פסוק מהפרשה: 5 פרשנויות מרתקות על פסוק אחד מפרשת השבוע, פרשת כי תצא

התורה, ספר הספרים, אינה רק אוסף של חוקים וסיפורים. היא מערכת מורכבת ועשירה של חכמה אלוקית, שמתגלה בשכבות רבות ושונות לכל מי שחפץ להתעמק בה. כל פסוק, ולפעמים אף כל מילה, מכיל בתוכו עולמות של משמעות, החל מההבנה הפשוטה ביותר ועד לסודות הנסתרים והעמוקים ביותר. חכמי ישראל לדורותיהם חשפו רמות שונות של הבנה בתורה, מהפשט ועד הקבלה, והראו כיצד כל דור מוצא בה את התשובות וההדרכה המתאימים לו. העושר העצום של התורה אינו רק בהיקפה, אלא גם ביכולת שלה להעניק לכל אדם חיבור אישי, הדרכה מוסרית והשראה רוחנית לעולם ומלואו.

בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, מובא הפסוק הבא:

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה אלוקיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

לפניכם פירושיהם של רש"י, רשב"ם, רמב"ן, אבן עזרא ורלב"ג על פסוק זה.

פירוש רש"י:

כה דברי רש"י: "אם באת להיזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע: זכור העשוי למרים, שדברה באחיה ולקתה בצרעת".

פירוש רשב"ם

השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות - שאפילו הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו , אלא יסגירוהו וישלחוהו ובדד ישב.

ככל אשר יורו אתכם - שהרי תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים , שאע"פ שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו לה כבוד , אלא "תסגר שבעת ימים".

בדרך בצאתכם ממצרים - שאע"פ שהיו טרודים ללכת , "העם לא נסע עד האסף מרים" (שם , טו). וכל שכן שאר בני אדם.

פירוש הרמב"ן

הרמב"ן מדגיש שהציווי "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים" הוא מצוות עשה, כמו שאר הציוויים לזכור אירועים משמעותיים בתורה. המצווה היא לזכור בפה את עונשה של מרים על דיבורה בלשון הרע, כדי להימנע מלשון הרע בעצמנו. המאמר מדגיש את חשיבות החזרה בפה על האירוע ולא רק שמירתו בלב, ומסביר שזוהי מצווה לכל דבר ועניין. בכך, התורה מזהירה אותנו להתרחק מלשון הרע בין בגלוי ובין בסתר, והעונש שמרים קיבלה על לשון הרע הוא דוגמה לכך.

כה דבריו: "שהוא מצוות 'עשה' ממש; כמו "זכור את יום השבת לקדשו" (שמ' כ , ח); "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" (שמ' יג , ג); "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דב' כה , יז) - כולם מצות; אם כן גם זה כמותם , והיא אזהרה מלדבר לשון הרע".

עוד מוסיף הרמב"ן: "יצווה במצוות עשה, שנזכור העונש הגדול שעשה השם לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה, אשר אהֵבתוּ כנפשה, ולא דברה בפניו שיֵבוֹש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה; וכל מעשיה הטובים לא הועילוה. גם אתה, אם תשב באחיך תדבר , בבן אמך תתן דופי לא תינצל".

עוד מוסיף הרמב"ן כי כדי לקיים את מצוות זכירת מעשה מרים – יש להזכירו בפה. כה דבריו: "ומכאן נראה שרבותינו יעשו אותה מצוה, לא סיפור ועצה בלבד להינצל מן הנגעים. ואיך יתכן שלשון הרע, שהוא שקול כשפיכות דמים, לא תהיה בו בתורה 'לא תעשה' גמור, או 'לאו הבא מכלל עשה'? אבל בכתוב הזה אזהרה גדולה בו, להימנע ממנו בין בגלוי בין בסתר, בין במתכוון להזיק ולהבזות בין שאינו מתכוון להזיק כלל. וזו מצווה מכלל שש מאות ושלש עשרה מצוות".

פירוש האבן עזרא

"למרים - הנה ראיה על דרש 'אל תקרי מצורע אלא מוציא רע'".

האבן עזרא מדגיש כי הצרעת אינה רק מחלה פיזית אלא עונש על הוצאת שם רע.

פירוש רלב"ג

"אמר זה להעיר , שאין ראוי לנטות ימין ושמאל ממה שצותה התורה מעניין המצורע. הלא תראה כי גם מרים , עם גודל מעלתה ומעלת אחיה , לא הסכים השם יתעלה להעביר לה מדיני הצרעת דבר , אבל הוכרחה להיותה נסגרת שבעת ימים עד שנתרפאת , ואע"פ שנמשך מהסגרה עכוב לכל ישראל , כמו שאמר: "והעם לא נסע עד האסף מרים" (במ' יב , טו). וסמך דבר מרים לעניין הנגעים , לבאר שהנגעים באים על לשון הרע וזולתו מן החטאים; ולזה סמך דבר הנגעים לעניין גונב נפש"

רלב"ג מסביר כי הזכרת מעשה מרים באה כדי להבהיר שהעונשים וההלכות שקשורות למצורע הם מחייבים, ואי אפשר לסטות מהם. לשם כך מוזכרת מרים הנביאה, שלמרות מעמדה הרם, לא ניתנה לה הקלה מעונש הצרעת לאחר שדיברה לשון הרע על משה. היא הייתה צריכה לשהות מחוץ למחנה שבעה ימים, והעם כולו המתין לה עד שתתרפא. רלב"ג מדגיש בנוסף שהנגעים באים בעקבות חטאים כמו לשון הרע וחטאים אחרים, ולפיכך הצרעת מוזכרת בסמוך לדין גונב נפש.

העובדה שלפסוק אחד בתורה יש כל כך הרבה פירושים מלמדת על עומקה האינסופי של חכמת התורה. התורה היא לא רק טקסט פשוט עם הוראות; היא מקפלת בתוכה עולמות שלמים של משמעות, שכל דור ודור מוסיף להבנתם. חכמי ישראל לדורותיהם מצאו בתורה שכבות רבות של חכמה, מהמובן הפשוט (פשט) ועד לסודות עמוקים (קבלה). כל פירוש מעניק זווית חדשה, חושף פרטים נוספים ומאפשר לאדם להתחבר לערכים עליונים של צדק, אמת ומוסר. ריבוי הפרשנויות הוא עדות לעושר הרוחני של התורה וליכולת שלה להמשיך להעניק השראה ולהדריך את חיינו, בכל זמן ובכל מקום.