חוק לישראל - פרשת מקץ, יום חמישי

תורה

(כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת: וַחֲזֵית בְּחֶלְמִי וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא סָלְקָן בְּקַנְיָא חַד מָלְיָן וְטָבָן:
(כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם: וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא נָצָן לָקְיָן שְׁקִיפָן קִדּוּם צָמְחָן בַּתְרֵיהוֹן:
(כד) וַתִּבְלַעְןָ הָשִׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי: וּבְלָעָן שֻׁבְּלַיָּא לָקְיָתָא יָת שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא טָּבָתָא וַאֲמָרִית לַחֲרָשַׁיָּא וְלֵית דִּי מְחַוֵּי לִי:
(כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה: וַאֲמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה חֶלְמָא דְפַּרְעֹה חַד הוּא יָת דִּי יְיָ עָתִיד לְמֶעְבַּד חַוִּי לְפַרְעֹה:
(כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא: שְׁבַע תּוֹרְתָּא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן וּשְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא טָבָתָא שְׁבַע שְׁנִין אִנּוּן חֶלְמָא חַד הוּא:

נביאים מלכים א פרק ד

(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם: וְאִלֵּין שְׁמָהַתְהוֹן בַּר חוּר בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם:
(ט) בֶּן דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן: בַּר דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִּים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן דְּמִבֵּית חָנָן:
(י) בֶּן חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת לוֹ שֹׂכֹה וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר: בַּר חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת דִּילֵיִה סוֹכוֹ וְכָל אֲרַע חֵפֶר:
(יא) בֶּן אֲבִינָדָב כָּל נָפַת דֹּאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה: בַּר אֲבִינָדָב כָּל פִּלָכֵי דֹּאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הֲוַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ:
(יב) בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם: בַּעֲנָא בַּר אֲחִילוּד תַּעֲנָךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵית שְׁאָן דִּי בִסְטַר צָרְתָנָא מִלְּרַע לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד מֵישַׁר מְחוֹלָה עַד מֵעִבַּר לְיָקְמְעָם:

כתובים משלי פרק ט

(יח) וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: וְלָא יְדַע דְּגוּבְרֵי אַפְּלַת תַּמָּן וּבְעִמְקֵי דִשְׁיוֹל כָּל דִּמְזַמְנִין לַהּ:
י (א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ: מַתְלוֹי דִּשְׁלֹמֹה בַּר חַכּימָא נֶחֱדֵי אֲבוֹי וּבְרָא סַכְלָא מְחַמֵץ לְאִמֵיהּ:
(ב) לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת: לָא מְוַתְּרִין אוֹצְרֵי דְרַשִּׁיעָא וְצִדְקְתָא מְפַצְיָא מִן מוֹתָא בִּישָׁא:
(ג) לֹא יַרְעִיב יְהוָה נֶפֶשׁ צַדִּיק וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף: לָא מַכְפֵן אֱלָהָא נַפְשֵׁיהּ דְּצַדִיקָא וְקִנְיָנָא דְרַשִּׁיעֵי נִסְחוֹף:
(ד) רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר: מִסְכְּנוּתָא מְמַכְּכָא לְגַבְרָא רַמְיָא וִידָא דְּכָשֵׁרָא מְעַתְּרָה לְהוֹן:

משנה זבחים פרק י

א. כָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. הַתְּמִידִים קוֹדְמִים לַמּוּסָפִין, מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:

ברטנורה  (א) כל התדיר מחברו קודם את חברו. דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד, מכדי כתיב מלבד עולת הבוקר, העשויה כבר משמע, מינה שמעינן דתמידין קודמין למוספין, אשר לעולת התמיד למה לי, פשיטא דעולת הבוקר עולת התמיד היא, אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות, כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו. דמשום היא גופה לא הוה צריך לפרושי:

ב. וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶה. אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִשִּׁים. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְּסוֹד. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּטְעוּנִים לָחֶם. שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע וּסְמִיכָה וּנְּסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק:

