חוק לישראל - פרשת מקץ, יום שני

תורה

(ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם: וּבְלָעָא שֻׁבְּלַיָּא לָקְיָתָא יָת שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא פַּטִּימָתָא וּמָלְיָתָא וְאִתְּעַר פַּרְעֹה וְהָא חֶלְמָא:
(ח) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה: וַהֲוָה בְצַפְרָא וּמִטַּרְפָּא רוּחֵהּ וּשְׁלַח וּקְרָא יָת כָּל חֳרָשֵׁי מִצְרַיִם וְיָת כָּל חַכִּימָהָא וְאִשְׁתָּעִי פַרְעֹה לְהוֹן יָת חֶלְמֵהּ וְלֵית דְּפָשַׁר יָתְהוֹן לְפַרְעֹה:
(ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם: וּמַלִּיל רַב שָׁקֵי (עִם פַּרְעֹה) לְפַרְעֹה לְמֵימָר יָת סָרְחָנִי אֲנָא מַדְכַּר יוֹמָא דֵּין:
(י) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים: פַּרְעֹה רְגֵז עַל עַבְדוֹהִי וִיהַב יָתִי בְּמַטְּרָא בֵּית רַב קָטוֹלַיָּא יָתִי וְיָת רַב נַחְתּוֹמֵי:

נביאים מלכים א פרק ג

(כא) וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי: וַאֲקֵימִית בְּצַפְרָא לְאוֹנָקָא יַת בְּרִי וְהָא מִית וְאִסְתַּכָּלִית בֵּיהּ בְּצַפְרָא וְהָא לָא הֲוָה בְּרִי דִּילֵידִית:
(כב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַאֲמָרַת אִתְּתָא אוֹחֲרַנְתָּא לָא כֵן בְּרִי חַיָא וּבְרִיךְ מֵיתָא וְדָא לְדָּא אָמְרָא לָא כֵן בְּרִיךְ מֵיתָא וּבְרִי חַיָּא וְדַיְינָן קֳדָם מַלְכָּא:
(כג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי: וַאֲמַר מַלְכָּא דָּא אָמְרָא דֵּין בְּרִי חַיָא וּבְרִיךְ מֵיתָא וְדָא אָמְרָא לָא כֵן בְּרִיךְ מֵיתָא וּבְרִי חַיָא:
(כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַאֲמַר מַלְכָּא אַיְתוּ לִי חַרְבָּא וְאַיְתִיאוּ חַרְבָּא לְקֳדָם מַלְכָּא :

כתובים משלי פרק ט

(ג) שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת: וְשַׁדְּרַת טַלְיְתָהָא דְתִקְרְיָן עַל גִּיב רָמָתָא עֲשִׁינָתָא דִנְצִירָן:
(ד) מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ: מַן דִּשְׁבַר נֵאתֵא לְוָתִי וַחֲסִיר רַעְיָנָא אֲמַרַת לֵיהּ:
(ה) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי: אֱתוּ אֱכוּלוּ לַחְמִי וְאִשְׁתּוּ חַמְרָא דִמְזַגֵית:
(ו) עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה: שְׁבוּקוּ מִנְכוֹן חֲסִירוּת רַעְיוֹנְכוֹן וִחְיוּ וְהַלִּיכוּ בְאָרְחָא דִבְיוֹנָא:

משנה שבת פרק י

א. הַמַּצְנִיע לְזְרַע וּלְדֻגְמָא וְלִרְפוּאָה, וְהוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת, חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל אָדָם אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ. חָזַר וְהִכְנִיסוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ:

ברטנורה  (א) המצניע. קודם השבת: לזרע ולדוגמא. להראות שיש לו סממנים ויקנו ממנו: ולרפואה. ושכח בשבת למה הצניעו והוציאו סתם, חייב עליו בכל שהוא, שעל דעת הראשונה הוציאו והא אחשביה: אלא כשיעורו. כל אחד שיעור המפורש בו: חזר והכניסו. זה שהצניע פחות מכשיעור והוציאו, אם נמלך בו שלא לזרעו וחזר והכניסו: אינו חייב. בהכנסה זו אלא אם כן יש בו שיעור שלם, דכיון דנמלך שלא לזרעו בטלה מחשבתו והרי הוא ככל אדם:

