהם: שרוג, נחור ותרח, הם שמות של ערים קדומות שנקראו כנראה על שם האבות הגדולים האלו, מעשרת הדורות שאחר המבול.

תרח ומשפחתו עקרו לחרן, במטרה "ללכת ארצה כנען", משום שבארץ כנען היו בני שם, שעדיין היו קרובים לאמונה הקדומה, שלא הושחתה באלילות כמו הממלכה השומרית. לאחר המבול התחלק העולם בין צאצאי שם, חם ויפת. הכנענים ירשו את ערי החוף של ארץ כנען, ואילו הארץ כולה היתה בידי בני שם. גם בני שם לא החזיקו באמונת הייחוד, ועבדו לאלילים שונים, אבל עדיין ידעו שמעל לכל האלים ישנו "אל עליון", אלא שהם לא ידעו את הדרך לעבוד אותו וליצור איתו קשר, וכנראה גם לא ידעו שהאל העליון קונה שמים וארץ הוא בעל הכוח היחידי, וכל הכוחות האחרים נוצרו על ידו וכפופים לו לחלוטין, אלוהי האלוהים ואדוני האדונים.

אבל הקב"ה ראה שכל עוד אברהם מוקף בבני משפחתו, הוא עשוי להיות מושפע מהם. הקב"ה בחר באברהם להפיץ את בשורת הייחוד בעולם כולו, ואת זאת הוא צריך לעשות בצורה המושלמת. ולכן סיבב הקב"ה שתרח והרן לא יזכו להגיע לארץ כנען. כאשר שניהם מתו, התגלה הקב"ה לאברהם, ולראשונה ציווה אותו בציווי: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך! כעת אתה לבד, עליך להתנתק מכל מה שקשור לעברך, אפילו בית אביך. מעכשיו הנסיעה לכנען היא "אל הארץ אשר אראך", אתה הולך אחרי, "התהלך לפני והיה תמים". וכך, לראשונה מבריאת העולם, כרתו ברית בורא העולם והאדם. מעתה הם הולכים ביחד במטרה אחת. זוהי "ברית אברהם", ששינתה את העולם ועדיין משפיעה עליו, זוהי הזכות של כל זרע אברהם, שאותה אנחנו מזכירים שוב ושוב, ובזכותה אנחנו קיימים.

יחד עם אברהם היה גם בן אחיו, לוט. הוא היה צעיר מאברהם, והושפע ממנו, וגם הלך בדרכו במידה מסוימת. ייתכן שהיתה לו אפילו האפשרות להישאר עם אברהם ולהידבק בזרעו ובדרכו, אך לאור התנהגותו, החליט אברהם להיפרד ממנו. חז"ל לימדונו שלוט לא הקפיד על צאנו שלא ייהנה מן הגזל, והתנהגות כזו לא התאימה לאברהם, שכל דרכיו היו אמת וצדק. ייתכן שלוט יכל להתעקש ולקבל על עצמו ללכת בדרך ה', כמו שעשתה נכדתו רות, "כי מתאמצת היא". אבל לוט לא התאמץ. הוא נשא את עיניו וראה את כיכר הירדן אשר "כולה משקה". באותם ימים לנהר הירדן היתה "דלתא", התפצלות של הנהר. חלקו ירד לים המלח, וחלקו התפצל למאות תעלות קטנות שיצרו נווה מדבר ענק. בנווה המדבר הזה הוקמו חמש ערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער. ביניהן גדלו מטעים של תמרים ופירות נוספים, תבואה וכל צרכי יושבי הערים. היו אלה ערים עמוסות שפע וכל טוב, שלא הוצרכו לשום דבר מחוץ לתחומן, ולכן הן כונו "גן העדן". החיים בגן העדן הזה קרצו ללוט הרבה יותר מאשר החיים על ההר, עם עדרי צאן המצריכים עבודה רבה, התרוצצות, נדידה ממקום למקום אחרי אתרי מרעה, ולאחר מכן לשווקים כדי למכור את התוצרת. אברהם ידע כי בדיוק לשם כך הקב"ה ציווה אותו לעזוב את הערים הגדולות והשוקקות, עמוסות השפע – כדי ליצור חברה חדשה, להתחיל מאפס, לעבוד את האדמה, לגדל ברחמים את בעלי החיים וליצור משפחה שתלך בדרך השם, שתהפוך בהמשך לעם. אי אפשר לעשות זאת בתוך הערים עמוסות השפע, שבהן אנשים אינם עצמאים לחשוב כרצונם, ואין בלבם את שעת השקט הדרושה כדי לקנות את האמונה הטהורה.