ברטנורה  (ב) דם חטאת קודם לדם עולה. אם שניהם שחוטין ועומדין ליזרק: שהוא מרצה. מכפר על חייבי כריתות שצריכים ריצוי גדול: אברי עולה קודמין. בהקטרתן: לאימורי חטאת. אם נזרקו דמי שניהם: מפני שהן כליל. וצד ריבוי הוא זה למזבח: על ארבע קרנות. ואשם שתי מתנות שהן ארבע ולא על הקרנות: ועל היסוד. שפיכת שיריים. ובאשם לא מצינו שנאמר בו: מתן ארבע. שתי מתנות שהן ארבע, ובכור אינו טעון אלא מתנה אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים ולא תנופת חזה ושוק:

ג. הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֶשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו:

ברטנורה  (ג) ונאכל לכהנים. והמעשר אין לכהנים חלק בו, אלא כולו נאכל לבעלים: מפני שהוא מין זבח. זביחת סכין. ועוף במליקה. וזבחים חשיבי: ויש בו קדשי קדשים. ואע''ג דקרבן עוף כולו קדשי קדשים, או חטאת או עולה, זבחים יש להן לחלק גבוה שני דברים דמו ואימוריו, מה שאין כן לחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה, וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף, דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדמפרש ואזיל:

ד. הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָאָה עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן בְּהֶקְדֵּשָׁהּ:

ברטנורה  (ד) שהן מיני דמים. ומיני דמים כפרתן מרובה: חטאת העוף קודמת לעולת העוף. דכתיב (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה, בנה בנין אב לכל החטאות שקודמות לעולה בין בבהמה בין בעוף: וכן להקדשה. כשהוא מפריש קנו, דהיינו שתי תורים או שני בני יונה, קורא שם לחטאת תחלה:

ה. כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצוֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָא עַל (יְדֵי) הֶכְשֵׁר. כָּל הָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בָּאִין בְּנֵי שְׁתַּיִם וּבָאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים, חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע, שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֵי שְׁנָתָן וְאֵינָן בָּאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים:

ברטנורה  (ה) קודמות לאשמות. אם היה מחוייב חטאת ואשם ומביאן, חטאת קודמת, כדתנן שדמה נתן על ארבע קרנת ועל היסוד: מפני שהוא בא להכשיר. את המצורע לקדשים ולביאת מקדש, הלכך חשיבות הוא לגביה, שהטהרה תלויה בו: ובאים בכסף שקלים. דכתיב (שם) בערכך כסף שקלים, באשם מעילות, ואתי אשם תלוי ואשם גזילות בגזירה שוה בערכך בערכך, ואשם שפחה חרופה גמר באיל איל: חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע. דכתיב בהו (במדבר ו) כבש בן שנתו. ומדאיל בן שתי שנים בשתי סלעים, כבש בן שנה לאו בשתי סלעים הוא:

ו. כְּשֵׁם שֶׁהֵן קוֹדְמִים בְּהַקְרָבָתָן, כָּךְ הֵן קוֹדְמִים בַּאֲכִילָתָן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל הַיוֹם, שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין, שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וְחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל הַיוֹם, שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:

ברטנורה  (ו) כך הם קודמים לאכילה. אכולהו דבני אכילה קאי, כגון חטאת לאשם, ואשם לתודה, ותודה לשלמים: שלמים. של קרבן אמש: וחכמים אומרים כו'. והלכה כחכמים. ותדיר ומקודש, כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדים, זה תדיר, וזה מקודש ממנו, דהא אמרן דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה. הא מלתא מיבעיא בגמרא ולא אפשיטא. ונראה דתדיר קודם:

ז. וּבְכֻלָּם, הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן, לְאָכְלָן צְלוּיִים, שְׁלוּקִים, וּמְבֻשָּׁלִים, וְלָתֵת לְתוֹכָן תִּבְלֵי חֻלִּין וְתִבְלֵי תְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תִּבְלֵי תְרוּמָה, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל ח. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא מִתְחַלֵּק בָּעֲזָרָה, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַה הוּא, אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע. אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַה הוּא, אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ. שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן:

