אומה בשליחות (ט"ו): הניסיונות של אברהם במצרים – מעשה אבות סימן לבנים

בעת היות האבות בארץ ישראל, מתמודדים הם עם שלש אומות: כנענים, מצרים ופלשתים.

גם ההתמודדות הזו היא סימן לבנים.

אברהם יורד למצרים, מתמודד עם פרעה, וזוכה לצאת ממצרים ברכוש גדול.

זהו סימן לבניו, והתורה מדגישה זאת על ידי שימוש באותה הלשון. באברהם נאמר: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ". ובבניו: "ויהי רעב בכל הארצות... ויוסף הורד מצרימה... לגור בארץ באנו... כי כבד הרעב בארץ כנען".

הניסיון של אברהם דומה לניסיון של יוסף. באברהם נאמר: "ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה". וביוסף: "ויהי איש מצליח... וימצא יוסף חן בעיניו... ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה... וישלח פרעה ויקרא את יוסף".

אברהם בעצם מתמודד עם שחיתות מוסרית עמוקה של המצרים, כפי שהוא אומר: "כאשר יראו אותך המצרים... והרגו אתי ואתך יחיו... רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני". וכך גם בניו, ככתוב:  "אם בן הוא והמתן אתו... וכל הבת תחיון", וגם שם הדבר תלוי ביראת אלהים: "ותיראן המילדת את האלהים ותחיין את הילדים". פרעה מאשים את הקורבן, ושואל: "מדוע עשיתם הדבר הזה ותחיין את הילדים?", וכך גם אבימלך: "מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי".

הקב"ה מציל את אברהם על ידי מכות ונגעים: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים... ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו". וכך גם אצל בניו: "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים, אחרי כן ישלח אתכם מזה".

הקב"ה מראה לגוים את כוח התפילה של אברהם: "עתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך... ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך". וגם אצל בניו בגלות מצרים: "ויאמר פרעה העתירו בעדי... ויעתר אל ה' ויעש ה' כדבר משה ויסר... קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי".

בעליית אברהם ממצרים, הוא יוצא ברכוש גדול וקורא בשם ה': "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו... ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו... אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ה'". ואצל בניו: "וישאו ממצרים כלי כסף וכלי זהב... מקנה כבד מאד... ויסעו בני ישראל... בכל מסעיהם... ויספר לעם את כל דברי ה' ויבן מזבח תחת ההר".

אברהם מלמד אותנו בזה כי גם אם לא יודעים את טעם הגזרות, הרי כוונת ה' לטובה, כפי שהוא אומר: "למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך". וגם יוסף אומר: "למחיה שלחני אלהים... להחיות לכם לפליטה".

גם התמודדות אברהם עם הכנעני היא סימן לבנים: אברהם משביע את אליעזר שלא ייקח אשה לבנו מבנות הכנעני, וזו הוראה לישראל לדורות, שלא יתערבבו בכנעני. וכבר בסיפור המבול מדגישה התורה את קללת כנען בן חם, שדינו להיות עבד עבדים, קללה שמתקיימת באפריקאים עד ימינו.

אברהם נוסע בארץ, אבל אינו מתחבר אל הכנענים, אינו נכנס לערי הכנענים ואינו מתעסק עמם. בני יעקב משמידים את תושבי שכם, וזה סימן לבנים: את שבעת העממים יש להשמיד, אין להשאיר אותם כי הם יטמאו את עם ישראל בעבודה זרה ובשחיתות.

שום חלק מסיפורי האבות לא נכתב לחינם. כל מעשיהם באו להיות סימן לבניהם, לדורות רבים קדימה.