אומה בשליחות (י"ד): ההשלכות ההיסטוריות של גירוש ישמעאל על עתיד עם ישראל

הגר זכתה להיות אשתו של אברהם אבינו, לפחות לזמן מסוים, וישמעאל הוא בנו של אברהם.  כאשר אנו עוקבים אחרי התיאורים, אנו רואים שגם במעשיהם של הגר וישמעאל ישנו סימן לבנים, לבני ישראל

סיפורו של עם ישראל מתחיל עם הולדת יצחק. זו התחלת התגשמות ההבטחה של ה', "לגוי גדול יהיה זרעך". אבל עוד קודם להולדת יצחק, מאריכה התורה בסיפור קורות הגר וישמעאל. הגר זכתה להיות אשתו של אברהם אבינו, לפחות לזמן מסוים, וישמעאל הוא בנו של אברהם. ברור שבקורותיהם יש משמעות גדולה, ולכן התורה מפרטת עליהם.

כאשר אנו עוקבים אחרי התיאורים, אנו רואים שגם במעשיהם של הגר וישמעאל ישנו סימן לבנים, לבני ישראל.

הגר היא מצרית. היא מגיעה ממצרים, עולה לארץ כנען, שם שרה מענה אותה, והיא מגורשת ותועה במדבר, ובסוף הסיפור גם חוזרת למצרים.

בני ישראל באים מארץ כנען, יורדים לארץ מצרים, ושם מענים אותם, והם מגורשים ותועים במדבר, ובסוף הסיפור חוזרים לארץ ישראל.

הרמב"ן מגלה לנו כי חלק מן הסיבה שנגזרה גזרת "ועבדום ועינו אותם", על זרעו של אברהם, ונאמרה לאברהם, היא הצורה שבה נהגו אברהם ושרה בהגר ובישמעאל.

מובן שחטאי אבות הם חטאים בדברים דקים שקשה לנו לתפוס, ולכל דבר שאברהם ושרה עשו היתה סיבה מוצדקת, ועדיין, הקב"ה מדקדק עם צדיקים, והדברים נכונים בבחינה מסוימת.

"ותענה שרי"- שרה מענה את הגר משום שהיא הרתה. גם המצרים עינו את בני ישראל משום שהם פרו ורבו. ה' מרבה את בני ישראל למרות העינויים, "פרו ורבו וישרצו...", וגם להגר אומר מלאך ה': "הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב".

הגר בורחת אל "המדבר בדרך שור", ושם היא פוגשת את מלאך ה' ב"באר לחי רואי, בין קדש ובין ברד". שוב היא הולכת ותועה במדבר, "ויכלו המים... אל אראה במות הילד... ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך", ואז קורה  לה נס: "ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים".

גם בני ישראל, "ויצאו אל מדבר שור... ולא מצאו מים". "וירא מלאך ה' אליו... נלכה נא במדבר... ואת צעקתם שמעתי". "ונשב בקדש ימים רבים". "ותשא כל העדה את קולם ויבכו... במדבר הזה לו מתנו". "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים". "היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסף את העם ואתנה להם מים".

אף על פי שגירוש הגר היה מוצדק, וה' אומר "גרש האמה הזאת ואת בנה", ואף מצדיק את שרה: "כל אשר תאמר אליך שרה אשתך שמע בקולה" – עדיין היתה איזו בחינה של ביקורת על האבות הקדושים, והתורה מדגישה זאת בדמיון בין הסיפורים. חוט השערה של אברהם אבינו יכול להיות ארבע מאות שנה עבור צאצאיו, ומובן שמידה טובה מרובה: בזכות ברית אברהם ומעשיו המרובים, אנחנו יכולים לשרוד שלשת אלפים שנה בגלות, ולראות שוב ושוב את חסד ה' ונסיו.

בסופו של דבר, למרות הדמיון, בני ישראל חונים במדבר פארן, אבל הם עולים משם לארץ ישראל. ה' בחר בהם ונתן להם את הארץ, ואילו ישמעאל: "וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים", הוא מוצא שלווה במדבר פארן, ואישה במצרים. הוא נותר מחוץ לארץ הבחירה. רק כשבני ישראל חטאו, עמדה לו זכות אברהם להיות שבט אפו של ה'. ואכן יש לו זכות, זכות המילה, זכות ברית אברהם. התרופה נגד ישמעאל היא שאנחנו נגביר את זכותנו, נידבק במעשי אברהם, ואז יהיה לנו יתרון אמיתי עליו.