"נועדת לתפקיד אחר": המילים ששינו את חייו של הגר שלא התגייר

הגוי הצרפתי, בעל תווי הפנים הנזיריים, שאף בכל לבו להתגייר, להיות כאחד היהודים. הרב דחה את בקשתו. הוא עמד בקשרי מכתבים עם אותו רב, אף נפגש אתו לשיחות פנים אל פנים. הרב קירבו, לימדו והדריכו, אולם מנע את הצטרפותו לעם ישראל. "נועדת לתפקיד אחר", אמר לו הרב. "תפקיד חשוב, נעלה ביותר, למען היהדות". הדחייה הרבנית, בצמוד לתפקיד שנטל על עצמו, הפכה את תולדות חייו של גוי זה, אמה פאלייר, לאחת ההרפתקאות הרוחניות המעניינות של המאה ה-20.

מאורע מקרי ביותר היה הגרעין הנסתר של הרפתקה זו.

בעיר מולדתו, ליון, נקלע פאלייר באקראי לבית הכנסת. התפילה לא הרשימה אותו במיוחד, אולם הצעיר בעל הנפש הרגישה והעין הביקורתית הבחין גם במשהו אחר. המתפללים העטופים בלובן טליתותיהם לא דמו כלל לעדה היהודית שהצטיירה במחשבתו מתוך לימודי הדת הקתולית. לא היה כאן כל סימן לאותה אמונת יסוד נוצרית, שלאחר הופעת האיש מנצרת אבד הכלח של היהודי, שאינו אלא שריד מאובן. הוא הרגיש בתפילה מרוכזת זו, כי למרות הכול, עם ישראל חי... לאחר זמן מצא במקרה במורד הנהר רון, בין ספרים ישנים שעמדו למכירה, ספרון נוצרי בשפה הצרפתית, ונושאו מנהגי הדת היהודית, תוך הדגשת יופיים ומוסרם הטוב. אמה פאלייר המשיך להתכונן בשקידה לקראת הכמורה, אולם אמונתו הקתולית התערערה לאטה, בתהליך נפשי ארוך וסמוי. ידיד יהודי סיפר לו על רבה של ליוורנו, הרב אליהו בן-אמוזג.

בביקורו הראשון בעיר האיטלקית לא פגש את הרב. הוא חזר לליון, נרתם לחיי מעשה, ובלבו, תשוקת ההתגיירות. ואז, מבלי לצפות לדבר, קיבל את מכתבו של בן-אמוזג, המתנצל על הפגישה שלא נתקיימה, והמביע את נכונותו לבוא לעזרתו, ככל שיוכל. פלייר פירט במכתב חוזר את ספקותיו הדתיים, כיצד התערערה אמונתו בכנסייה הקתולית כמות שהיא, ואת תחושתו, שרק היהדות כפי שלמד להכירה, היא הפתרון למצוקתו הרוחנית. התשובה לא איחרה לבוא, תשובה ארוכה ומפורטת. בן-אמוזג מעריך בה את חיפושיו אחר האמת, בהדגישו שאם הוא, פלייר, מרגיש בצורך להתגייר, אם רק מעשה זה יעניק מרגוע לנפשו, הרי שהוא, הרב היהודי, יהיה הראשון לברכו על צעד גדול זה. "אולם דע נא", המשיך בן-אמוזג, "וקרא נא יפה דיבור זה. התעמק בו וחזור וקרא בו, כי הוא מכיל את עיקרה של הבעיה הדתית: כדי למצוא חן בעיני האלוקים, כדי להשתייך לדת האמיתית, ומה אומר לך עוד? כדי להיות אחינו כמו שאתה משתוקק, אין לך שום צורך להתגייר. בידינו, היהודים, מופקדת הדת שנועדה לכל המין האנושי. לה הם משועבדים ובאמצעותה נושעו. זו היא דת בני נח".

