פסוק מהפרשה: 5 פרשנויות מרתקות על פסוק אחד מפרשת השבוע, פרשת ניצבים-וילך

התורה, ספר הספרים, אינה רק אוסף של חוקים וסיפורים. היא מערכת מורכבת ועשירה של חכמה אלוקית, שמתגלה בשכבות רבות ושונות לכל מי שחפץ להתעמק בה. כל פסוק, ולפעמים אף כל מילה, מכיל בתוכו עולמות של משמעות, החל מההבנה הפשוטה ביותר ועד לסודות הנסתרים והעמוקים ביותר. חכמי ישראל לדורותיהם חשפו רמות שונות של הבנה בתורה, מהפשט ועד הקבלה, והראו כיצד כל דור מוצא בה את התשובות וההדרכה המתאימים לו. העושר העצום של התורה אינו רק בהיקפה, אלא גם ביכולת שלה להעניק לכל אדם חיבור אישי, הדרכה מוסרית והשראה רוחנית לעולם ומלואו.

בפרשת השבוע, פרשת ניצבים, מובאים הפסוקים הבאים:

כך נאמר: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". (דברים ל' י"א-י"ד)   

לפניכם פירושיהם של רמב"ן, רבנו בחיי, ספורנו, מלבי"ם ובעל הטורים על פסוקים אלו.

פירוש הרמב"ן

הרמב"ן מסביר את משמעות הביטוי "כי המצוה הזאת" המופיע בתורה. הוא טוען שהביטוי מתייחס לתשובה (חזרה בתשובה) ולא לכלל המצוות, כמו שבפסוקים קודמים נאמר "והשבות אל לבבך" ו-"ושבת עד ה' אלהיך", כלומר מדובר בציווי לחזור בתשובה.

הרמב"ן מדגיש שהתשובה איננה דבר קשה או בלתי אפשרי, אלא היא קרובה לכל אחד מאיתנו בכל מקום ובכל זמן, ואף אדם הנמצא ביד העמים יכול לשוב אל ה'.

בנוסף, הוא מציין שבלשון הפסוק יש הבטחה שהדבר יקרה בעתיד, כלומר, שבני ישראל אכן ישובו בתשובה גם אם יהיו מפוזרים בקצה השמים.

עוד מציין הרמב"ן כי את המצווה ניתן לעשות בכל זמן ובכל מקום באופן הבא: ווידוי על העוונות ועוונות הדורות הקודמים, תשובה בלב אל ה', וקבלת התורה לעשותה לדורות.

כה חלק דבריו: "והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים - תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך, אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום, וזה טעם 'בפיך ובלבבך לעשותו' - שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות".

פירוש רבנו בחיי

רבנו בחיי מסביר, לעומת זאת, שהביטוי "המצוה הזאת" מתייחס לכל התורה. הוא מדגיש שהתורה אינה דבר נסתר או בלתי נגיש, אלא היא דבר שניתן להבין ולעשות. כאשר נאמר "לא בשמים היא", הכוונה היא שהתורה אינה בלתי אפשרית להשגה, כמו שלא ניתן לעלות לשמים. וכן הביטוי "לא מעבר לים היא" מדגיש שהתורה אינה רחוקה או בלתי ניתנת להשגה, כמו שהים הגדול והחשוך מהווה מכשול שאי אפשר לעבור. כלומר, התורה אינה נסתרת או בלתי ניתנת לביצוע, אלא נגישה לכל אחד.

כה חלק מדבריו: "כי המצוה הזאת. יאמר זה על התורה, לא נפלאת היא אין ענינה נסתר ומכוסה שלא תוכל לעשותה, וזהו שאמר לא בשמים היא, שהוא באור ללא נפלאת היא, וכן לא מעבר ליום באור ללא רחוקה היא".

פירוש הספורנו

הספורנו מסביר את הפסוקים, ומדגיש שהתשובה נדרשת מהאדם עוד בהיותו בגלות, והסיבה לכך היא שהתשובה היא מצווה שניתנה כבר ביום הציווי בתורה. כאשר האדם חוטא, עליו להכיר בחטאו, כפי שנאמר בפרשת ויקרא, שבה החוטא מתוודה על חטאו ומבקש כפרה. הספורנו מסביר שהתשובה אינה קשה או בלתי ניתנת להבנה — אין צורך בנביאים או חכמים גדולים שיפרשו אותה. היא נגישה לכל אדם, אפילו בזמן הגלות, ואפשר לבצע אותה ללא צורך בגורמים חיצוניים מיוחדים.