ב. הַמּוֹצִיא אֳכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקֵפָּה, בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת. קֵפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וּנְתָנָהּ עַל הָאַסְקֵפָּה הַחִיצוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ, פָּטוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֵּפָּה:

ברטנורה  (ב) על האסקופה. שהיא כרמלית, כגון שגבוהה משלשה ועד תשעה ורחבה ארבעה: שלא עשה מלאכתו בבת אחת. לא עשה עקירה מרשות היחיד והנחה ברשות הרבים שהם מקום חיוב, דבהכי הויא מלאכה גמורה, אלא עקר ממקום חיוב והניח בכרמלית שהוא פטור באותה הנחה, והדר עקר לה מכרמלית שאינו מקום חיוב והניח ברשות הרבים, ונמצא שלא נעשית עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב בפעם אחת: אסקופה החיצונה. אצטבא שלפני פתח הבית לצד רשות הרבים: עד שיוציא. כלומר אלא אם כן הוציא בראשונה כל הקופה. ולא שנו אלא בקופה מלאה קשואין ודלועין שהן ארוכין ועדיין יש מהן לפנים, אבל מלאה חרדל שהרי יש הרבה ממנו כולו מבחוץ, נעשה כמי שהוציא את כל הקופה וחייב:

ג. הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ, חַיָּב, שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת. כִּלְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה, בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ, וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ, בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ, פָּטוּר, שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:

ברטנורה  (ג) שכן משא בני קהת. בכתף ישאו. וימין ושמאל וחיק אורחא דארעא: מרפקו. הפרק האמצעי שבזרוע, ובערבי כך שמו מרפ''ק: באפונדתו. אזור חלול: פיה למטה. אין דרך הוצאה בכך, אבל פיה למעלה דרך הוצאה בכך. פירוש אחר, אפונדתו בגד שלובש סמוך לבשרו לקבל הזיעה, ורגילין לעשות בו כעין כיסין, וכשמהפכים אותו מלמטה למעלה נמצא פי הכיס למטה: שפת חלוקו. השפה התחתונה של חלוק:

ד. הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, פָּטוּר, לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו, חַיָּב. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַיֶּבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין:

ברטנורה  (ד) לפניו ובא לו לאחריו פטור. דנתכוון לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה: לאחריו ובא לו לפניו חייב. דנתכוון לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה: סינר. כעין מכנסים קטנים חוגרות אותן לצניעות, ואם תלתה בהן שום דבר להוציא ובא לה לצד אחר חייבת: שכן ראוי להיות חוזר. דרכו להיות חוזר וסובב סביבותיה, ומתחלה ידעה שסופו להתהפך: רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין. של מלך. הרצים הנושאים אגרות נותנים אותם בעצים חלולים כדמות קנים ותולים בצוארם, ודרך אותו קנה להיות חוזר וסובב מלפניו ומאחריו סביב לצוארו ויודע היה שסופו להתהפך. ואין הלכה כרבי יהודה:

ה. הַמּוֹצִיא כִכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הַמּוֹצִיא אֳכָלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר בִּכְלִי, פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי, שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַחַי בְּמִטָּה, פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַמֵּת בְּמִטָּה, חַיָּב. וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, חַיָּב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:

