הפרק היומי בתנ"ך | פרק ב' בספר שופטים: ביאור, מפרשים ומדרשים

תקציר הפרק

פרק ב' מהווה מעין הקדמה לספר שופטים ומזכיר את מה שהיה בעבר, ומה המצב של עם ישראל כרגע ובהמשך הספר.

תוכחת המלאך (פסוקים א-ה): המלאך המתגלה בתחילת הפרק מוכיח את בני ישראל שלא קיימו את המוטל עליהם. לכן גם ה' לא יקיים יותר את הבטחתו "וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ". עם ישראל שומעים את תוכחתו של המלאך, פורצים בבכי מר וזובחים לה'.

סיכום תקופת יהושע (פסוקים ו-י): פרק ב' מספר על מות יהושע ועל מיתת כל הדור ההוא. הקטע הזה מבהיר לנו מדוע עם ישראל חוטא: "וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל" (פסוק י). אין כאן הצדקה לחטאים אלא רק הבהרה מיהו הדור החדש, הדור שאינו מכיר את הניסים הגדולים שעשה ה' לישראל.

הפתיחה לתקופה חדשה ו"מעגליות" ספר שופטים (פסוקים יא-כג): כיוון שהדור החדש אינו מכיר את ה', הכתוב מתאר את תחילתה של תקופה חדשה שעליה נשמע לאורך ספר שופטים. התקופה החדשה מאופיינת בחטאי עבודה זרה, בעונש של שעבוד לגויים "וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב", אבל גם בהצלה זמנית "וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם", שסופה בכישלון של עם ישראל לשמוע בקול ה'. הפרק מסתיים באקורד צורם: "וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי. גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת".

הפרק המלא

(א) וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם.

(ב) וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם.

(ג) וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ.

(ד) וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ.

(ה) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה'.

(ו) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ.

(ז) וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

(ח) וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.

(ט) וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ.

(י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

(יא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים.

(יב) וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אלוקי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת ה'.

(יג) וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת.

(יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם.

(טו) בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד ה' הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד.

(טז) וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם.

(יז) וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְו‍ֹת ה' לֹא עָשׂוּ כֵן.

(יח) וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵם ה' מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם.

(יט) וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה.

(כ) וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי.

(כא) גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת.

(כב) לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא.

(כג) וַיַּנַּח ה' אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ.

ביאור מילים קשות בפרק

וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים - יושבי הארץ יעיקו עליכם ויציקו לכם.

וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ - והאלוהים של יושבי הארץ, העבודה הזרה שלהם, יהיו לכם לתקלה, למכשול. אתם תיכשלו ותחטאו בעבודה זרה.

מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ - תמנת חרס נמצאת צפונית להר שנקרא "געש".

וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל - בני ישראל עבדו את הבעל, סוג פסל ששימש לעבודה זרה.

לָעַשְׁתָּרוֹת - וכן עבדו בני ישראל את העשתרות, פסלים שהיו עשויות בצורה של צאן.

פירושים מעניינים של פרשנים

רש"י: הזקנים האריכו רק ימים ולא שנים משום שהם התעצלו בהספדו של יהושע.

רלב"ג: אין הכוונה שכל הדור מת, אלא שהמבוגרים מתו, ולמרות שעדיין היו בבני ישראל אנשים שיצאו ממצרים, הם לא היו בוגרים מספיק כדי להכיר בניסים שנעשו להם ולכן הם חטאו.

מלבי"ם: כנגד שלש השלבים שיש בחטאים, כך יש כאן שלש שלבים בעונש: א. ויתנם ביד שסים – שבזזו את הממון של בני ישראל. ב. האויבים הצליחו להתגבר על עם ישראל משום שה' הסיר את השגחתו מבני ישראל ועל ידי כך אויביהם היו חזקים יותר מהם. ג. ה' עצמו הכה את ידו בבני ישראל על ידי האויבים.

מצודות: "וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב" - כאשר ה' מסר את בני ישראל ביד העמים שישבו מסביב לבני ישראל, הלחץ והודחק גדול יותר מאשר עמים שהיו באים מרחוק.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" - והלא פנחס היה? אמר רבי סימון: בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים.

ורבנן אמרין: אשתו של מנוח מה הייתה אומרת לו? "איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים" כסבורה בו שהוא נביא, ואינו אלא מלאך. ודכוותיה: ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה'. ודכוותיה: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ודכוותיה: ויהיו מלעבים במלאכי האלהים.