האם אנחנו באמת יכולים לשנות את מה שנגזר? רבנו בחיי חושף את האמת על גזירות הבורא והשתדלות האדם

רבנו בחיי, באחד מהביטויים העמוקים ביותר של חכמתו, מבהיר את גבולות ההשתדלות האנושית אל מול גזירות הבורא. בתורתו, הוא מדגיש כי לכל בריאה בעולם יש גבולות שקבע הבורא יתברך בכמותה, באיכותה, בזמן ובמקום – ואין בכוח האדם לשנות אותם. בין אם מדובר בגידול שדה חיטה או בהתהוות בעלי חיים, כל דבר נברא על פי גזירה עליונה, ואין לאדם היכולת לשנות את מה שנקבע מראש. מאמר זה יעמיק בהבנת עקרונות אלו ויסביר כיצד ההכרה בגבולות גזירת הבורא משפיעה על תפיסתנו את העולם ואת מקומנו בו.

כותב רבנו בחיי:

"והשביעי, שיתברר אצלו כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא ית' בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו,

אין מרבה למה שגזר במיעוטו,

ולא ממעט ממה שגזר ברבותו,

ולא מאחר למה שגזר להקדימו,

ולא מקדים למה שגזר לאחרו.

ומה שיהיה מן הדברים בהפך מזה, הוא הנגזר אשר קדם בתחילת הידיעה.

אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סיבות, ולסיבות סיבות".

ביאור לב טוב:

והתנאי השביעי הוא: שיהיה ברור לו, כי לבכל הברואים שבעולם הזה יש גבול מסוים לכמותם, איכותם, זמנם ומקומם. על גבולים אלה שגזר הבורא יתברך אי אפשר להוסיף ולא לגרוע. אף אחד אינו יכול להרבות את מה שהבורא גזר עליו שיהיה מעט, ולא למעט את מה שהבורא גזר שיהיה הרבה.

מי שיכול לאחר את מה שהבורא גזר שיהיה מוקדם, ולא להקדים את מה שהבורא גזר שיהיה מאוחר – ואותם הדברים שכן מתהווים בהם גבולים חדשים, אם על ידי סיבה או על ידי השתדלות האדם, הרי זה מפני שגבולים חדשים אלה - הם הם הגבולים המקוריים שנגזרו על הדבר מתחילת בריאתו.

ומה שלא נבראו דברים אלה לכתחילה בגבוליהם המקוריים, אלא הם נתהוו לאחר זמן על ידי סיבות או השתדלות, זהו מפני שכל מה שהבורא גזר בתחילת הבריאה שיצא אל הפועל, מתהווה על ידי גורמים, וגורמים אלה, המתהווים אף הם על ידי גורמים אחרים, לא הגיע זמנם להתהוות עד כה.

ממשיך רבנו בחיי וכותב:

"ומי שאינו מבין ענייני העולם, יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייב שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין. והסיבה חלושה ונקלה מהיותה ממנה שנוי או חלוף בעצמם.

כאשר נראה הגרגיר האחר מן החיטה מצמיח 300 שבלים, ובכל שיבולת 30 גרגרים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה ל-10,000 או קרוב להם. היעלם כי כוח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה?

וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים.

וכן נאמר בהיות האדם ושאר החיים מטיפת הזרע.

וכמו כן היות הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה".

ביאור לב טוב:

ומי שאינו מתבונן בהנהגת העולם, חושב כי הגורמים שהתחדשו - הם ששינו את הדברים ממצבם הקודם, והם שהפכו אותם למצבם החדש. אך לאמיתו של דבר הגורמים מצד עצמם חלשים מדי, ואין בהם כוח לשנות את הדברים או להחליף את מצבם, והכל מתהווה רק בכח גזרת הבורא יתברך שנגזרה בתחילת הבריאה, והיא שמוציאה את הדברים אל הפועל אמצעות הגורמים.

כמו שאנו רואים שגרעין חיטה אחד מסוגל להצמיח 300 שיבולים, וכל שיבולת עשויה להכיל 30 גרעינים. נמצא שגרעין אחד היה הגורם להתהוות קרוב ל-10,000 גרעינים. והאם מישהו יתעלם מהעובדה כי אין בכוחו של גרעין בודד להצמיח כמות זו. וכן הוא גם אצל שאר הגרעינים שזורעים ונוטעים אותם.

ואותו דבר אנו רואים גם אצל התהוות האדם ושאר בעלי החיים, וכן אצל הדג הגדול שנוצר מביצת הדג על אף קטנותה.

מסכם רבנו בחיי:

"וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה בקנייני העולם, מבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו - חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו".

ביאור לב טוב:

נמצא איפוא, כי השתדלותו של האדם סביב קנייני העולם הזה, להקדים את מה שהבורא אחר, ולאחר את מה שהוא הקדים, להרבות את מה שהבורא המעיט, ולמעט את מה שהוא הרבה, אם אין כוונתו להגיע על ידי השתדלות זו לקיום המצוות ולעבודת ה' ולימוד תורה, הרי היא נובעת מתוך 2 סיבות:

1. שחסרה לו ההכרה שהבורא יתברך יודע בידיעה ברורה ואמיתי את כל מה שעתיד להיות, ושכל זה כבר נגזר ועומד מתחילת הבריאה, מבלי שיכול האדם לשנות אותו במאומה על ידי השתדלותו.

2. שאין הוא מבין שכל הנהגותיו של הבורא הם לטובתו.

בסופו של דבר, רבנו בחיי מלמד אותנו שהמאבק האנושי להקדים, לאחר, להגדיל או להקטין את קנייני העולם הוא תוצאה של חוסר הבנה עמוקה. ההכרה שהכל נגזר מראש וכי לכל דבר בעולם יש סיבה ומסלול קבוע, היא המפתח לשלוות הנפש ולקבלת הנהגת הבורא. האדם שמבין את זאת, משקיע את כוחותיו לא בהשתדלות יתרה על ענייני העולם הזה, אלא בשאיפה לקיים את מצוות ה' ולקבל את תורתו. זוהי הדרך להגשמת החיים באמת ובתמים – דרך המובילה להרמוניה עם גזירות הבורא ולחיים של שלום פנימי.