אמה פלייר קרא ולא הבין. בעמדו על סף היהדות, מודיע לו חגיגית נציגה הרשמי, כי מעשה הגרות אינה האמצעי היחיד כדי להסתפח לדת האמת. כך החל דיאלוג המכתבים בין הקתולי הצרפתי הצעיר והרב האיטלקי הישיש. שורת מכתבים שבהם ניסח הרב באורך רוח, בסבלנות ובפירוט רב את תפיסת היהדות בדבר ייעוד האנושות, ותפקיד עם ישראל בייעוד זה.

אולם ספקותיו של פלייר נעלמו רק כאשר פגש פנים אל פנים את רבו בקורספונדנציה (בהתכתבות). בשיחה האישית בין השניים נפלה ההכרעה. וכה יצטט פלייר לאחר שנים את דברי הרב, בסיומה של שיחה זו, שנמשכה שעות: "רצוני להתחיל בך את התנועה הדתית הזאת, שתביא את הנצרות לידי התפתחותה האחרונה. כמו כן, הכרתי העמוקה היא, שבדרך החדשה הזאת שתבחר, תוכל להביא ליהדות יותר תועלת משתביא בהתגיירותך, ולהועיל בחוץ יותר מאשר בפנים. וכשאני אומר בחוץ, הרי זוהי רק צורת דיבור, כי באמת הגוי החילוני, בקיימו את מצוות בני נח, הופך לגוי עובד אלוקים, כמשמעות מושג זה ביהדות".

מאז היו חייו קודש להפצת הרעיון. הוא פרסם מאמרים (בתחילה בעילום שם), ובהם עמד על נקודות התורפה של המשבר הנוצרי. הוא אף הורה על ההתחדשות האפשרית לאור הרעיונות של היהדות הקדומה. הדברים עוררו הד רב, לא רק בקרב קוראים יהודים למיניהם, אלא גם בין נוצרים רבים, לרבות אנשי כמורה חשובים. קתולים, פרוטסטנטים ואפילו יהודים, גילו להפתעתם במאמריו ובספריו (שזכו לתפוצה גדולה) את האוניברסיליות הגלומה ברעיונות היהדות. הדברים הטביעו את רושמם הכביר בלבות הקוראים, והיו נוצרים שיצרו עם מחברם קשר חי ופעיל.

אמה פלייר סייר רבות בארצות אירופה וצפון אפריקה. אף ביקורו בארצות-הברית עבר בהצלחה רבה. הוא הופיע באספות מחוף אל חוף. תופעת "הגוי היהודי", הנושא את בשורת תורת ישראל, משכה את תשומת לב הציבור, והוא מילא את האולמות שבהם נאם (גם בקרנגי-הול, ניו-יורק). בצרפת תפס מקום בפעילות הציבורית היהודית, עמד בראש הסתדרויות שונות, פעל למען יישוב ארץ ישראל (שעליה חלם, ולא זכה לבקר בה). אך עיקר התמסרותו הייתה להחיות את מסורת ישראל בקרב הנוער היהודי, כי עליו להיות דבק במסורת פרטיקולרית זו, עליו לקיים את המצוות כולן, כדי שיאירו רעיונותיה האוניברסליים של התורה, לעולם כולו. בעמדו על בימת בית הכנסת ברחוב קופרניק בפריז, שמעליה הטיף ליהודים שומעי לקחו לחזור ולשמור את השבת (אם כי הוא, כמובן, נסע וכתב ביום מנוחה זה), נזכר תמיד בפגישתו הראשונה עם בית הכנסת, לפני שנים, בְּליון. כאשר נשא מעל במה זו דברי התעוררות, לפני תפילת ה"נעילה" ביום כיפור, בהתבוננו ב"עם הכהנים" היהודי המאפשר לבן נח, לגר תושב, לשאת דברים לכבוד האלוקים, חש ברגש תודה על חסד הבורא, המלווה אותו מתפילת ה"נעילה" הראשונה שחזה בה באקראי, ועד הלום. חסד, שטעם את טעמו עד יום מותו, בחודש שבט שנת תש"י.

סיפורו המלא של אמה פלייר מצוי באוטוביוגרפיה שלו, "המקדש הנעלם". כן מצוי חומר מעניין על מעמד בן נח בתורה, בספרו של הרב א' בן-אמוזג, "ישראל והאנושות" (הרב משה גרילק).