החלטתי להיות יהודי: המסע המפתיע של יוסף סלבדור בעקבות "פרעות הפ הפ"

גרמניה של המאה ה-19 היתה מעוז של השכלה. חלק גדול מאד מיהודי גרמניה כבר לא התגאה ביהדותו, מהם שעזבו את יהדותם לגמרי והתנצרו, ומהם שחיו להם סתם כגרמנים. ההשכלה, שהתחילה כיהדות מתקדמת, הפכה מהר מאד להתקדמות בעולם הליברלי, אבל כמעט נטולת יהדות. דור המייסדים של ההשכלה מת, בניהם התנצרו או נטמעו.

ספרות ההשכלה הטיפה לכך שהזמנים השתנו, שוב הגויים אינם רודפים את היהודים ומפלים אותם, שוב אינם עובדים עבודה זרה אלא הם נאורים וליברליים, ולכן אין על היהודים להסתגר ולהמשיך לקיים את כל החוקים הישנים. השלטונות דיברו אפילו על שוויון זכויות ליהודים. זה אמנם לא בוצע בפועל, אבל לכל הפחות היה נושא  מדובר, ולכן סברו המשכילים כי על היהודים להתכונן מצידם לשינוי, ולוותר על האדיקות המסורתית.

ואז הגיעה סטירת הלחי הגדולה. ב-1819 החלו פרעות נוראיות ברחבי גרמניה. פרעות כמו פעם, כמו מסעי הצלב, מאורעות שהיה ברור לכולם שלא יתכן כי יתרחשו. הרקע לפרעות היה מתח מדיני אחרי מלחמות נפוליאון, רעב גדול שהתרחש קודם לכן, ומתח לקראת זכויות שאולי יינתנו ליהודים ויקפחו את האזרחים הגרמנים.

ב-2 באוגוסט 1819 נשא פרופסור ישיש דברים באוניברסיטת וירצבורג. הוא טען כי היהודים הם בני אדם, ויש לתת להם שוויון זכויות. בתגובה, המון סטודנטים זועמים התקיפוהו, והוא נאלץ להימלט דרך דלת אחורית. הסטודנטים הגועשים חיפשו מקום לכלות את זעמם, ומצאו אותו, כמובן, ברחוב היהודים. במשך שלשה ימים נבזזו חנויות ועסקי היהודים בווירצבורג. יהודי העיר ברחו אל הכפרים הסמוכים.

הפרעות התפשטו לאורך חבל הריין צפונה. הפורעים התקדמו אל דרמשטט, קארלסרוהה, מנהיים ופרנקפורט. הפרעות האלו התפרסמו בשם "פרעות הפ הפ", על שם הקריאה הקבועה "הפ הפ" שליוותה את הפורעים. משמעותה אינה ברורה בדיוק, וניתנו השערות שונות. מה שברור הוא שמדובר בקריאת זלזול, שמשמעותה היא שיש  לטבוח ביהודים.

היו גרמנים שהגנו על היהודים. הצבא עצר בעצלתיים את הפורעים. הדוכס של באדן עבר לגור בביתו של אחד מיהודי העיר, לאות הזדהות. היהודים הגיבו גם הם לאירועים – הברון רוטשילד עזב את פרנקפורט, וזו היתה מכה כלכלית לעיר. חלק מהיהודים היגרו לנורבגיה.

האירועים האלו, שבהם נפגעו וגם נהרגו יהודים רבים, היו סטירת לחי לתיאוריה של יהדות ההשכלה, ולכן האירועים זכו להתעלמות מחפירה. בכתבי העת של ההשכלה לא הוזכרו האירועים, כביכול לא היו. הם הודחקו, או הוסברו כטעות של יחידים, בדומה ל"שיטה" שבה מתמודדות חלק ממדינות אירופה כיום עם "טרור איסלאמי".

אך היו כאלו שהפרעות האלו גרמו להם לחזור בתשובה, ולתהות על יהדותם. אחד מהם היה הרופא יוסף סלבדור, שהשתייך בזמנו לתנועת ההשכלה. סלבדור היה יהודי צרפתי במוצאו, ממשפחה עתיקת יומין. פירוש המלה "סלבדור" הוא מושיע, משום שמסורת בידיהם שהם מצאצאי המכבים. לצרפת הגיעו אבותיו בזמן גירוש ספרד, כאשר סירבו להתנצר, אך יוסף סלבדור עצמו כבר לא ראה ביהדותו שום עניין מיוחד. הוא גדל כצרפתי, היה רופא מכובד, ושום דבר מיוחד מעבר לזה. אך הידיעות אודות הפרעות שהתרחשו בגרמניה הנאורה, במאה ה-19, הסובלנית לכאורה, זעזעו את עולמו, וכך הוא כותב: "הייתי אמנם רופא, ואולם רצוני היה להשתלם לפרופסור, ולמדתי בשקידה פילוסופיה והיסטוריה כללית... קראתי אודות הרדיפות על היהודים בפרנקפורט... מוזר הדבר, חשבתי, להניח את האפשרות כי בימינו תחודשנה הגזרות על היהודים והרדיפה הדתית של ימי הביניים, העברה המהפכה הצרפתית בלי רושם כל שהוא?...

"הייתי וולטריאני מכף רגלי ועד קדקדי, בכל חיי ובכל מהותי. והנה עלה על דעתי שגם אני יהודי. כמשתולל מיהרתי בסערה לחדרי, השלכתי את כל ספרי הרפואה שלי ולקחתי לי את ספר התנ"ך... עד אז היה וולטר התנ"ך שלי. אבל כשקראתי וחזרתי וקראתי, לא יכולתי להפסיק. ראיתי מה קטן וקטנוני הוא וולטר לעומת התנ"ך. ראיתי הרגשתי וחשבתי, וכשגמרתי החלטתי להיות יהודי, יהודי במובן הפילוסופי המדויק ביותר".

מספר שנים אחרי המהפך האישי שעבר, ב-1828, כתב סלבדור ספר בשם "תולדות חוקת משה והעם העברי", שבו הוא כותב כי נבואת התורה שישראל ישובו לארצם תתקיים בלי ספק, ועל בני ישראל לקום ולעלות לציון.

אנו בעיצומו של חודש אלול. גם אנחנו, הקטנים, יכולים להתעורר לתשובה, בעקבות כל הגזרות והצרות בהם שרוי עם ישראל לצערנו, ובפרט בשנה האחרונה. ומתוך התשובה תבוא הגאולה בעז"ה.