כה חלק מדבריו: "'צריך שהתשובה תהיה בעודך בגלות למען תיוושע ... כי אמנם זאת המצוה של תשובה אשר אנכי מצוך היום ... "לא נפלאת היא ממך" - שתצטרך לנביאים. "לא רחוקה היא" - שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפילו בעודך בגלות".

פירוש המלבי"ם

המלבי"ם מסביר את המושג: "המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום" ומתייחס לכל התורה. הוא טוען שהתורה עצמה איננה דבר פלא או רחוק מהאדם. בעתיד, כאשר יגיעו אחרית הימים, בני האדם יעבדו את ה' באופן מושלם ולא יחטאו עוד. השאלה שמעלה המלבי"ם היא מדוע אנשים נוטים לא לפעול לפי תכליתם, למרות שיש להם את היכולת הפיזית והמנטלית לכך. המלבי"ם מציין שהתשובה לכך היא "ערלת הלב" – כוח פנימי שמונע מאנשים לפעול לפי תכליתם, כלומר כוח שמפריע להם להתמקד במטרות רוחניות ואף גשמיות.

בעתיד, הקב"ה יסיר את "ערלת הלב" ויטה את לבם של בני האדם לאהוב את ה' ולחיות חיים מוסריים ורוחניים. כך תוסר המניעה, והאדם יחיה באופן טבעי לפי תכליתו, כפי שכל בעלי החיים נמשכים למה שמחיה אותם.

כה דבריו: "באחרית הימים יעבדו את ה' על דרך נפלא וגם שלא יחטאו עוד, שלא יתפלאו, האם יעשה ה' את מין האנושי לבריה חדשה, לכן יבאר שאין להתפלאות ע"ז כלל, כי מצד הנפש שהיא חלק אלוה ממעל הלא מטבעה תשתוקק למקור מחצבתה, ואם מצד הגוף הלא כל בעלי חיים מטבעם להמשך אחר הדברים שהם חייהם, ובורחים מהגורמים להם המות, וכ"ש האדם שהוא מבחר היצורים שישתדל לזה, ונהפוך הדבר כי הפלא הגדול הוא למה באמת האדם שונה בזה מכל החי אשר על פני האדמה. שיודע תכליתו ועכ"ז לא יעשהו וגם יעשה הפך תכליתו. ואין לתלות סבת הדבר בזה שהשגת תכליתו הוא דבר קשה הלא כל תכליתו תלוי רק בשלשה דברים, שהם המה האדם בעצמו, והוא "הפה והלב והמעשה", ובהכרח שיש מונע באחד משלשה אלה, והנה אנו רואים שאין המונע הזה לא בפינו ולא במעשינו, לכן המונע הזה הוא ברור בלבבנו, והנה אנחנו מרגישים זאת שיש כח בלבבנו להטותנו להשתוקק לדברים שהם הפך תכליתנו ... והכח הזה יכונה בשם ערלת הלב ... ואחרי שידענו את המונע ובאחרית הימים שיסיר ה' את המונע שהוא ומל ה' אלהיך את לבבך, הלא אז ישאר כח הטבעי לבדו להשתוקק אל התכלית שהוא החיים".

פירוש "בעל הטורים"

בעל הטורים מבאר: "כי המצוה הזאת" – "לומר שקולה היא התשובה כנגד כל המצות כולן".

העובדה שלפסוק אחד בתורה יש כל כך הרבה פירושים מלמדת על עומקה האינסופי של חכמת התורה. התורה היא לא רק טקסט פשוט עם הוראות; היא מקפלת בתוכה עולמות שלמים של משמעות, שכל דור ודור מוסיף להבנתם. חכמי ישראל לדורותיהם מצאו בתורה שכבות רבות של חכמה, מהמובן הפשוט (פשט) ועד לסודות עמוקים (קבלה). כל פירוש מעניק זווית חדשה, חושף פרטים נוספים ומאפשר לאדם להתחבר לערכים עליונים של צדק, אמת ומוסר. ריבוי הפרשנויות הוא עדות לעושר הרוחני של התורה וליכולת שלה להמשיך להעניק השראה ולהדריך את חיינו, בכל זמן ובכל מקום.