ברטנורה  (ז) ובכולן. בכל הנאכלים: רשאים הכהנים לשנות באכילתן. כגון לאכלן צלויין, מבושלין, ושלוקין, דבמתנות כהונה כתיב (שם יח) לך נתתים למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים צלי שלוק ומבושל ובמטעמים ובתבלין: שלא יביא את התרומה לידי פסול. לפי שהתבלין שבלעו טעם הקדשים אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה משום טעם הקדשים שבלוע בהן:

גמרא זבחים דף פ''ח ע''א

אָמַר רִבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָה לוֹמַר לָךְ מַה קָרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים אַף בִּגְדֵי כְהוּנָה מְכַפְּרִים. כְּתוֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל''ז) וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת בַּדָּם. מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ח) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה. מִצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבְּגּוֹבַהּ וִיכַפֵּר עַל גּוֹבַהּ. אַבְנֵט מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב הֵיכָא דְאִיתֵיהּ. חשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט. אֵפוֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ג') אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרָע. וְצִיץ מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים בְּצִיץ כְּתִיב (שמות כ''ח) וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב (ירמי' ג') וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ. אֵינִי וְהָא אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁנֵי דְבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה בְּקָרְבָּנוֹת וּמָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵלּוּ הֵן שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע. שְׁפִיכוּת דָּמִים מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה וְלָשׁוֹן הָרָע מִקְּטוֹרֶת דְּתָנֵי רַב חֲנַנְיָה מְנַיִן לִקְטוֹרֶת שֵׁמְּכַפֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י''ז) וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטוֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעַם. וְתָנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל מַה קְטוֹרֶת מְכַפֶּרֶת עַל לָשׁוֹן הָרָע יָבֹא דָבָר שֶׁבַּחֲשָׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשָׁאי. קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרָע אַלָשׁוֹן הָרָע קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְׁפִיכוּת דָּמִים. שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְׁפִיכוּת דָּמִים לָא קַשְׁיָא הָא דִידִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ. הָא דְלָא יְדִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ. אִי דִידִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ בַּר קְטָלָא הוּא בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוּ בֵיהּ. וְלָשׁוֹן הָרָע אַלָשׁוֹן הָרָע נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְצִנְעָא הָא בְּפַרְהֶסְיָא:

רש''י  למה נסמכה. בצו את אהרן זאת תורת העולה זאת תורת החטאת כו' והדר קח את אהרן ואת הבגדים: ויטבלו את הכתונת. רמז הוא לעתיד שכפרת שפיכות דמים בכתונת. טבילה היינו כפרה: לכסות בשר ערוה. לחפו' על גילוי עריות: היכא דאיתיה. שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן דהיינו כנגד הלב כדילפינן בפ''ב מולא יחגרו ביזע: אין אפוד. נגלה עון תרפים הא יש אפוד אין תרפים כך שמעתי במסכת ערכין: דבר שבקול. פעמונים שבו מכפר: ויכפר על העם. במחלוקת קרח שהיא לה''ר שנאמר אתם המיתם וגו': דבר שבחשאי. שהיה לבדו שם כדתנן פורשין מבין האולם ולמזבח בשע' הקרב' והקטרה וכ''ש מן ההיכל שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו' בפרשת יומא: ידיע מאן קטליה. כתונת מכפר' על הצבור שלא יענשו: בר קטלא הוא. וכל כמה דלא קטליה מיענש דכתיב ולארץ לא יכופר וגו' ומשני במזיד ולא אתרו ביה דלאו בר קטלא הוא הלכך צבור מתכפרי בכתונת. והוא נגעים באים עליו כדאמר בערכין: בצנעה. דהוה דבר שבחשאי קטרת מכפרת שהיא מעש' חשאי: בפרהסי'. שהוא דבר שבקול קול פעמונים מכפר עליו:

