מה עושים כשהגאולה מתעכבת? הרבנית ימימה מזרחי מסבירה איך להחזיק מעמד בינתיים

שוב השבוע נַעְנוּ על הציר בין חדשות טובות,

ניצחונות והישגים, לבין אובדן בלתי נתפס

של אנשים גדולים וטובים כל כך.

זו ממש תקיעת השופר, הטלטלה הזו.

התקיעה, השמחה, כשמשהו טוב קורה, ופתאום נשבר,

פתאום שברים, פתאום תרועה, משהו

שוב רעוע מאד. התנודות האלה שאנחנו עוברים

קשות כל כך.

בדיוק בשבת הזאת מציינים את ח״י באלול.

חסידים קוראים ליום של י"ח באלול "יום ההולדת

של החסידות", מפני שזה יום ההולדת של רבי

שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד,

ויום ההולדת של הבעל שם טוב, מייסד תנועת

החסידות הגדול.

י״ח באלול זה תאריך מדהים. הוא נמצא בדיוק בין

שבירת הלוחות הנוראה בי״ז בתמוז,

לבין הלוחות השניים, המפייסים והיפים ביום הכיפורים.

שם היא נולדת, החסידות. בדיוק באמצע.

כי אנחנו יודעים שיכול להיות חורבן נוראי,

הלוחות נשברים, י״ז בתמוז.

ואנחנו יודעים שבעזרת ה', מחכה לנו גאולה גדולה,

והלוחות השניים והפיוס, ביום הכיפורים.

... אבל בדרך. מה עושים בדרך?

הבעל שם טוב, ורבי נחמן, ורבי שניאור זלמן מליאדי,

וכל ענקי החסידות, ראו שאנשים כבר לא יכולים

לחיות בבין-לבין הזה. מצד אחד לשאת

עיניים לישועה, מצד שני להיות שבורים

כל כך מהשבר, ומתי כבר תבוא הישועה?

ואנשים התחילו להמציא משיח.

מרוב שהם כבר לא יכלו, הם ממציאים משיחי שקר.

כמו שבתאי צבי, שם רשעים ירקב. הם מתחילים

להמציא גאולה מפני שהם כבר לא יכולים לסבול.

זה קורה לנו בדור הזה בכל מיני התמכרויות רעות:

לאכילה, או לשינה, או לדכדוך, או לדברים

יותר גרועים, מפני שאנחנו כבר לא יכולים לחכות.

והחסידות מגיעה בתפר הזה בדיוק והיא רוצה

להיות הדרך. או כמו שרבי נחמן מברסלב

קורא לזה: אוֹר בְּהִירוּת הַדֶּרֶךְ.

היא תיקח את המצב הכל כך גרוע הזה, ותאמר:

תקשיבו. עכשיו יש לכם עבודה נהדרת של פרשנות.

אתם תיקחו את המצב הזה ותתנו לו פרשנות של חסד.

פרשנות חסידית.

כך למשל הקללות האיומות שאנחנו קוראים בשבת.

אמאלה, איזה קללות. חסידים יגידו: תִּכְלֶה שָׁנָה

וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.

הסבר: יש שתי דרכים להגיע לקב״ה, מספרת

פרשתנו. הקללות באות מסיבה אחת:

לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל.

הדרך הנפלאה – "מֵרֹב כֹּל". זה ניסיון העושר,

כמו שקורא לזה ה"שפת אמת".

וכשלא עמדנו בו, וחלילה חטפנו, שלא נדע,

אנחנו יכולים להגיד לקב״ה: שילמנו.

שילמנו בקללות. אחרי שכל זה עבר עלינו,

מגיעה לנו שנה טובה.

זו פרשנות מדהימה של הקללות, ואנחנו נעשה

אותה ממש עכשיו, כדי ללמד זכות על ישראל.

בואו נראה את הקללות שמופיעות, חלק קטן מהן,

ונראה אם אכן שילמנו אותן כבר השנה:

בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר. היה לנו? היה לנו.

עֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ. היה לנו?

היה לנו.

בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי. היה לנו?

היה לנו.

הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה –

תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה. היה לנו? היה לנו.

יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק, גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא

יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן. היה לנו? היה.

וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ

הַגְּבֹהוֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן. היה לנו? היה.

וכאשר החסידות תקרא את הפסוקים האלה, היא תאמר:

אנחנו רואים אותם כדרך לגאולה.

אפשר להגיע לגאולה בברכות, כשהכל טוב.

ואפשר להגיע לגאולה אחרי ששילמנו בקללות.

ריבונו של עולם, שילמנו!

כתוב בהפטרה: וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. שילמנו השנה

בכל כך הרבה ימי אבל. אנחנו משלמים ממש היום

באבלות על עוד ארבעה צדיקים שנפלו. שילמנו.

שָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. הזמן של הנחמה הגיע, יגידו החסידים,

ואנחנו איתם.

ואם הגענו ל"תחל שנה וברכותיה" – חשבת איזה ריקודים

יהיו לנו השנה בשמחת תורה?

וכשילדים רבים כל כך יגיעו לבית הכנסת – רק עם אמא?

כמה רגישות נדרשת בחגי תשרי השנה!