"נסענו יחד לטיול, ואני חזרתי לבד. אחרי המקרה הזה, החלה אצלי תפנית"

מידי שנה, לקראת חודש אלול, ארגון הידברות מאפשר לציבור הרחב לחתום על "שטר שותפות" ולהפוך לשותפים בזכויות הרבות של הארגון על כל ענפיו. בסדרת כתבות מיוחדת אנו פוגשים את האנשים שהושפעו מהידברות, כדי לתת לחותמים דאשתקד לטעום מהזכויות שלהן הם שותפים.

"גדלתי במושב רמת צבי, מושב לא דתי", מספר ליאור. "המעט שקשור לדת הורגש אצלנו בחגים, ובעיקר ביום כיפור. אמא שלי היתה מדליקה נרות שבת. זה היה מעין ניצוץ קטן, אך הוא לא התפתח מעבר – בבית היתה מסורת מינימלית. מגיל צעיר עבדתי ברפת עם אבא, הייתי מאכיל וחולב את הפרות. ואז התגייסתי".

"היה טיל מכוון למבנה שבו שהינו"

"שירתי בגדוד 50 של הנח"ל. איתי בגדוד היו קיבוצניקים ומושבניקים, חבר'ה שהגיעו מרקע די דומה לשלי. בכל הגדוד היו אולי 2-3 חובשי כיפה. במהלך השירות עברתי הרבה חוויות רוחניות והשגחות, אבל אז, באותה תקופה, לא ידעתי לקרוא לזה בשם.

"אני זוכר את השמירה הראשונה שלי עם הפלוגה הוותיקה. הוצבנו בשטחים, זמן קצר לפני ההתנתקות. קיבלנו צרור כדורים לעמדה. המג"ד צעק לנו להיכנס לחדר מדרגות, שהיה חדר פנימי פחות חשוף. היינו שם שתי פלוגות, צפופים כמו סרדינים. חשבו שיורים עלינו מנק"ל. בדיעבד נודע לנו שטיל היה מכוון על המבנה שבו שהינו, ובזכות זיהוי מודיעיני מוקדם החולייה נוטרלה רגע לפני שהמחבלים לחצו על ההדק.

"כל הזמן היו סביבי השגחות וניסים. במלחמה, פצצת מרגמה התפוצצה במרחק של כמה מטרים מאיתנו, ובנס יצאנו בלא פגע. היינו בטווח פגיעה, יכולנו להיהרג או להיפצע, אבל לא קרה לנו כלום, אפילו לא נשרטנו, כאילו הגנה עלינו כיפה וירטואלית שמימית.

"המלחמה נגמרה. רבים קיפחו את חייהם או נפצעו בדרגות פציעה שונות, ואילו אני, לי היתה שמירה משמים ויצאתי ללא פגע. שאלתי את עצמי: 'המלחמה הסתיימה, אני יצאתי בשלום, מה עכשיו? הקדוש ברוך הוא הציל אותך, מה הלאה?', ובעצם עניתי לעצמי, ממש ככה: 'טוב, אני עוד לא בנוי לחזרה בתשובה עכשיו'".

נסענו יחד לטיול, ואני חזרתי לבד. אחרי המקרה הזה התחילה אצלי התפנית"

"ביום שאחרי המלחמה, יצאתי לטיול אחרי צבא. אהבתי מאוד אדרנלין, והיה לי ברור שטיול החלומות שלי הוא לעשות כל דבר שמסוכן. היתה לי תחושת בטן שאני לא הולך לחזור מהטיול הזה. לא אמרתי על כך מילה לאף אחד, אבל בלב שלי נפרדתי מכולם. התנפלתי על הקרובים שלי בחיבוקים שרק אני ידעתי את משמעותם, שיש סיכוי שלא אחזור בחיים.

"אחותי הביאה לי חוברת מתכונים, ואמרתי לה שאצלם ואחזיר לה. היא אמרה שאקח את הספר איתי ואחזיר לה אותו כשאשוב. התעקשתי ללא לקחת את הספר אלא לצלם כמה דפים מתוכו, ואז, משום מקום, היא שאלה אותי" 'אתה מתכוון לחזור, נכון?!'. מתברר שהיא הרגישה אותי.

"עם התחושה הזאת, שאולי אני לא חוזר, יצאתי מהארץ. כבר בתחילת הטיול היה איזשהו אתגר אקסטרימי, ואמרתי 'טוב כנראה פה זה יקרה לי'. ואז התעורר בי פחד, והחלטתי לא לעשות את זה. מצאתי את עצמי נמנע מדברים מסוכנים.

"עמדנו במצוק מעל המים, אני וחבר שלי, דניאל. הבטתי למטה והיססתי. דניאל אמר לי: 'אם תמשיך להסתכל למטה, לא נקפוץ. נספור עד שלוש, וקופצים'. ואני היססתי 'לא – בוא נספור עד חמש'. כשדניאל התחיל לספור 'אחת... שתיים... שלוש...', אמרתי לו: 'לא, לא, הפוך, נספור מחמש עד אפס'. וככה הוא מתחיל לספור, 'חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת' – ואנחנו קופצים ביחד.

