"המחשבה על שירי ביבס, ששמעתי את צעקותיה, לא מאפשרת לחזור": החטופה בראיון מצמרר

עדה שגיא, בת 75, התגוררה בקיבוץ ניר עוז מאז גיל 20. "זה היה גן עדן, המון שקט, המון שלווה, אבל משהו השתנה בטבח", היא מספרת בראיון לחדשות 12. "התחבאתי בממ"ד, הייתי בטוחה שהצבא יגיע במהרה, אבל זה לא קרה". לאחר שבעלה נפטר שנה קודם, היא מצאה את עצמה לבד מול המחבלים באותו יום גורלי.

כשיצאה לשירותים, עדה גילתה שבעה מחבלים בביתה. "הם דרשו את מפתחות הרכב וגררו אותי החוצה. ראיתי עשרות מחבלים ובוזזים, ירי נשמע מכל עבר. הייתי בהלם מוחלט, הייתי בטוחה שאני הולכת למות", היא מתארת.

כשנחטפה, עדה הועברה לרכב יחד עם מירב טל, בת זוגו של יאיר יעקב ז"ל, ושתיהן שהו יחד במשך כל תקופת השבי. "מירב ואני השלמנו אחת את השנייה עם הבכי והצחוק", היא משחזרת. "רק כששמענו רדיו הבנו את היקף האירוע. הבנתי שניר עוז נהרסה".

ביום ה-33 לשבי הגיע אלעד קציר ז"ל, תלמידה לשעבר של עדה, וניסה לעודד אותה. ביום ה-49 הן הועברו לבית חולים לקראת השחרור, ושם נפגשו עם חטופים נוספים. ארבעה ימים אחר כך היא שוחררה, "במעבר כרם שלום ראיתי את הקצינים ופרצתי בבכי", היא מספרת.

עד כה, עדה לא חזרה לניר עוז. "המחשבה על הממ"ד של שירי ביבס, ששמעתי את צעקותיה, לא מאפשרת לי לחזור לשם", היא מסכמת. כעת, היא ממתינה לשחרור יתר החטופים ומתקשה לקבל את העובדה שחבריה ותלמידיה נרצחו בשבי: "זה שובר את הלב לדעת שהיו יכולים לחזור - וזה לא קרה".