"התרסקתי על הפנים, ואז ראיתי אותו מעלי": הסיפור הלא ייאמן על אלקנה נבון הי"ד

הקומיקאי חנוך דאום סיפר לעוקביו כי מאז שנפל אלקנה נבון הי"ד בג'נין, פנו אל דאום חבריו, על מנת שיספר את הסיפור שלו לעם ישראל. לדברי חבריו של נבון, שהיה בן 20 במותו, סיפורו "נבלע" מעט בשל אירועי הימים האחרונים.

"אני משתף פה משהו שקיבלתי עליו, שנבין איזו אבדה ואיזה דור", כתב דאום וצירף את הסיפור, שסיפר אחד מחבריו - עילי. "אלקנה נבון שנהרג היום היה חבר טוב של עילי שלי. עילי, רק שנה לוחם בצבא, רק בן 20 וכבר איבד במלחמה שבעה חברים שלו למסלול", כתבה לדאום אמו של עילי. "אלקנה הוא החבר השביעי במספר. עילי כתב את זה לזכרו וביקש שאשלח לך".

"אני רוצה לספר לכם על אלקנה. התקשיתי בבוחן מסלול בקורס מ"כים, ופחדתי שלא אצליח לעבור אותו ולהיות מוסמך כמפקד. יום לפני סיום הקורס הודיעו לנו: 'מחר יהיה לנו מועד אחרון לעבור את הבחמ"ס'. דיברתי עם אלקנה, אמרתי לו שאין סיכוי שאעבור את הבוחן, כי הסטנדרטים בקורס מ"כים יותר גבוהים מהרגיל וקשה לי לעבור. אלקנה פשוט הסתכל לי בעיניים ואמר 'אחי, אתה קם מחר בבוקר, עובר את הבוחן, וממשיך את היום'. אמרתי לו שלא כולם מכונות כמוהו, שמצליחים לעבור הכל בקלות.

"למחרת אני קם בשעה 04:00 לפנות בוקר והולך לנקודת תחילת הבוחן. אלקנה ישן במיטה, התארגנתי בשקט כדי לא להפריע לו. אני מגיע לנקודת ההתחלה של הבוחן, מתחיל את הריצה ומגיע למכשול הראשון שצריך לעבור – הקיר. אני נותן קפיצה כדי לעבור אותו והזינוק שלי לא מספיק גבוה, אני מקרטע ומנסה להעביר את הרגל לצד השני של החומה, ופתאום אני מרגיש דחיפה שמעיפה אותי בקלות לצד השני של הקיר. אני מתרסק על הפנים, מרים את הראש ורואה את אלקנה מעליי. 'רוץ!', הוא צועק עליי ודואג להכל עבורי - מדרבן אותי בכל מתקן בבוחן, מעדכן אותי בזמנים, שומר על המורל גבוה ולא נותן לי להאט לרגע.

"מגיעים ל'קופיקו', קורות מתכת שנתלים עליהן וצריך לעבור בעזרת הידיים. אני עולה שוב ושוב, אבל כל פעם הידיים מחליקות לי כי כבר זריחה, וכל המתקן רטוב מטל. אני לא מצליח לעבור. אלקנה מוריד את החולצה שלו, קופץ ועובר בין קורה לקורה ומנגב עם החולצה שלו, כדי לייבש לי את המתקן. הכל כדי שאצליח לעבור.

"ברגע שמגיעים לקו הסיום, אני נופל על הרצפה מרוב מאמץ. הוא ניגש אליי ואומר לי 'רואה? עברת י'מלך'. שאלתי אותו: 'מה עכשיו?' והוא ענה לי 'עכשיו ממשיכים את היום'".

הסיפור הזה זכה לתגובות רבות ברשת. עילי סיכם והקדיש כמה מילים לחברו: "כזה היית, אחי. איש של מעשים, לא של דיבורים, איש שמוכן לתת הכל בשביל האנשים שלו ואף פעם לא לעצור. יהי זכרך ברוך".