"ואז, כשאנחנו בתוך המים. אני מתחיל לשחות לכיוונו של דניאל, ופתאום מרגיש בסרט אימה שבו אני הגיבור הראשי. אני קולט שמשהו נורא קרה. דניאל לא עולה מהמים. שנינו קפצנו, אני עליתי, והוא, החבר שקפץ ביחד איתי, נשאר שם, בתוך המים.

"אני לא אשכח איך אחיו שאל אותי 'איפה דניאל?'. ומה אני יכול להגיד לו? שהוא כבר רבע שעה בתוך המים? נסענו יחד לטיול, ואני חזרתי לבד. המקרה הזה חולל אצלי את התפנית".

"החזן הקריא את הדיבר 'שמור את יום השבת לקדשו', ופתאום היה לי רגע של הבזק"

"הרגשתי שמישהו שומר עלי. לא ידעתי הרבה, הרגשתי צורך לחפש, אבל לא ידעתי מה לחפש... חיפשתי באינטרנט 'תוכן יהודי'. קפץ לי סרטון של רב. לא ידעתי מי זה, וגם אם הייתי יודע מה השם שלו, זה לא היה אומר לי כלום. מתוך סקרנות וצמא לדעת המשכתי לראות את הסרטון עד הסוף. כשסיימתי, המשכתי לעוד סרטון, ולאחריו לעוד ועוד סרטונים רבים. עם הזמן התחלתי להכיר את עולם התוכן היהודי של הידברות ושל הרב זמיר כהן, עולם גדוש ומקרב, עולם שלא הכרתי, שפתח לי את הראש להבין מה אני מחפש ומהי ההשגחה הפרטית שמלווה אותי ושומרת עלי בכל מצב סכנה שבו הייתי במרוצת חיי הקצרים.

"זה לא קרה בבת אחת. תקופה ארוכה הייתי עם 'כיפה שקופה': המשכתי לחיות כחילוני, אבל הנפש שלי היתה דבוקה בתורה. הידברות והרב זמיר היו מורי הדרך שלי, בלי שהם ידעו בכלל מי אני. כך היה עד לאותו רגע שבו קיבלתי החלטה שאני מתחיל להניח תפילין, צעד שגרם לי להבין איפה המקום שלי. התחלתי לפקוד את בית הכנסת, להאזין ולהבין את קריאת התורה. כששמעתי את עשרת הדיברות בקריאה של פרשת ואתחנן, והקורא רעם בקולו 'שמור את יום השבת לקודשו', פתאום היה לי רגע של הבזק.

"כדי להיות מחובר לקדוש ברוך הוא, לא מספיק להניח תפילין ולבוא לבית הכנסת. צריך לקיים את כל המצוות, כולל שמירת שבת.

"מכאן יכולתי רק לעלות, לא בלי הליווי של אנשי הידברות, שענו לי על כל שאלה וכיוונו אותי לדרך הנכונה והמאוזנת של שמירת תורה ומצוות.

"כל זה קרה בזכות אתר הידברות. אני בטוח שמשמים שלחו לי את הסרטון הזה, אחרת אני לא יכול לדמיין איפה הייתי נמצא היום מבחינה רוחנית וגשמית".

סיפורו של ליאור הוא אחד מתוך אלפי סיפורים של יהודים שהיו רחוקים והתקרבו בזכות החשיפה לתכני הידברות בערוץ, באתר, ברשת ובכל הפלטפורמות של הידברות, שמנגישות את תורת ישראל ואת ערכיה לכל דורש.

זוהי המהות של זיכוי הרבים, וכשאנחנו בפתחה של שנה חדשה, כשכולנו מחפשים אחר עוד ועוד זכויות כדי להינצל בדין ולהיכתב ולהיחתם לשנה טובה, יש לנו אפשרות להרבות בזכויות, ובעיקר בזכויות של זיכוי הרבים, שאין מעלה גדולה ממנה.

בחתימה אחת על שטר שותפות בפעולות ובזכויות של זיכוי הרבים של הידברות והגאון הרב זמיר כהן, אתם רוכשים לעצמכם מיליוני זכויות שיהיו עבורכם סנגורים ומליצי יושר, כדי שתיכתבו ותיחתמו לשנה טובה.

"חתימה על שטר השותפות, זו שותפות לכל דבר, שיש לה תוקף הלכתי מלא. בדיוק כמו שותפות בעסקים... זה דבר עצום, שיש לאדם יכולת לקבל אפשרות כזו" (מאת הרב זמיר כהן שליט"א).

הידברות נותנת הזדמנות של פעם בשנה, לחתום על שותפות בכל זכויות הידברות והגאון הרב זמיר כהן לשנת תשפ"ה בזיכוי הרבים הגדול בעולם.

לחתימה על שטר ההתחייבות לחצו כאן או התקשרו עוד היום, ושטר השותפות ישלח עד אליכם: 073-222-12-12