זוהר מקץ דף קצ''ט ע''א

רַבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב אַתַּרְעָא דְּאַבָּבָא דְּלוֹד חָמָא חַד בַּר נַשׁ דַּהֲוָה אָתֵי וְיָתִיב בְּחַד קוּלְטָא דְּתָלָא דְּאַרְעָא וַהֲוָה לָאִי מֵאָרְחָא וְיָתִיב וְנָאִים תַּמָּן אַדְהָכִי חָמָא חַד חִוְיָא דַּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ נָפַק קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא וְקָטִיל לֵיהּ לְחִוְיָא, כַּד אִתְעָר הַהוּא בַּר נַשׁ חָמָא הַהוּא חִוְיָא לְקִבְלֵיהּ דַּהֲוָה מִית אִזְדַקַּף הַהוּא בַּר נַשׁ וְנָפַל הַהוּא קוּלְטָא לְעוּמְקָא דִּתְחוֹתוֹי וְאִשְׁתֵּזִיב, אָתָא רַבִּי אַבָּא לְגַבֵּיהּ אָמַר לֵיהּ אֵימָא לִי מַאן עוֹבָדָךְ דְּהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָךְ אִלֵּין תְּרֵין נִסִין לָאו אִנּוּן לְמַגָּנָא, אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נַשׁ כָּל יוֹמָאֵי לָא אַשְׁלִים לִי בַּר נַשׁ בִּישָׁא בְּעָלְמָא דְּלָא אִתְפַּיַּסְנָא בַּהֲדֵיהּ וּמָחִילְנָא לֵיהּ, וְתוּ אִי לָא יָכִילְנָא לְאִתְפַּיָּסָא בַּהֲדֵיהּ לָא סָלִיקְנָא לְעַרְסֵי עַד דְּמָחִילְנָא לֵיהּ וּלְכָל אִנּוּן דִּמְצַעֲרוּ לִי וְלָא חַיְשָׁנָא כָּל יוֹמָא לְהַהוּא בִּישָׁא דְּאַשְׁלִים לִי, וְלָאו דִּי לִי דָּא אֶלָּא דְּמֵההוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה אִשְׁתַּדַּלְנָא לְמֶעְבָּד עִמְּהוֹן טָבָא, בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר יַתִּיר עוֹבָדוֹי דְּדֵין מִיּוֹסֵף דְּיוֹסֵף הֲווּ אֲחוֹי וַדַּאי וַהֲוָה לֵיהּ לְרַחֲמָא עֲלוֹי אֲבָל מַה דְּעָבִיד דָּא יַתִּיר הוּא מִיּוֹסֵף יָאוּת הוּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִסָא עַל נִסָא, פָּתַח וְאָמַר (שָׁם י) הוֹלֵךְ בַּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, הוֹלֵךְ בַּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח דָּא הַהוּא בַּר נַשׁ דְּאָזִיל בְּאָרְחִין דְּאוֹרַיְתָא, יֵלֶךְ בֶּטַח דְּלָא יָכִילוּ נִזְקֵי דְּעָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ מַאן יִוָּדֵעַ דָּא הוּא מַאן דְּאִסְטֵי מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט וּבָעֵי גַּבֵּי דְּחַבְרֵיהּ. יִוָּדֵעַ, מַהוּ יִוָּדֵעַ, יִשְׁתְּמוֹדָע אִיהוּ בְּעֵינֵיהוֹן דְּכָל מָארֵי דְּדִינָא, דְּלָא יִתְאֲבִיד מִנַּיְהוּ דִּיּוּקָנָא דְּהַהוּא בַּר נַשׁ בְּגִין לְאַיְתָאָה לֵיהּ לְאַתְרָא דְּיִנְקְּמוּן מִנֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ יוֹדֵעַ, וְתָא חֲזֵי הַהוּא דְּאָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָפֵי עֲלֵיהּ בְּגִין דְּלָא אִתְיַדַּע וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּדִינָא אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יוֹדֵעַ וְיִשְׁתְּמוֹדָע לְגַבַּיְהוּ, זַכָּאִין אִנּוּן בְּנֵי נְשָׁא דְּאָזְלֵי בְּאֹרַח קְשׁוֹט וְאָזְלֵי לְרוֹחֲצָן עַל עָלְמָא דְּלָא דָּחֲלֵי אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

תרגום הזוהר
רַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב בְּפֶתַח שַׁעַר הָעִיר לֹד. רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא וְיוֹשֵׁב עַל בְּלִיטָה שֶׁהָיְתָה בּוֹלֶטֶת מִצַד הָהָר, וְהָיָה עָיֵף מִן הַדֶּרֶךְ וְיָשַׁב וְיָשַׁן שָׁם. בְּתוֹךְ כָּךְ, רָאָה נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא אֶצְלוֹ. וְיָצָא שֶׁרֶץ שֶׁנִּקְרָא קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא, וְהָרַג אֶת הַנָּחָשׁ. כְּשֶׁהֵקִיץ הָאָדָם רָאָה אֶת הַנָּחָשׁ לְמוּלוֹ, שֶׁהָיָה מֵת. קָם הָאָדָם, וְנָפְלָה הַבְּלִיטָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, אֶל הָעֵמֶק שֶׁמִּתַּחְתֶּיהָ, כִּי נִקְרְעָה מִן הָהָר, וְהָאָדָם נִצָל. בָּא אֵלָיו רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ, אֱמוֹר לִי מַה מַּעֲשֶׂיךְ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְרָה לְךְ שְׁנֵי נִסִּים אֵלּוּ, לֹא הָיוּ בְּחִנָּם. אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נַשׁ כָּל יָמַי, לֹא עָשָׂה לִי אָדָם רָעָה, שֶׁלֹּא נִתְרַצֵיתִי עִמּוֹ וּמָחַלְתִּי לוֹ. וְעוֹד, אִם לֹא יָכוֹלְתִּי לְהִתְרַצוֹת עִמּוֹ, לֹא עָלִיתִי עַל מִטָּתִי בְּטֶּרֶם שֶׁמָּחַלְתִּי לוֹ וּלְכָל אֵלּוּ שֶׁצִעֲרוּ לִי, וְלֹא נָטַרְתִּי לוֹ שִׂנְאָה כָּל הַיּוֹם, עַל אוֹתוֹ רָע שֶׁעָשָׂה לִי, וְלֹא דַּי לִי זֶה, אֶלָּא עוֹד, שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה, הִשְׁתַּדַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת. בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, גְּדוֹלִים מַעֲשָׂיו שֶׁל זֶה מִיּוֹסֵף, כִּי בְּיוֹסֵף, הָעוֹשֵׂי רָעָה הָיוּ אֶחָיו, וַדַּאי, שֶׁהָיָה לוֹ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת הָאַחְוָה, אֲבָל מַה שֶּׁעָשָׂה זֶה, שֶׁעָשָׂה כֵּן עִם כָּל בְּנֵי אָדָם, הוּא גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, רָאוּי הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַקְרֶה לוֹ נֵס עַל נֵס. פָּתַח וְאָמַר (משלי י') הוֹלֵךְ בְּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח, זֶהוּ אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה. יֵלֶךְ בֶּטַח, שֶׁמַּזִּיקֵי הָעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לַהֲזִיקוֹ. ''וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ''. מִי הוּא יִוָּדֵעַ, וְאוֹמֵר, זֶה הוּא מִי שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וּמְבַקֵּשׁ לִגְבּוֹת מֵחֲבֵרוֹ. ''יִוָּדֵעַ'', מַהוּ יִוָּדֵעַ, הַיְנוּ, שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בְּעֵינֵי כָּל בַּעֲלֵי הַדִּין, שֶׁלֹּא תֹּאבַד מֵהֶם צוּרַת אוֹתוֹ אָדָם, כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לַמָּקוֹם, שֶׁיִּהְיוּ נוֹקְמִים מִמֶּנּוּ. דְּהַיְנוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְעַל כָּךְ, יִוָּדֵעַ. וּבֹא וּרְאֵה, אוֹתוֹ הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַפֶּה עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְוַדַּע וְלֹא יִהְיֶה נִכָּר לְבַעֲלֵי הַדִּין, אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, וְיִהְיֶה נִכָּר לָהֶם. אַשְׁרֵיהֶם הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וְהוֹלְכִים בֶּטַח בָּעוֹלָם, שֶׁאֵינָם מְפַחֲדִים לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' ע''ז פי''ב

א. לֹא תַעְדֶּה אִשָּׁה עֶדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ שֶׁתִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלַּח רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ וְלֹא יַעְדֶּה אִישׁ עֶדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים וְחָלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָם הַכֵּלִים וְלֹא מְשִׂימִין אוֹתוֹ הֶחָלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֶדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֶדִי אִישׁ לוֹקִין. הַמְּלַקֵּט שַׂעֲרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעְרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעִדָּה עֶדִי אִשָּׁה. וְכֵן צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֶּה רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה: ב. כְּתוֹבֶת קַעֲקַע הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ וִימַלֵּא מְקוֹם הַשְׂרִיטָה כְּחוֹל אוֹ דְיוֹ אוֹ שְׁאַר צִבְעוֹנִין הָרוֹשְׁמִין וְזֶה הָיָה מִנְהַג הַגּוֹיִם שֶׁרוֹשְׁמִין עַצְמָם לַעֲבוֹדָה זָרָה כְּלוֹמַר שֶׁהוּא עֶבֶד מָכוּר לָהּ וּמוּרְשָׁם לַעֲבוֹדָתָהּ וּמֵעֵת שֶׁיִּרְשׁוֹם בְּאֶחָד מִדְּבָרִים הָרוֹשְׁמִים אַחַר שֶׁיִּשְׂרוֹט בְּאֵיזֶה מָקוֹם מִן הַגּוּף בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה לוֹקֶה. כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעֲקַע שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) וּכְתוֹבֶת קַעֲקַע בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּכוֹתֵב אֲבָל זֶה שֶׁכָּתַב בִּבְשָׂרוֹ וְקֵעַקְעוֹ בּוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּיעַ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה כְלוּם אֵינוֹ לוֹקֶה: ג. הַשֹּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם אֶחָד כֹּהֵן וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל ה' מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת א' לוֹקֶה חָמֵשׁ וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:

מוסר
מספר חרדים דף ס''ח ע''ב

דַּע כִּי אִם חָס וְשָׁלוֹם אַתָּה שׂוֹנֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְטוּמְאָה דְעֶשֶׂר קְלִיפִין מְסָאֲבִין הַנִּקְרָאִים אֵיבָה וּבִהְיוֹתָךְ דָּן לְכַף חוֹבָה תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפַּת הַטּוּמְאָה הַנִּקְרָא חוֹבָה. וּבְסַפְּרָךְ לָשׁוֹן הָרָע תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפָּה טְמֵאָה הַנִּקְרָא לָשׁוֹן הָרָע וּבִהְיוֹתָךְ בְּגַבְהוּת רֹאשׁ אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ וּתְדַבֵּר לַבְּרִיּוֹת בְּכַעַס וְרוֹעַ פָּנִים וּזְעָקָה תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפַּת הַטּוּמְאָה הַנִּקְרָא חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה. אֵין פַּחַד דִּכְתִיב (תהלים נ''א) נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וְנִמְצֵאתָ חָלִילָה דָבוּק לְעֶשֶׂר קְלִיפִּין מְסַאֲבִין מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַקְּדוֹשָׁה מוֹשָׁבוֹ וְטָמֵא טָמֵא תִּקָרֵא. לְהָכִי כְתִיב בִּמְצוֹרָע דַהֲוָה שׂוֹנֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה דָּנוֹ לְכַף חוֹבָה וּמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע בְּלִי פַחַד וּבְכַעַס, וְהַצָרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. לָכֵן הִזָּהֵר מְאֹד וְתָשׁוּב לה' וִירַחֲמָךְ וְהַבָּא לִיטָהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ: