סיכל את התוכנית השטנית של הגרמנים: מי היה משה יפה?

אחת הפרשיות הכואבות הקשורות בשואה, היא השוטרים היהודים בגטאות ובמחנות, שנאלצו לשתף פעולה, במידה מסוימת, עם המרצחים הנאצים. רבים מהם היו דמויות שנויות במחלוקת: האם באמת כל מה שעשו היה לנסות להציל ולהרוויח זמן, או שדאגו לעצמם? מעטים מביניהם העזו להתנגד ממש לנאצים ולחבל בפעולותיהם.

היום נספר על אחד מן המעטים האלו, משה יפה, ראש היודנראט – המשטרה היהודית בעיר מינסק שבליטא.

ביערות ליטא הסתובבו פרטיזנים, שפגעו בגרמנים. ביניהם היו גם יהודים. אף בתוך הגטאות היהודיים פעלו מחתרות ששיתפו פעולה עם הפרטיזנים. אנשי המחתרות פחדו תמיד מהמשטרה היהודית, בידעם כי דרכם של השוטרים היהודים להסגיר את אנשי המחתרת, בטענה שהם מסכנים את כל מאות אלפי יהודי הגטו. אלא שמשה יפה פעל הפוך. הוא  תמך באנשי המחתרת. בתור ראש המשטרה היהודית הוא גבה מיסים ומוצרים שונים מכלל הציבור, וחלק מהם היה מפריש באופן קבוע למחתרת. המעילים מהגטו עברו לפרטיזנים, שיוכלו להתחמם בהם בהיותם ביערות. כך גם סכומי כסף, ומזון.

הגרמנים, שחשדו בו כי הוא משתף פעולה, נכנסו בוקר אחד  למשרדו, והודיעו לו כי אם אינו מסגיר לידיהם את איש המחתרת הרש סמולר – הוא יתלה על העץ עד השקיעה. מובן שזה לא היה איום סרק, ראש המשטרה היהודית הקודם, אליה מישקין, אכן נתלה, על דברים פעוטים מכך. כאשר חזרו הנאצים בערב למשרדו, הם ראו אותו פרוע בגדים ומלוכלך, כשעל שולחנו מונחת תעודת הזהות של הרש סמולר, מוכתמת בדם. לדבריו, הוא ניהל מרדף קשה אחרי הפרטיזן הצליח לפצוע אותו פצעי מוות, אך חברי המחתרת גנבו את גופתו וקברו אותה. את תעודת הזהות הוא לקח כהוכחה. הנאצים עזבו אותו לעת עתה. הכל היה חלק מהצגה, והירש סמולר הוברח מהגטו, נלחם בגרמנים, שרד את המלחמה וחי עד זקנה ושיבה בקיבוץ שפיים בישראל.

ב-2 ביולי 1942 ריכזו הנאצים את כל היהודים כדי לרצחם במשאיות גז. הם פקדו על משה יפה לשכנע אותם להתאסף, משה יפה קיבל לידיו מיקרופון, ורמקולים גדולים הוצבו בכיכר העיר. הוא היה אמור להקריא מן הדף סיפורים על "שילוח למזרח" ולומר שמי שיתנהג יפה יזכה ליחס יפה, וכו'. במקום זאת הוא התריע באזני היהודים: "משאיות הגז כבר כאן, הרוצחים הארורים רוצים להרוג אותכם, נוסו על נפשכם". הגרמנים הרותחים מזעם ריססו אותו וכל יהודי אחר שראו במכונות יריה. הוא דחף את בנו, זליג, לברוח, ואכן, בנו הצליח לברוח, ושרד את המלחמה אף הוא. משה יפה, יחד עם רבים מיהודי מינסק, נהרגו בהתקפה אחרונה זו, ונקברו בקבר אחים. יהי זכרו ברוך.