הילדים חזרו לשגרה. אבל מתי תיהני מהילדים שלך?

זהו!

בטח לקחת אוויר ונשימה עמוקה.

חוזרים לשגרה...

הבית חוזר למסלול...

נגמר הבלגן, נגמרו הטיולים, הכעסים, השיעמומים.

הילדים מתחילים לקום בבוקר בזמן (וכי יש להם ברירה?!...).

את עומדת ומכינה סנדוויצ'ים (בתקווה שהם יאהבו את מה שהכנת להם, ויאכלו...).

חוזרים לישון מוקדם, נגמרו השעות הקטנות של הלילה (סוף סוף קצת שקט...).

נגמר השעמום והתלונות של "אמא משעמם לי" (את לא יודעת מה עדיף, שעמום, או להתווכח על הכנת שיעורי הבית).

הבית חוזר לסדר ולניקיון (עד כמה שאפשר... בכל זאת הם נמצאים בשעות אחה"צ והערב...).

איזו שגרה זאת?

את אוהבת אותה?

חוץ מהמחשבה שזהו זה, הבייבי סיטר מתחיל שוב, יש לימודים, יש צהרון, יש גנים.

לא בטוח שאת מחכה לשעה 16:00 שיחזרו כבר, או במקרה הגרוע לשעה 13:00.

אז מה את אומרת? אם את כנה עם עצמך (אף אחד לא שומע ולא יודע, מבטיחה לך...) –

מתי סוף סוף תיהני מהילדים שלך?

מתי סוף סוף תרגישי אליהם געגוע? רצון לקרבה אמתית? אהבה אמתית, ממש מהלב, בלי תנאים של "רק אם יתנהגו בדיוק-בדיוק כמו שאני רוצה"? אהבה פשוטה של אמא?

(אל תביני לא נכון, אני לא אומרת שאת לא אוהבת אותם, כי אין דבר כזה. את אמא שלהם, ומה שלא יהיה – את אוהבת. אני מתכוונת להרגיש את האהבה שיש לך בלב, ושהם ירגישו את האהבה שלך).

זה בטח מעציב אותך, כשאת חושבת על זה וממש כנה עם עצמך, נכון?

לא רציתי לצער אותך, גם לא להגיד לך שאת חייבת להרגיש אליהם אהבה, כי את אמא שלהם, ואם את לא מרגישה אז... (זה ממילא לא יעזור, אף אחד לא יכול להכריח אותך להרגיש משהו).

ממש לא!

אני רוצה להעיר את תשומת לבך לדבר חשוב, שאם תשימי לב אליו, תראי שדברים יקרו מעצמם. ישתנו ממש לטובה.

בסך הכל, זה לא כל כך משנה אם הילדים בחופש או לא.

זה לא כל כך משנה אם יש שגרה או לא.

מה שמשנה הוא מה שאת מרגישה וחושבת על הילדים שלך, ועל המציאות בכלל.

בחופש הם לא בסדר שמשמעם להם, שהם רבים כל היום, שהם מנדנדים שהם רוצים לצאת לפה ולשם, שהם לא מרוצים, שהם לא מעריכים... ועוד.

ובזמן השגרה מה?

הם עדיין לא בסדר בדברים אחרים.

הם לא בסדר שהם לא קמים בזמן ומלחיצים אותך כי את ממהרת, שהם לא רוצים להכין שיעורי בית, שהם לא שמים את התיק במקום, שהם לא אוכלים את כל האוכל שהכנת וטרחת בשבילם, שהם מפטפטים במיטה וקמים במקום לישון בזמן... שהם רבים, והרשימה עוד ארוכה.

אז רציתי שתשימי לב שמה שמשנה הוא ההסתכלות שלך, אמא יקרה, על הילדים שלך, ולא המציאות בשטח.

לראות את הדברים הרעים תמיד אפשר. לא להיות מרוצה תמיד אפשר.

לכעוס, לרטון, להתלונן – גם...

תחליטי להסתכל על הטוב שלהם, כמה הם מתוקים. תסתכלי ותחפשי מה הם כן עושים. פה הם לא שמו לב, שם הם שכחו, לא נורא! תסלחי, תדברי, תסבירי.

אבל החשוב מכל הוא הוא לראות את הטוב שלהם, את הטוב שיש בהם.

ילדים הם נשמות טהורות וזכות שקיבלת מה' במתנה. קיבלת את הזכות והחובה לגדל אותם, ואפשר לגדל ולהשפיע רק כאשר תראי בהם את היופי ואת הטוב.

תאמיני בהם שהם רוצים, תאמיני בהם שהם יכולים, ושום דבר לא נעשה בכוונה.

בהצלחה!

שגרה מוצלחת ושמחה, עם המון המון אהבה.

שנה טובה ומתוקה!

שנה של הרבה הרבה נחת.

יוכי דנחי היא תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.