ברטנורה  (ה) הוציאוהו שנים פטורים. כדילפינן (ויקרא ד) בעשותה אחת מכל מצות ה', העושה את כולה ולא העושה מקצתה: ורבי שמעון פוטר. דסבר אפילו כשאין יחיד יכול לעשות אם עשאוה שנים פטורים. ואין הלכה כרבי שמעון: את החי במטה. על החי לא מחייב בהוצאתו אם אינו כפות, לפי שהוא נושא את עצמו. והני מילי אדם, אבל בהמה חיה ועוף לא, דכמאן דכפותי דמו: וכן כזית מן המת. חייב אם הוציאו, דהואיל ומטמא הוצאה חשובה היא להציל עצמו מן הטומאה. וכן כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ, דהכי הוי שיעורן לטומאה: ורבי שמעון פוטר. אפילו במת שלם, דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, דכל שאינו אלא לסלקו מעליו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולאו מלאכת מחשבת היא. ואין הלכה כרבי שמעון:

ו. הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ, אוֹ בְשִׁנָּיו, וְכֵן שְׂעָרוֹ, וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן זְקָנוֹ, וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת, וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת, וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב, חַיָּב, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב, פָּטוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה:

ברטנורה  (ו) וכן שערו. התולש שער ראשו בידו: וכן הגודלת. שער ראשה וקולעת אותו. תרגום עבות (שמות כח) גדילו: הכוחלת. נותנת כחול בעיניה: הפוקסת. מחלקת שער שבאמצע הראש מכאן ומכאן אצל הצדעים: רבי אליעזר מחייב חטאת. כוחלת משום כותבת, גודלת ופוקסת משום בונה: וחכמים אוסרים משום שבות. דסברי אין דרך כתיבה בכך ואין דרך בנין בכך. והלכה כחכמים. ודוקא הנוטל צפרניו ושערו בידיו הוא דפטרי רבנן מחטאת ומסקילה, אבל הנוטל שערו או צפרניו בכלי מודים חכמים דחייב חטאת, ומכי נטל שתי שערות חייב. והנוטל שער ראש חבירו אפילו ביד חייב. וצפורן שפרשה רובה או שער שנתלש רובו ומצער אותו, מותר ליטלו ביד לכתחלה: התולש מעציץ נקוב חייב. דהוי כמחובר, דיונק מן הקרקע על ידי הנקב שמריח לחלוחית הקרקע, ואפילו הנקב בצדו. ושיעור הנקב כדי שורש קטן: ורבי שמעון פוטר בזה ובזה. דלא חשיב ליה כמחובר לחייבו סקילה. ואין הלכה כרבי שמעון:

גמרא שבת דף צ''ה ע''א

רַב נַחְמָן בַּר גּוּרְיָא אִקְלַע לִנְהַרְדָּעָא בָּעוּ מִינֵיהּ חוֹלֵב מִשּׁוּם מָאי מִחְיָּיב אָמַר לְהוּ מִשּׁוּם חוֹלֵב. מְחַבֵּץ מִשּׁוּם מָאי מִחְיָּיב אָמַר לְהוּ מִשּׁוּם מְחַבֵּץ. מְגַבֵּן מִשּׁוּם מָאי מִחְיָּיב אָמַר לְהוּ מִשּׁוּם מְגַבֵּן. אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּךְ קָטִיל קָנֵי בְאַגְמָא הֲוָה. אָתָא שָׁאִיל בֵּי מֶדְרָשָׁא אָמְרוּ לֵיהּ חוֹלֵב חַיָּיב מִשּׁוּם מְפָרֵק. מְחַבֵּץ חַיָּיב מִשּׁוּם בּוֹרֵר. מְגַבֵּן חַיָּיב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. הַמְכַבֵּד הַמְרַבֵּץ וְהָרוֹדֶה חַלּוֹת דְּבָשׁ שׁוֹגֵג בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת. הִזִּיד בְּיוֹם טוֹב לוֹקֶה אַרְבָּעִים דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מָאי טַעְמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב (ש''א י''ד) וַיִּטְבּוֹל אוֹתָהּ בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ. וְכִי מַה עִנְיַן יַעַר אֵצֶל דְּבַשׁ. אֶלָּא לוֹמַר לָךְ מַה יַעַר הַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת. אַף חַלַת דְּבַשׁ הָרוֹדֶה מִמֶּנוּ בְּשַׁבָּת חַיָיב חַטָּאת. אֲמֵימָר שָׁרָא זִילְחָא בִמְחוּזָא אָמַר טַעְמָא מָאי אָמוּר רַבָּנָן דִּילְמָא אָתֵי לְאַשְׁווּיֵי גוּמוֹת הָכָא לִיכָּא גוּמוֹת. רָבָא תּוֹסְפָאָה אַשְׁכְּחֵיהּ לְרָבִינָא דְּקָא מִצְטָעֵר מֵהַבְלָא. וְאַמְרֵי לָהּ מַר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב אָשֵׁי דְּקָא מִצְטָעֵר מֵהַבְלָא אָמַר לֵיהּ לָא סָבַר לָהּ מַר לְהָא דְתַנְיָא הָרוֹצֶה לְרַבֵּץ אֶת בֵּיתוֹ בְשַׁבָּת מֵבִיא עֲרֵיבָה מְלֵאָה מָיִם וְרוֹחֵץ פָּנָיו בְּזָוִית זוּ יָדָיו בְּזָוִית זוּ וְרַגְלָיו בְּזָוִית זוּ וְנִמְצָא הַבַּיִת מִתְרַבֵּץ מֵאֵלָיו. אָמַר לֵיהּ לָאו אֲדַעְתָּאי. תָּנָא אִשָּׁה חֲכָמָה מְרַבֶּצֶת בֵּיתָהּ בְּשַׁבָּת וְהָאִידְנָא דִסְבִירָא לָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרֵי אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה:

