הפרק היומי בתנ"ך | פרק א' בספר שופטים: יהודה ושמעון הורגים 10,000 כנענים

תקציר הפרק

בני ישראל שואלים מי ינהיג אותם מול הכנענים וה' אומר שיהודה. יהודה מזמין את שמעון להצטרף והוא מסכים. הם הורגים 10,000 כנענים ופרזים בבזק, תופסים את אדני-בזק וקוצצים לו את הבהונות, הוא אומר שקיבל מה' מה שמגיע לו כי קצץ בהונות ל-70 מלכים ושלט בהם. מביאים אותו לירושלים והוא מת. בני יהודה כובשים את ירושלים וההר והנגב והשפלה, ויהודה הולך לחברון (קריית ארבע) והורג את ששי, אחימן ותלמי, וממשיך לדביר שנקראה קודם קרית ספר.

כלב (בן יפונה) אומר שמי שיכה את קרית ספר יקבל את ידה של עכסה בתו. עתניאל בן קנז, האח הקטן של כלב (כנראה רק מצד אמא) לוכד את קריית ספר וכלב נותן לו את עכסה. עכסה צונחת מהחמור מול אביה והוא שואל מה יש, והיא מבקשת שיתן לה מקומות עם מים כי היא קיבלה ארץ נגב (מקום יבש) אז הוא נותן לה את גלת עילית ותחתית.

יהודה ושמעון מכים את צפת וקוראים לה חרמה, יהודה לוכד את עזה, אשקלון ועקרון. ה' עוזר ליהודה לכבוש את ההר, וליושבי העמק היה רכב ברזל. כלב קיבל את חברון כפי שציווה משה והוא מגרש את שלשת בני הענק.

בירושלים בני בנימין לא גרשו את היבוסים והמשיכו לחיות איתם.

בית יוסף עלו לבית אל, לשעבר לוז, וביקשו מהשומר להראות להם את שערי העיר ובתמורה הם יחוסו עליו, והם הכו את העיר והוא הלך לארץ חיתים והקים עיר בשם לוז.

מנשה, אפרים, זבולון, אשר ונפתלי – לא הורישו את הכנענים בנחלות שלהם וישבו איתם שם. (זבולון רק שיעבד אותם למס).

בני דן לא הצליחו להתגבר על האמורי ולרדת לעמק, ובית יוסף סייעו להם, הגבילו את האמורי ולקחו להם מס.

הפרק המלא

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה, אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה, לְהִלָּחֶם בּוֹ?

וַיֹּאמֶר ה': שבט יְהוּדָה יַעֲלֶה. הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ.

וַיֹּאמֶר שבט יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו: עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי, וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ. וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן.

וַיַּעַל יְהוּדָה, וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם, וַיַּכּוּם בֶזֶק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ.

וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק, בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ. וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי

וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו

וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק: שִׁבְעִים מְלָכִים, שבְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים פירורים תַּחַת שֻׁלְחָנִי. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים. וַיְבִיאֻהוּ לירוּשָׁלִַם וַיָּמָת שָׁם.

וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.

וְאַחַר כך יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה

וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים, בעבר קִרְיַת אַרְבַּע, וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם שבט יהודה אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר, וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר.

וַיֹּאמֶר כָּלֵב: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר, וּלְכָדָהּ – וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה.

וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, אֲחִי כָלֵב, הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה.

וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל, מֵאֵת אָבִיהָ, הַשָּׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב: מַה לָּךְ? מה רצונך?

וַתֹּאמֶר לוֹ: הָבָה לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי. וְנָתַתָּה, לִי גֻּלֹּת, מָיִם, וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית

וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד. וַיֵּלֶךְ הקיני וַיֵּשֶׁב אֶת, הָעָם

וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב העיר צְפַת, וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה

וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ.

וַיְהִי ה' אֶת, עם יְהוּדָה, וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר. כִּי לֹא הצליחו לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם.

וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק

וְאילו אֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת, בְּנֵי בִנְיָמִן, ִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל, וַה' עִמָּם.

וַיָּתִירוּ, בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים – לוּז.

וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא, כניסת הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד.

וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב. וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ

וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אל אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן שם עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז. הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ, וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וַיּוֹאֶל, הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

וַיְהִי כִּי חָזַק, יִשְׂרָאֵל – וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס. וְאולם הוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ.

וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, בְּגָזֶר.

זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס.

אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב,

וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ.

נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת, וַיֵּשֶׁב נפתלי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגם יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס.

וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה, כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק.

וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס, בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים, וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס.

וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים, מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה.

ביאור מילים קשות בפרק

הָבָה לִּי בְרָכָה - תן לי מתנה.

כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי - כיוון שנתת לי חלקת שדה מנוגבת ממים, נתת לי חלקת שדה יבשה שאין בה מים.

וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם - תן לי בבקשה מעינות מים, תן לי שדה שיש בה מים.

וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית - כלב נתן לעכסה שדה שהיו בה שתי מעיינות: מעיין שנבע מעל ההר יחד עם מעיין שנבע מתחת להר.

עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים - צאצאיו של יתרו עלו מיריחו, שם הם ישבו יחד עם הכנעני.

הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד - תראה לנו עכשיו את הדרך הנסתרת דרכה ניתן להיכנס אל העיר בית אל, וכאשר נכבוש את העיר, נעשה איתך חסד, ולא נהרוג אותך ואת משפחתך.

פירושים מעניינים של פרשנים

נחלקו המפרשים אם בימי יהושע שאלו ישראל באורים ותומים: הרלב"ג סובר שכן והמלבי"ם סובר שבני ישראל לא היו צריכים לכך משום שיהושע עשה את כל דבריו על פי נבואה ישירה מה', ולכן רק לאחר מות יהושע היה צורך לשאול באורים ותומים.

רש"י הביא מדרש חז"ל שהכוונה אינה לשבט יהודה, אלא לעתניאל בן קנז שפנה לאחיו שמעון (אח ביולוגי) שיעזור לו לכבוש את נחלתו. מלבי"ם: שבט יהודה נברא להיות הראשון שיעלה משום שיש לו מעלה גבוהה יותר משאר השבטים ומפני שהוא היה הראשון לקבל את נחלתו.

מלבי"ם: הסיבה ששבט יהודה אמר לשבט שמעון שיעלה איתו, ולאחר מכן כאשר שבט יהודה יעזור לשבט שמעון כתוב שהם יילכו איתם היא שהחלק שהיה צריך לכבוש מנחלת שבט יהודה היה בהר, וממילא שייך כאן לשון עליה, ולעומת זאת אצל שבט שמעון נחלתם הייתה בעמק, ולכן כתוב רק שיילכו יחד.

רש"י: מכאן אתה למד מה היה גדולתם של מלכי כנען, שהרי אדוני בזק לא נמנה בתור אחד ממלכי כנען, ובכל זאת היו שבעים מלכים שהוא היה מעליהם.

מלבי"ם: הנביא חזר על סיפור זה למרות שהוא ארע ונכתב בספר יהושע כדי ללמד אותנו את מדרש חז"ל ששלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה רבינו. המלבי"ם מאריך לבאר כיצד נלמדים הדברים מתוך הפסוקים עיי"ש דבריו.