התשובה – הסטארט-אפ האלוקי שמגדיל אותנו

"ילמדנו רבנו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה... והתשובה מנין? שנאמר (שם תהלים צ') 'בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם'" (תנחומא פרשת נשא סימן י"א ד"ה ילמדנו רבנו).

מכאן שתשובה נבראה לפני בריאת העולם!

התשובה – סטארט-אפ אלוקי

אם כן, רעיון התשובה הוא סטארט-אפ אלוקי ושמיימי, והוא מלמד על הנחת יסוד של בורא עולם, שהאדם בתמציתו ובמהותו הפנימית מלא בטוב. כאשר אדם מודע לטוב המהותי הזה השוכן בקרבו, הוא מאפשר לעצמו להיות כל העת בתהליכי תיקון, על אף, ואולי כתוצאה, מנפילותיו, מה שמאפשר לו לחדש בתוכו כל העת את ההרגשה שהוא טוב.

התשובה מניחה פתרון לחטא עוד בטרם הוא נולד. היא מאפשרת את חזרת האדם לעצמו, מתוך אמונה שהקלקול הוא חיצוני ולא נובע מפנימיות האדם, בדיוק כפי שהורתה ברוריה, אשת ר' מאיר בעל הנס: "יתמו חטאים מן הארץ" – חטאים ולא חוטאים.

תשובה? רק לרואים עצמם שווים

על מנת שאדם ישוב בתשובה, הוא חייב להאמין שהוא שווה, חלק אלוק ממעל. הוא חייב להאמין בטוב הגלום בו, לדעת שהוא "בסדר". משום שאם הוא ירגיש לא שווה או לא ראוי, הרי כאשר ייפול למציאות של "חטא" – הקימה ממנו תהיה עבורו קשה עד בלתי אפשרית בעליל.

מציאות של חטא או הכרה בחטא עבור אדם שחש "לא שווה" או לא בעל ערך בעיני עצמו, מפגישה אותו עם הרגשות הללו ביתר שאת, ומעוררת בו תסכול, אשמה ואפסיות. לכן כמנגנון הגנה הוא מספק לעצמו תירוצים למה פעל כפי שפעל, ואף מכשיר את מעשיו, כי הודאה בהם, כאמור, תהיה הודאה בכך שהוא לא בסדר ולא שווה.

אי ההכרה בחטא מונעת באופן ברור וחד משמעי כל אופציה לתיקונו, כי השלב הראשון בתשובה הוא להסכים להודות בחטא, לקחת אחריות על מעשי ומשם לאפשר את המציאות של התיקון. נמצא שהאמונה שלי אודות עצמי, שאני לא שווה, מונעת ממני להכיר בחטא ולהיפגש עמו פנים מול פנים. ואם אין הכרה בחטא, תיקון מנין?

יוצא שאני נושא את הרגשת החטא בקרבי, מה שמחזק את היותי "לא בסדר" עוד יותר.

אם כן, ההתנהלות התודעתית, לפי האמונה הזו, מאלצת אותי להישאר כל העת במשבצת של ה"לא שווה", ה"לא בסדר", ולא מאפשרת לי אופציה או רצון לתיקון. החטא הזה נשאר רובץ לפתחי, ורק מעצים בי את ההרגשות הללו ומזכיר לי עד כמה הייתי לא בסדר.

אם אני מאמין שאני בסדר, אני מסוגל להכיר בחטא, שאינו מעיד כהוא זה עלי. בפנימיות שלי אני טוב, וזה מאפשר לי לתקן את מעשי, להתנקות ולחזור שוב לחוות, והפעם בעצימות גבוהה יותר, את היותי בסדר.

אדם שמאמין שהוא שווה, תוצר יצירה אלוקית, ומאמין בטוב הפנימי שבתוכו, מסוגל גם להכיל את העובדה שלעיתים הוא מועד ונופל. ההכרה בטוב המהותי שבו משמשת לו כלי עזר להתמודד עם הצדדים הפחות טובים שבו, ומתוך כך הוא מסוגל להכיר בחטאיו ובנפילותיו, וממילא – לתקנם, ומתוך כך להשיב ולחדד את הטוב שבו יותר ויותר, כי הרי כעת הוא מתוקן. הוא שווה, הוא בסדר.

התשובה, אם כן, יכולה להיות נחלתם של הרואים עצמם שווים, המאמינים בטוב הפנימי הגלום שבתוכם, משום שזה מאפשר להם לא רק את ההבנה שהם בסדר גם בירידה, אלא גם את הידיעה שיש תקווה, יש דרך לשוב אל הטוב הבסיסי והמולד הזה.

הם לא מבקרים את עצמם, אלא את מעשיהם.

לולא האמנתי – אם אתה מאמין בקלקול, תאמין בתיקון

חודש אלול הוא חודש של "תיקונים". אלול בהיפוך אותיות הוא לולא:"לולא האמנתי לראות בטוב ה'" (תהילים כ"ז, י"ג). אלול מסמל את התקווה, את היכולת להבין שמה שהיה – היה, ואפשר וצריך להתחיל מהתחלה. תשובה היא מתנה המאפשרת את בניית העתיד, מתוך ובגלל משקעי העבר. הידיעה שיש תקווה ויש יכולת שינוי היא נחלתם של אלו המאמינים בעצמם, אלו החשים שווים בעיני עצמם, בטוב הגלום בם. היא נחלתם של אלו שיודעים למחול לעצמם ולא לשפוט עצמם, ומתוך כך גם מאמינים ביכולת התיקון, על אף שלרגע חוו ניתוק שלהם מעצמם.

אם אינן מאמין שהטוב הזה קיים, סופך שתישאר רק בקלקול.

ההכרה כי זה לעומת זה עשה אלוקים חייבת להיות מושרשת, כי כמו שקיימת מציאות של קלקול – כך לעומתו קיימת מציאות של תיקון, ועל המאמין בקלקול לכוף עצמו להאמין גם ביכולת התיקון, כי שניהם בחינת נפשו, רק שהראשונה חיצונית והשנייה פנימית, הנובעת מטובו המהותי.

המאמינים בתיקון והחפצים בו חוברים בכך לתובנה האלוקית שהם ביסודם ובמהותם טובים, ותמיד צריך וניתן לשנות, מה שמאפשר להם כל העת לשוב אל הטוב הזה, לחפשו, לגלותו, להוציאו מהכוח אל הפועל ובכל שנה לחוות אותו בעמקים שלו יותר ויותר.

שנזכה לחוש שווים ושבים.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.