רש''י  קטיל קני באגמא. חותך קנים מן האגם הוה לא ידע לפרש המשנה: מפרק. כמו מפרק משאו שפורק אוכל ממקום שנתכס' בו והוי תולדת דש ואית דאמר תולדת דקוצר ולא הוא ולאו מחובר הוא אלא פקיד ועקור וקאי בעטיני הדד כתבואה בקשה ול' מפרק נמי לא שייך למימר אלא לשון תולש: בורר. אוכל מתוך פסולת: זילחא. לרבץ הבית ורצפת אבנים היתה בכל העיר: מהבלא. שפי' אבק עולה ומרבה הבל: לאו אדעתאי. לא הייתי זכור ורבותי פי' לא סבירא לי: אשה חכמה. אשת ת''ח או בת ת''ח ששמעה מאביה: מרבצת ביתה. רוחצת קיתוניות בזוית זו וכוסות בזוית זו: כרבי שמעון. דדבר שאינו מתכוין מותר והמרבץ אינו מתכוין להדביק עפר בגומא ולהשוות הבית אלא שלא יעלה אבק:

זוהר מקץ דף קצ''ו ע''ב

פָּתַח וְאָמַר (קהלת ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהָבְתָּ וְגוֹ', תָּא חֲזֵי הַאי קְרָא בְּרָזָא עִלָּאָה אִיהוּ וְאוֹקְמוּהָ רְאֵה חַיִּים אִלֵּין חַיִּין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי דְּזַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בֵּיהּ כִּדְקָא יֵאוֹת, עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּגִין דְּבָהּ כְּתִיב אַהֲבָה דִּכְתִיב (ירמיה ל''א) וְאַהֲבַת עוֹלָם אַהֲבְתִּיךְ אֵימָתַי בְּשַׁעְתָּא דְּסִטְרָא דִּימִינָא אָחִיד בָּהּ דִּכְתִיב (שם) עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד, כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּגִין דְּאִיהִי אִתְקַשְּׁרָת בַּחַיִּים, וְאִיהִי עוֹלָם דְּחַיִּין שַׁרְיָן בֵּיהּ דְּהָא עָלְמָא דָּא לָא שַׁרְיָן בֵּיהּ חַיִּים בְּגִין דְּאִנּוּן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְלָא מָטָאן הָכָא אִנּוּן נְהוֹרִין דְּהַהוּא שִׁמְשָׁא וְאִסְתַּלָּקוּ מֵעָלְמָא מִיּוֹמָא דְּאִתְחָרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא דִּכְתִיב (ישעיה י''ג) חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְגוֹ', מַאי חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ דְּסָלִיק נְהוֹרֵיהּ וְלָא נָהִיר כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (שם נ''ז) הַצַדִּיק אָבַד וְגוֹ', כִּי הוּא חֶלְקֶךָ בַּחַיִּים דָּא הוּא שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא וּבְעֵינָן לְמֵיעָל סִיהֲרָא בְּשִׁמְשָׁא וְשִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא דְּלָא לַאֲפְרָשָׁא לוֹן, וְדָא הוּא חוּלָקָא דְּבַר נַשׁ לְמֵיעָל בְּהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (קהלת ט) כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וָדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ שָׁמָּה הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכָּלָא בֵּיהּ כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת וְכִי הֻתְּרָה רְצוּעָה לְמֶעְבַּד בַּר נַשׁ כָּל מַה דְּיָכִיל אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ כְּתִיב מַאי בְּכֹחֲךָ דָּא נִשְׁמָתֵיהּ דְּבַר נַשׁ דְּאִיהִי חֵילָא דְּבַר נַשׁ לְמִזְכֵּי בָּהּ לְעָלְמָא דֵּין וּלְעָלְמָא דְּאָתֵי, דּ''א בְּכֹחֲךָ דָּא הִיא אִשָּׁה דְּקָאֲמָרָן דְּאִיהִי חֵילָא לְאִתְתַּקָּפָא בָּהּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וּבָעֵי בַּר נַשׁ לְמִזְכֵּי בָּהּ בְּהַאי עָלְמָא בְּהַאי חֵילָא בְּגִין דְּיִתְתַּקַּף בָּהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, מַאי טַעֲמָא בְּגִין דִּלְבָתַר דְּיִפּוֹק בַּר נַשׁ מֵהַאי עָלְמָא לֵית בֵּיהּ חֵילָא לְמֶעְבַּד מִידִי וְלוֹמָר הַשְׁתָּא מִכָּאן וּלְהָלְאָה אֶעֱבִיד עוֹבָדִין טָבִין דְּוַדַּאי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וָדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר וְגוֹ' אִי לָא זָכֵי בַּר נַשׁ בְּהַאי עָלְמָא לָא יִזְכֵּי בֵּיהּ לְבָתַר בְּהַהוּא עָלְמָא וְאוֹקְמוּהָ מַאן דְּלָא אַתְקִּין זַוְדִין לְמֵיהַךְ מֵהַאי עָלְמָא לָא יֵיכוּל בְּהַהוּא עָלְמָא. וְאִית עוֹבָדִין טָבִין דְּעָבִיד בַּר נַשׁ בְּהַאי עָלְמָא דְּיֵיכוּל מִנַּיְהוּ הָכָא וְכֹלָּא אִשְׁתָּאַר לְעָלְמָא דְּאָתֵי וּלְאִתְזָנָא מִנַּיְהוּ, תָּא חֲזֵי יוֹסֵף זָכָה בְּהַאי עָלְמָא וְזָכָה בְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין דְּבָעָא לְאִתְאֲחָדָא בְּאִשָּׁה יִרְאַת יְיָ כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (בראשית ל''ט) וְחָטָאתִי לֵאלֹקִים וּבְגִין כָּךְ זָכָה לְמִשְׁלָט בְּהַאי עָלְמָא וְזָכָה לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב (שם מ''ז) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהָכֵי אִתְחֲזֵי דְּהָא הַהוּא נָהָר דְּנָגִיד וְנָפִיק אִיהוּ לָקִיט כֹּלָּא וְכָל עוֹתָרָא בֵּיהּ קַיְּמָא, וְדָא הִיא רָזָא דִּכְתִיב (שם א) וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹקִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם וְכֹלָּא אִיהוּ כִּדְקָא יָאוּת וַדַּאי יוֹסֵף בָּעֵי לְמִשְׁלָט עַל מַלְכוּתָא, וְתָא חֲזֵי כְּתִיב וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה מַאן מִרְכֶּבֶת הַמִשְׁנֶה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לֵיהּ לַצַדִיק שַׁלִּיטָא בְּגִין דְּהָא מִנֵּיהּ אִתְזָן עָלְמָא וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְזָנָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִית לֵיהּ רְתִיכָא עִלָּאָה וְאִית לֵיהּ רְתִיכָא תַּתָּאָה, רְתִיכָא תַּתָּאָה אִיהִי מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה, וְיוֹסֵף צַדִּיק אִקְּרֵי וְלֵיהּ אִתְחֲזֵי לְמֶהֱוֵי רָכִיב עַל מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא לְמֶהֱוֵי כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא:

