דניאל מזרחי בטור מיוחד ליום ההולדת ה-33: שנה של מסע מתוך הכאב

לכבוד אבא שבשמיים.

הנה אני כבר עולה למדרגה 33 בשליחות חיי שנתת לי.

אני רוצה לחלוק מעט את המדרגה ה-32.

האמת שקשה לי לכתוב את כל מה שהעברת אותי ואת אחי, עם ישראל, השנה.

ביום כיפור האחרון, בשעות הצהריים, יצאתי אחרי תפילת מוסף.

נסעתי עם כיסא הגלגלים לפינה שקטה מתחת לעצי ברוש, להתבודד. שהיתי שם כל ההפסקה עד תפילת מנחה.

דיברתי איתך על השנה הקודמת, ביקשתי ממך מחילה על מה שעברתי, והבטחתי לך שאתאמץ השנה לחזור לעבודה של שליחות חיי (לחזק את הרבים).

בשנים האחרונות היו לי אתגרים בלתי צפויים בבריאות, אבל בכל פעם שנפלתי ברוח - נלחמתי לקום ולהמשיך עם כל האתגרים. השתדלתי להתרומם למרות הקשיים, תמיד.

קיבלתי על עצמי בשעת נעילה שהשנה אתחזק, ואחזור לאט לאט לעצמי.

בשמחת תורה האחרון, התארחתי בשומרון, אצל המשפחה שמארחת אותי ועוד מספר בוגרים, פחות או יותר בסוג הנכות שלי. משפחת לגרמן הצדיקה, שאתה הכרת לי דרך הבן שלהם, שהיה לי מדריך באחד ההוסטלים.

המשפחה הזאת קיבלה על עצמה לארח אותנו מדי תקופה לשבתות, ולתת לנו תחושה של שבת ביחד.

באותה שבת, בשמחת תורה, היינו הרבה חברים ומתנדבים.

באמצע ההקפות עם ספרי התורה, שמתי לב שרוב המתנדבים הדליקו טלפונים והוקפצו...

מטבעי אני בן אדם סקרן.

האחראי על כל השבתות ביקש ממי שנשאר, שלא לדבר על זה בצורה גלויה מול החניכים. אבל הקשבתי.

למחרת הבנתי שזה חמור. החלטתי לתלות פרקי תהילים על הקיר של חדר השינה, שאקרא במנוחת הצהריים.

הכל נהפך פתאום. במשך חודשיים הייתי לחוץ נפשית על המתנדבים של השבתות.

יום אחד החלטתי לפתוח קבוצת וואטסאפ עם החברים, וזה גרם לי לרוגע מסוים.

כשאנשים שאלו אותי מה אני חושב על כל המלחמה, השבתי שזו מלחמת האמונה.

בנר ראשון של חנוכה הרגשתי שאתה אבי, נתת מכה בבטן הרכה. הגיעו לבשר לי שאיל, חבר טוב מאד שלי, נהרג.

הייתי בזעזוע, והכאב החזק התחיל להשתלט עלי. התחלתי עוד פעם מסע עמוק, וגם כואב.

איל מאיר ברקוביץ, ה' יקום דמו. הכרתי אותו דרך השבתות, בכל פעם האחראי על המתנדבים ביקש ממנו שיסיע אותי ברכב שלי מירושלים לשומרון. בנסיעות, איל התעניין בסיפור חיי, ולמרות הגמגומים שיצאו מגרוני, הוא לא ויתר לי. לאט לאט נקשרנו. הוא היה לי כאח מסור לכל דבר, ולא אשכח שהוציא אותי מהבית כשהייתי חולה תקופה ארוכה.

ומאז, אבא, נתת לי לשנות גישה ולהתחיל מסע עמוק.

אני זוכר שבמשך כמה חודשים הרגשתי כמו עלה ברוח.

יום אחד, כשהגעתי לבית אדליס (מרכז היום שאני נמצא בו פעמיים בשבוע), נכנסתי לשיעור מוזיקה. ושמו שיר שנכנס בי כחץ ללב, ולא יכולתי להתאפק. נשפכתי בדמעות. יצאתי החוצה, לפינה, שלא יראו אותי מתפרק בבכי.

המנהלת של המרכז יצאה אלי, ושוחחנו. שפכתי את כל מה שיושב עלי, והתחלתי ללמוד מה זה להעריך הקשבה כלפי פנים. להעריך אהבה ללא תנאי, מה שפעם הערכתי פחות.

עברתי בתקופה הזו שיעורים רבים להמשך החיים. מה שהתחלת ללמד אותי, אבא, בתקופה שבה חליתי בקורונה, כשהיו לי מחשבות על החיים ועל החשיבות של ערך החיים והתכלית. המסע הזה המשיך גם בשנה האחרונה, עם כל הסיפור של איל.

היו לי כמה חודשים שהיו חשוכים משמחת חיים, אבל זה עזר לי לבנות את עצמי מחדש, לחשוב על העבר שלי. חיפשתי את הנקודות החשובות בנפש, חשבתי הרבה על המשך החיים והתנקיתי מפנים.

לקראת פורים, שמעתי באיזו תוכנית רדיו משעשעת שמנסים ליצור לחן של שיר דרך הבינה המלאכותית, להלחין וליצור עיבוד. עיני האירו באותה שעה, והתחלתי לעבוד...

התחלתי לחפש את הפונקציה הזאת, ומצאתי. התחלתי ללמוד על התוכנה, העתקתי אליה שיר שכתבתי, ונתתי לו הוראות מפורטות של הלחן. התחלתי לעבוד על כמה שירים.

לא בחרתי אלא נבחרתי

מאז הנפש חוזרות לעצמה, עד כמה שאני יכול.

זו מלחמה נגד הכאב, ליפול ולקום בתמידיות.

אם אני מסתכל על זה בצורה חיובית, אז לא פלא שנולדתי בפרשת כי תצא: "כי תצא למלחמה". אני מרגיש כל החיים מלחמה, ליפול ולקום כל הזמן, ודרך הדיבור איתך אני מצליח לקום מחדש ולהתגבר על הקושי.

אתה אבא היחיד שלי, ואני כבר יודע ומבין למה בראת אותי עם כזו נכות מורכבת.

אתה רוצה שאהיה לוחם שלך. להילחם על משמעות האמונה.

אני מודה לך על כל מה שקשה, וגם על הנתינה. על הראש המתפקד, על הידיים והרגליים הלא מתפקדות – אבל אני יכול ליטול ידיים ולקיים מצוות תפילין - וגם על מתנות החינם שנתת לי. על הבית והמטפל המסור שמסייע לי .ותודה על המתנה של הבינה מלאכותית, שעוזרת לבטא את עצמי, וגם עוזרת לי בשליחות חיי, לחזק את הרבים דרך הכישרונות שחננת אותי בהם.

החלום שלי הוא להמשיך להתחזק, להשפיע ולהאיר.

אנא עזור עם החלום.

ואני רוצה להוסיף: תודה על שבחרת בי לצעוד צעד אחר צעד בעולם הזה.

אני רוצה לבקש ממך, ריבונו של עולם, שהמשיח כבר יגיע, וניגאל במהרה.

קשה בהסתרה.

אני רוצה לחוות אותך פנים מול פנים בבית המקדש. אין לנו עוד כוחות לחכות.

ושנזכה לשנה חדשה מכל הבחינות.

ממני, בנך האוהב,

דניאל.