תרגום הזוהר
פָּתַח וְאָמַר (קהלת ט') רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה וְגוֹ': בֹּא וּרְאֵה, מִקְרָא זֶה בְּסוֹד עֶלְיוֹן הוּא, וּבֵאֲרוּהוּ, רְאֵה חַיִּים, הוּא חַיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. כִּי אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם הַזּוֹכֶה בּוֹ כָּרָאוּי לִהְיוֹת. עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ: זוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ כָּתוּב אַהֲבָה, שֶׁכָּתוּב, וְאַהֲבַת עוֹלָם אַהֲבְתִּיךְ. מָתַי, הוּא בְּעֵת שֶׁצַד הַיָּמִין אוֹחֵז בָּהּ שֶׁכָּתוּב, עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךְ: מִשּׁוּם שֶׁהִיא, נִקְשְׁרָה בַּחַיִּים, וְהִיא, עוֹלָם שֶׁשּׁוֹרִים בּוֹ חַיִּים, כִּי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא הַנוּקְבָא אֵין חַיִּים שׁוֹרִים בּוֹ, מִשּׁוּם, שֶׁהוּא תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵין אוֹרוֹתָיו שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעִים כָּאן לָעוֹלָם הַזֶּה, וְנִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם בַּיּוֹם שֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּתוּב, (ישעיה י''ג) חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ. מַהוּ, חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ. הַיְנוּ שֶׁאוֹרוֹ עָלָה לְמַעְלָה, וְאֵינוֹ מֵאִיר לְמַטָּה, כְּמּוֹ שֶׁכָּתוּב (שם נ''ו) הַצַדִּיק אָבַד וְגוֹ'. כִּי הוּא חֶלְקְךְ בַחַיִּים: זֶה הוּא זִוּוּג הַשֶּׁמֶשׁ עִם הַלְּבָנָה. וּצְרִיכִים לָבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בַּלְּבָנָה וְהַלְּבָנָה בַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. וְזֶה הוּא חֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם לָבֹא בָּהֶם לָעוֹלָם הַבָּא. מַה כָּתוּב אַחֲרָיו, (קהלת ט') כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ עֲשֵׂה וְגוֹ'. מִקְרָא זֶה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, שֶׁאוֹמֵר, כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ לַעֲשׂוֹת, וְכִי הֻתְּרָה הָרְצוּעָה, שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל. וּמֵשִׁיב, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ כָּתוּב, מַהוּ בְּכֹחֲךְ, זֶהוּ נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהוּא כֹּחוֹ שֶׁל הָאָדָם, לִזְכּוֹת לָעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. פֵּרוּשׁ אַחֵר, בְּכֹחֲךְ זוֹ הִיא הָאִשָּׁה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהִיא הַכֹּחַ לְהִתְגַבֵּר בָּהּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְצָרִיךְ הָאָדָם לִזְכּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּאוֹתוֹ הַכֹּחַ, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַבֵּר בָּהּ בָּעוֹלָם הַבָּא. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁצְרִיכִים לְהִתְגַבֵּר בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. הוּא מִשּׁוּם, שֶׁלְאַחַר שֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מֵעוֹלָם הַזֶּה, אֵין בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, שֶׁיֹּאמַר, עַתָּה, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, אֶעֱשֶׂה מַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי וַדַּאי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וָדַעַת וְגוֹ'. וְאִם לֹא זָכָה אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יִזְכֶּה אַחַר כָּךְ בָּעוֹלָם הַבָּא, וּבֵאֲרוּהָ, מִי שֶׁלֹּא הֵכִין צֵדָה לַדָּרֶךְ לָלֶכֶת מֵעוֹלָם הַזֶּה לֹא יֹאכַל בָּעוֹלָם הַבָּא. וְיֵשׁ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאוֹכֵל מֵהֶם כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל הַשָּׂכָר נִשְׁאָר לָעוֹלָם הַבָּא, לִזּוֹן מֵהֶם. בֹּא וּרְאֵה, יוֹסֵף, זָכָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזָכָה בָּעוֹלָם הַבָּא, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהִתְיַחֵד בְּאִשָּׁה יִרְאַת ה', כְּמּוֹ שֶׁכָּתוּב, (בראשית ל''ט) וְחָטָאתִי לֵאלֹקִים, וּמִשּׁוּם זֶה זָכָה לִמְשׁוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל. מַה כְּתִיב, וַיְלַקֵּט יוֹסֵף וְגוֹ': שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת, כִּי אוֹתוֹ הַנָּהָר הַנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מֵעֵדֶן, מְלַקֵּט הַכֹּל, וְכָל הָעֲשִׁירוּת נִמְצָא בּוֹ. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁכָּתוּב, (שם א') וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹקִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְהַכֹּל הוּא כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת, כִּי וַדַּאי שֶׁיּוֹסֵף, הָיָה צָרִיךְ לִמְשׁוֹל עַל הַמַּלְכוּת. וּבֹא וּרְאֵה, כָּתוּב וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה. מַהוּ מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה, וּמֵשִׁיב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הַצַדִּיק, מוֹשֵׁל, מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנוּ נִזּוֹן הָעוֹלָם, וּמִמֶּנּוּ הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת נִזּוֹן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ לוֹ מֶרְכָּבָה עֶלְיוֹנָה, וְיֵשׁ לוֹ מֶרְכָּבָה תַּחְתּוֹנָה, וְהַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה נִקְרֵאת מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה. וְיוֹסֵף נִקְרָא צַדִּיק, וְרָאוּי לוֹ לִהְיוֹת רוֹכֵב עַל מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַכֹּל הוּא בְּסוֹד הָעֶלְיוֹן, לִהְיוֹת כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' ע''ז פי''ב

א. אֵין מְגַלְּחִין פְּאַת הָרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים הַנָּכְרִים וְכֹהֲנֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְחַיָּיב עַל כָּל פֵּאָה וּפֵאָה לְפִיכָךְ הַמְּגַלֵּחַ שְׁנֵי צְדָעָיו אֲפִילוּ בְבַת אַחַת וְהַתְרָאָה אַחַת לוֹקֶה שְׁתַיִם. אֶחָד הַמְּגַלֵּחַ הַפֵּאוֹת בִּלְבַד וּמַנִּיחַ שְׂעַר כָּל הָרֹאשׁ וְאֶחָד הַמְּגַלֵּחַ כָּל הָרֹאשׁ כְּאֶחָד לוֹקֶה הוֹאִיל וְגִלַּח כָּל הַפֵּאוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ הַמְּגַלֵּחַ אֲבָל אִישׁ הַמִּתְגַּלֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּיעַ לַמְּגַלֵּחַ וְהַמְּגַלֵּחַ אֶת הַקָּטָן לוֹקֶה: ב. הָאִשָׁה שֶׁגִּלְּחָה פְּאַת רֹאשׁ הָאִישׁ אוֹ שֶׁנִּתְגַלְּחָה פְּטוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית יֶשְׁנוֹ בְּבַל תַּקִּיף וְאִשָּׁה שֶׁאֵינָה בְּבַל תַּשְׁחִית לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָקָן אֵינָה בְּבַל תַּקִּיף לְפִיכָךְ הָעֲבָדִים הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם זָקָן אֲסוּרִים בְּהַקָּפָה: ג. כָּל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּיבִין חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּבַל יְטַמֵּא כֹּהֵן לַמֵּתִים. וְכָל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהִיא מִזְּמַן לִזְמַן וְאֵינָה תְדִירָה נָשִׁים פְּטוּרוֹת חוּץ מִקִּידוּשׁ הַיּוֹם וַאֲכִילַת מַצָה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח וַאֲכִילַת הַפֶּסַח וּשְׁחִיטָתוֹ וְהַקְהֵל וְשִׂמְחָה שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּיבוֹת:

מוסר
מספר חרדים דף מ''ח ע''א

כְּתִיב (תהלים י''ט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָהָב וּמִפָּז רָב וְגו' בָּא לְהַלְהִיב לֵב הָעָם זָהָב לָהֶם הַמְּמַלְּאִים בָּתֵּיהֶם כֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא מַטְבֵּעַ הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַגַשְׁמִי בָּטֵל אֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם לָכֵן יִזְדַּרְזוּ לַזָהָב וְלַכֶּסֶף אֲשֶׁר שָׁם לְהוֹלִיךְ בְּיָדָם וְהַיְינוּ דְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה צַדִּיקִים מְסַגְלִים תּוֹרָה וּמִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֵן הָאוֹהֲבֵי תַּעֲנוּגִים יִתְלַהֵב לִבָּם לְבַקֵּשׁ לָהֶם תַּעֲנוּג דִּכְתִיב (תהלים שם) וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְגו' כְּתִיב (בראשית ו') אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ הַיְינוּ שֶׁהָיָה מִתְבּוֹדֵד עִם יוֹצְרוֹ וְאֵין לוֹ חֶבְרָה עִם בְּנֵי אָדָם אִי נָמֵי מֵרוֹב הֶרְגֵּלוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּת אַף שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם לֹא הָיוּ מַטְרִידִין דַעְתּוֹ כִּי הָיוּ כְּלֹא הָיוּ בְעֵינָיו וְהַיְינוּ דְאָמַר הַמְּשׁוֹרֵר בְּעָמְדִי תּוֹךְ קְהָלֶךָ צוּר לְרוֹמֵם לְךָ אֶכְרַע וְאֶכּוֹף רֹאשׁ וְקוֹמָה כְּלוֹמַר וְאֵין חֶבְרָתָם מַטְרֶדֶת אוֹתִי לְהִתְפָּרֵד מַחֲשַׁבְתִּי מִמְּךָ כִּי כָּל הָעוֹלָם עֶדְרֵי צֹאן וְהוּא יִתְבָּרַךְ הָרוֹעֶה לְבַדּוֹ וּמַשְׁגִּיחַ עַל כָּל פְּרָטִי וּפְרָטִי וְכָל פְּרָטִי אֵין לוֹ לְהַשְׁגִּיחַ אֶלָּא עַל הָרוֹעֶה כִּי הַכֹּל שָׁוִין לְפָנָיו וְאֵין יִתְרוֹן לָזֶה מִזֶּה וְהַיְינוּ דְאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים כ''ב) ה' רוֹעִי לֹא אֶחְסָר כִּי אֵינִי חָסֵר כִּי כֻלָּנוּ שָׁוִין וּכְמוֹ כֵּן הוּא רוֹעֶה אוֹתִי בִּפְרָטוּת כְּמוֹ לִשְׁאָר בְּרוּאָיו גַם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי וְאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְהַזִּיקֵנִי בְּלֹא רְשׁוּתָךְ וּמִי שֶׁמַּכֶּה הִיא רְצוּעָה וְשֵׁבֶט שֶׁהָרוֹעֶה מַכֶּה אוֹתִי בָּהּ עַל דֶּרֶךְ (ישעי' י') הוֹי אַשׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּכְתִיב (ש''ב ט''ז) ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וְאִם כֵּן שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמוּנִי: