חוק לישראל - פרשת וארא, יום ראשון

תורה

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וַאֲמַר לֵהּ אֲנָא יְיָ:
(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְאִתְגְלֵיתִי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָי וּשְׁמִי יְיָ לָא הוֹדָעִית לְהוֹן:
(ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: וְאַף אֲקֵימִית יָת קְיָמִי עִמְהוֹן לְמִתַּן לְהוֹן יָת אַרְעָא דִכְנָעַן יָת אַרְעָא תּוֹתָבוּתְהוֹן דְאִתּוֹתָבוּ בָהּ:
(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: וְאַף קֳדָמַי שְׁמִיעַ יָת קְבֵילַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי מִצְרָאֵי מַפְלְחִין בְּהוֹן וְדָכִירְנָא יָת קְיָמִי:
(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: בְּכֵן אֱמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָא יְיָ וְאַפֵּיק יָתְכוֹן מִגוֹ דְחוֹק פָּלְחַן מִצְרָאֵי וֶאֱשֵׁיזֵב יָתְכוֹן מִפָּלְחָנְהוֹן וְאֶפְרוֹק יָתְכוֹן בִּדְרָעָה מְרָמָא וּבְדִינִין רַבְרְבִין:
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וֶאֱקָרֵיב יָתְכוֹן קדָמַי לְעַמָא וְאֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהּ וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן דְאַפֵּיק יָתְכוֹן מִגוֹ דְחוֹק פָּלְחַן מִצְרָיִם:

נביאים יחזקאל פרק כח

(כה) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב: כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים כַּד אִכְנִישׁ יָת בֵּית יִשְּׂרָאֵל מִבֵּינֵי עַמָּמַיָּא דְּאִתְבַּדָּרוּ לְתַמָּן וְאִתְקַדַּשׁ בְּהוֹן לְעֵינֵיֵ עַמָּמַיָּא וִיתוּבוּן עַל אַרְעָהוֹן דְּיַהֲבִית לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב :
(כו) וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם: וִיתוּבוּן עֲלַהּ לְרוּחְצָן וְיִבְנוּן בָּתִּין וְיִצְבוּן כָּרְמִין וְיָתְבוּן לְרוּחֲצָן כַּד אַעֲבִיד פּוּרְעֲנוּת דִּינִין מִכָּל דְּבָזְזִין יָתְהוֹן מִסָּחֳרָנֵיהוֹן וְיָדְעוּ אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן:
כט (א) בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: בְּשַׁתָּא עֲשִּׂירִיתָא בַּעֲשִּׂירָאָה בִּתְרֵי עֲסַר לְיַרְחָא הֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִּי לְמֵימָר:
(ב) בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל מִצְרַיִם כֻּלָּהּ: בַּר אָדָם קַבִּיל נְבוּאָה עַל פַּרְעֹה מַלְכָּא דְּמִצְרָיִם וְאִתְנַבֵּי עֲלוֹהִי וְעַל מִצְרָאֵי כֻּלְּהוֹן:
(ג) דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי: אִתְנַבֵּי וְתֵימָר כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלָח רוּגְזֵי עֲלָךְ פַּרְעֹה מַלְכָּא דְּמִצְרָיִם דְּאַתְּ דָּמֵי לְתַנִּינָא רַבָּא דִּי שָׁרֵי בְּגוֹ נַהַרְוָותֵיִהּ דִּי אֲמַר דִּילִי מַלְכוּתָא וַאֲנָא כְּבִישִׁית :
(ד) וְנָתַתִּי (חחיים) חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהִדְבַּקְתִּי דְגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִתּוֹךְ יְאֹרֶיךָ וְאֵת כָּל דְּגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ תִּדְבָּק: וְאֶתֵּן שִׁירִין בְּלִיסָתָךְ וְאֶקְטוֹל שִׁלְטוֹנֵי תּוּקְפָּךְ עִם גַּבְרָךְ וַאֲבְטָלִינָךְ מִמַּלְכוּתָךְ וְיָת כָּל שִׁלְטוֹנֵי תּוּקְפָּךְ עִם גַּבְרָךְ יִתְקְּטָלוּן:

כתובים משלי פרק יב

(כ) מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה: רַמָּיוּתָא בְּלִבְּהוֹן דְּחַשְׁלִין בִּשְׁתָּא וּלְאִלֵין דְּיָעֲצִין שְׁלָמָא חֶדְוְתָא תֶהֱוֵי:
(כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע: לָא שַׁפִּיר לְצַדִּיקָא כָּל מִדָּעַם דְּעָאתָא וְרַשִׁיעֵי מַלְיָן בִּישְׁתָּא:
(כב) תּוֹעֲבַת יְהוָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ: מְרַחֲקָתֵיהּ דֶּאֱלָהָא סִפְוָתֵיהּ דְשִׁקְרָא וּבְאִלֵין דְּעָבְדִין הֵימָנוּתָא מִתְרְעֵי:
(כג) אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת: בַּר נָשׁ עֲרִימָא מְכַסֶּה יְדִיעֲתָא וְלִבְּהוֹן דְּסַכְלֵי סָנֵי יְדִיעֲתָא :
(כד) יַד חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס: אַיְדָא דְתַקִּיפֵי תִשְׁלַט וְרַמָּאֵי יְהוֹן לְמִיסָא :
(כה) דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה: מִלְּתָא דְחִילְתָּא בְּלִבֵּיהּ דְּגַבְרָא מְדַחֲלָא וּמִלַיָא טָבַיָא מְחַדְיָן לֵיהּ:

משנה פאה פרק ה

א. גָּדִישׁ שֶׁלֹּא לֻקַּט תַּחְתָּיו, כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִּים. הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים, אוֹמְדִים אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט הִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, וְנוֹתֵן לָעֲנִיִּים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן לָעֲנִיִּים בִּכְדֵי נְפִילָה:

ברטנורה  (א) גדיש שלא לוקט תחתיו. מי שאסף והגדיש את העומרים למקום אחד, בתוך השדה שעדיין לא לקטו שם העניים את הלקט: כל הנוגעות בארץ לעניים. דקנסוהו רבנן לפי שהגדיש על גב הלקט, אפילו הגדיש חטים על גבי לקט של שעורים, הוי כל הנוגע מן החטים בארץ לעניים: הרוח שפזרה את העמרים. על גבי הלקט: כדי נפילה. כדי שיעור שרגיל ליפול בשעת קצירה שהם ארבעה קבין לכור זרע והכור הוא שלשים סאין ומשום דאמר תנא קמא אומדים כמה לקט ראויה לעשות, קא משמע לן רבן שמעון בן גמליאל אין הדבר צריך אומד שכבר קצוב ועומד כדי נפילה, בשלשים סאין של זרע רגיל ליפול ממנו בשעת קצירה ארבעה קבין וכך יתן לעניים:

ב. שִׁבֹּלֶת שֶׁבַּקָּצִיר וְרֹאשָׁהּ מַגִּיעַ לַקָּמָה, אִם נִקְצֶרֶת עִם הַקָּמָה, הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם לָאו, הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים. שִׁבֹּלֶת שֶׁל לֶקֶט שֶׁנִּתְעָרְבָה בַגָּדִישׁ, מְעַשֵּׂר שִׁבֹּלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי הֵיאָךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָא בִרְשׁוּתוֹ. אֶלָּא מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ, וּמְעַשֵּׂר שִׁבֹּלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ:

ברטנורה  (ב) שבולת שבקציר. שייר בקצירתו שבולת אחת שלא קצר וראש אותה שבולת מגיע לקמה, אם אותה שבולת נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית. שהקמה מצילתה דלא קרינן בה לא תשוב לקחתו (דברים כד): מעשר שבולת אחת ונותן לו. לפי שחייב ליתן לו דבר מתוקן כמו שהיתה שבולת של לקט דפטורה מן המעשרות, ואף על פי שעדיין לא נתמרח, חל שם מעשר עליו כמו מעשר ראשון שהקדימו בשבלין שחל עליו שם מעשר אף על פי שעדיין לא נתמרח. וכיצד הוא עושה, מביא שתי שבלים מגדיש זה שנתערבה בו שבולת של לקט, ואומר על אחת מהן, אם זו לקט מוטב, ואם לאו, הרי מעשרותיה קבועים בזו השנית, ונותן לו את הראשונה. ובירושלמי פריך, וניחוש שמא זאת השניה שקבע עליה המעשרות של לקט היא, וכיון שהיא פטורה מן המעשר, אין המעשרות קובעים בה, שאין מפרישים מן הפטור על החיוב, ומשני שלוקח שבולת שלישית ואומר, אם השניה שקבעתי בה המעשרות היא לקט ואינה יכולה להיות מעשר, הרי זו השלישית מעשר על הראשונה: אמר רבי אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו. רבי אליעזר לדבריהם דרבנן קאמר להו, לדידכו דפלגיתו עלי בעשיר שלקט פאה לעני שאני אומר זכה לו ואתון אמריתו דלא זכה לו, היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו, דהא אין בעל השדה יכול לזכות לו את הלקט לפי דבריכם, ונמצא דלקט זה לא בא ברשותו של עני, אלא לדבריכם מזכה את העני בכל הגדיש על מנת להחזיר, דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, ונמצאת אותה שבולת שהיא לקט באה ליד העני ויכול להחליפה באחרת. ורבנן אמרי הכא עשו את שאינו זוכה כזוכה, וחשבינן להאי שבולת של לקט כאלו באה לידו של עני, אף על גב דלא זכה בה, לענין זה שיכול להחליפה באחרת. והלכה כחכמים:

ג. אֵין מְגַלְגְּלִין בְּטוֹפֵחַ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר:

ברטנורה  (ג) אין מגלגלין בטופח. מין קטנית דק שקורין לו בערבי גילבא''ן. ורמב''ם פירש שהוא מין זרע שקורין לו קורטמ''ן ודומה לשעורים, ואומר רבי מאיר שאין מגלגלין זה המין עם שאר מיני זרעים לקצור אותם ביחד, כי הלקט שהיה ראוי ליפול משאר מיני זרעים, יפול מזה המין הגרוע, ונמצא מפסיד לעניים: וחכמים מתירים מפני שאפשר. שיפול לקט משאר זרעים כמו מן הטופח. והלכה כחכמים. פירוש אחר, אין מעלין מים בגלגל מן הבור להשקות את השדה או להרביצה עד שיהא משקה טופח עליה, בשעה שהעניים באים בשביל הלקט, מפני שהוא מפסיד לעניים, וחכמים מתירין מפני שאפשר שישומו ההפסד של עניים בזה ויתן בעל השדה כפי השומא שישומו עליו. ולרבי מאיר דאמר אין מגלגלין, שמין לבעל הבית הפסדו ונוטל מן העניים:

ד. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְצָרִיךְ לִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי, יִטֹּל, וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ יְשַׁלֵּם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:

ברטנורה  (ד) עני היה באותה שעה. ופטור מלשלם. והלכה כחכמים:

ה. הַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִיִּים, בְּשֶׁלּוֹ פָּטוּר, וּבְשֶׁל עֲנִיִּים חַיָּב. שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת, זֶה נוֹתֵן לָזֶה חֶלְקוֹ מַעְשַׂר עָנִי, וְזֶה נוֹתֵן לָזֶה חֶלְקוֹ מַעְשַׂר עָנִי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה לִקְצֹר, אָסוּר בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ שְׁלִישׁ מַה שֶּׁאַתָּה קוֹצֵר שֶׁלָּךְ, מֻתָּר בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה, וְאָסוּר בְּמַעְשַׂר עָנִי:

ברטנורה  (ה) המחליף עם העניים. נותן תבואה או פירות לעני בחלוף מה שלקט: שלו פטור. מן המעשר מה שנתן לו העני שהוא של לקט שכחה ופאה: ושל עניים חייב. מה שנתן בעל הבית לעני מתבואתו, וחייב לעשר קודם שיתן אותו לעני: שנים שקבלו את השדה. והם עניים: באריסות. למחצה לשליש ולרביע והם נעשים כבעל הבית, ובעל הבית עני אסור בלקט של שדהו, דכתיב (ויקרא יט) לא תלקט לעני, אזהרה לעני שלא ילקט הלקט שלו, וחייב להפריש מעשר עני, ולתת לעני אחר ודוקא כל אחד על חלקו נעשה כבעל הבית ולא על חלק חבירו, הלכך מותרין ליתן זה לזה מעשר עני: שקבלה ממנו למחצה. שזכה במחובר. אבל אם אמר ליה [שליש] מה שאתה קוצר, אין לו חלק אלא בתלוש, וחיוב לקט שכחה ופאה הכל על בעל השדה. ואע''פ ששכחת העמרים בתלוש בשעת עמור, מכל מקום כאן פטור, דלא קרינן ביה קצירך, הואיל ולא זכה אלא בתלוש. וגר שנתגייר לאחר קצירה דחייב בשכחה לעיל לרבי יהודה, היינו משום דקרינן ביה שדך, ומכל מקום מהאי טעמא לא מחייבינן גר בלקט, מאחר שעיקרו במחובר:

ו. הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ, הַמּוֹכֵר מֻתָּר וְהַלּוֹקֵחַ אָסוּר. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם אֶת הַפּוֹעֲלִים עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט, אוֹ שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד וְאֶחָד לֹא, אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב) אַל תַּסֵג גְּבוּל עוֹלִים:

ברטנורה  (ו) המוכר שדהו. שמכר לו שדה וקמתה. אבל מכר את הקמה בלבד ושייר השדה לעצמו, שניהם אסורים בלקט שכחה ופאה, שאצל זה אני קורא שדך, ואצל זה אני קורא קצירך: המוכר מותר. בלקט שכחה ופאה אם הוא עני: על מנת שילקט בנו אחריו. שעל ידי כן הפועל מנכה לו מן השכירות, ונמצא פורע חובו משל עניים: אל תסג גבול עולים. כלומר, אל תקרי עולם אלא עולים, אית דמפרשי אלו עולי מצרים, שלא תשנה האזהרות שבתורה שנתנה ליוצאי מצרים, ואית דמפרשי עולים אלו בני אדם שירדו מנכסיהם, וקרי להו עולים לשון כבוד כדרך שקורין לעור סגי נהור:

ז. הָעֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים וְלֹא שְׁכָחוֹ בַעַל הַבַּיִת, שְׁכָחוֹ בַעַל הַבַּיִת וְלֹא שְׁכָחוּהוּ פוֹעֲלִים, עָמְדוּ עֲנִיִּים בְּפָנָיו אוֹ שֶׁחִפּוּהוּ בְקַשׁ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ שִׁכְחָה:

ברטנורה  (ז) ולא שכחו בעל הבית. כגון דבעל הבית בשדה דקאי גביה וזכי ביה. אבל בעל הבית בעיר, הוי שכחה, אף על גב דלא שכחו בעל הבית:

ח. הַמְעַמֵּר לְכוֹבָעוֹת וּלְכֻמְסָאוֹת, לַחֲרָרָה וְלָעֳמָרִים, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמְעַמֵּר לַגָּדִישׁ, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְעַמֵּר לְמָקוֹם שֶׁהוּא גְמַר מְלָאכָה, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ גְמַר מְלָאכָה, אֵין לוֹ שִׁכְחָה. מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה:

ברטנורה  (ח) לכובעות. לעשות מהן כמין כובע בראש, שכך היו רגילים לעשות עטרות של שבולין ולשום בראש: לכומסאות. אינם גבוהים ובולטים למעלה ככובעות, אלא נכפפים למטה שאינו נראה כל כך, כמה דתימא (דברים לב) הלא הוא כמוס עמדי: ולחררה. קצר מעט ועימר כדי לגלגל עיסה לעשות חררה קטנה על גבי גחלים. פירוש אחר, יש שקוצרים התבואה ומגדישים אותה במקום אחד עד שתתאסף, ואז נושאים אותה למקום שדשים התבואה ומקום הדישה נקרא גורן, ומה שמגדישים על גבי קרקע נקרא כובעות כדמות כובע שמשימין בראש, ומה שמגדישים בחפירה בארץ נקרא כומסאות, לשון כמוס עמדי, ומה שמגדישים בעגולה כדמות אבן הרחים נקרא חררה, על שם שהחררה עגולה: ולעמרים. עשה עמרים קטנים וסופו לעשות משנים ושלשה עומר אחד: אין לו שכחה. כלומר מה ששכח בשדה בשעה שמוליך לאחד מן המקומות הללו אינו שכחה, דכתיב (שם כד) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה, מה קציר שאין אחריו קציר אף עמור שאין אחריו עמור, יצא אלו שיש אחריהן עמור: ממנו ולגורן יש לו שכחה. המוליך מאחד מהמקומות הללו לגורן, ושכח עומר באחד מן המקומות הללו הוי שכחה: המעמר לגדיש. ורוצה שישארו באותו מקום ושם ידוש אותם יש לו שכחה: ממנו ולגורן. ואם נמלך עליהם אחר כך ומוליכם למקום אחר לדוש אותם אין לו שכחה:

גמרא ברכות דף ו' ע''ב

אָמַר רָב הוּנָא כָּל הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת נִקְרָא רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י''ב) סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. אָמַר אַבַּיֵּי לֹא אֲמָרָן אֶלָּא דְלֹא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְבֵי כְנִשְׁתָּא אֲבָל מְהַדֵר אַפֵּיהּ לְבֵּי כְּנִישְׁתָא לֵית לָן בָּהּ. הַהוּא גַבְרָא דַהֲוָה מְצַלֵי אֲחוֹרֵי בֵי כְנִשְׁתָּא וְלֹא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְבֵי כְנִשְׁתָּא. חָלַף אֵלִיָּהוּ חַזְיֵיהּ אִידְמֵי לֵיהּ כְטַיְיעָא. אָמַר לֵיהּ כַדוּ בַּר קַיְמַת קָמֵיהּ מָרָךְ שָׁלַף סַפְסָירָא וְקַטְלֵיהּ, אָמַר לֵיהּ הַהוּא מֵרַבָּנָן לְרַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי וְאַמְרֵי לָהּ רַב בִּיבִי לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מָאי (שם) כְּרוּם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. אָמַר לֵיהּ אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֵן. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוָויְיהוּ כֵּיוַן שֶׁנִּצְטָרַךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כְּרוּם זֻּלּוּת לִבְנֵי אָדָם. מָאי כְּרוּם כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וּכְרוּם שְׁמוֹ וְכֵיוַן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גַוְונִין. רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי דְאַמְרֵי תַּרְוָויְיהוּ כְּאִלּוּ נִדּוֹן בִּשְׁנֵי דִינִין אֵשׁ וּמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שם ס''ו) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נֶעֱנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים י''ח) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַעֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ''א) תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה') ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לָךְ וַאֲצַפֶּה:

רש''י  אחורי בית הכנסת. כל פתחי בהכ''נ שלהם היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח והמתפלל אחורי בהכ''נ ואין מחזיר פניו לבהכנ''ס נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו והא דרב הונא מוקי ליה אביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא: טייעא. סוחר ערבי: כדו. שתי: בר. רשויות כי האי דאמרי' בסוכה הא דעייל בבר: כרום זלות. סיפא דקרא דלעיל: דברים שעומדים ברומו של עולם. כגון תפלה שעולה למעלה: כיון שנצטרך אדם לבריות. הוא זל בעיניהם: לראשנו. להיות נושה בנו דמתרגמינן כנושה כרשיא:

זוהר וארא דף כ''ו ע''א

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (איוב י''ט) גּוּרוּ (ויקרא נ''ב ב') לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב. גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב מָאן חֶרֶב. דָּא (ויקרא כ''ו) חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. דְּהָא הָאי חֶרֶב קָאִים לְאִסְתַּכְּלָא מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית דְּכָל מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית נוּקְמָא (ויחי ר''מ ב') דְּנַקְמִין מִנֵּיהּ הָאי חֶרֶב הוּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב י''ט) כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב. מָאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית פָּרִישׁ תִּאוּבְתָּא וְלָא נָטִיל מָאן דְּנָטִיל וְלָא יָהִיב לְאַתְרֵיהּ דְּהָא לָא אִתְעַר לְגַבֵּי אַתְרֵיהּ. וְכָל מָאן דְּנָטִיר לֵיהּ לְהָאי בְּרִית אִיהוּ גְרִים לְאִתְעָרָא לְהָא בְּרִית לְאַתְרֵיהּ וְאִתְבָּרְכָאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. מָאן אִתְעַר הָאי בְּרִית לְאַתְרֵיה. כַּד אִשְׁתַּכְּחוּ זַכָּאִין בְּעַלְמָא. מְנָא לַן מֵהָכָא דִּכְתִיב וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֵת אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם. מָאי מְגוּרֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חָרֶב. בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתַר דְּאַשְׁדֵי מָגוֹר בְּעַלְמָא וְעַל דָּא גוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חָרֶב. אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. מִיּוֹמָא דְאִתְקְרִיבוּ לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְחִילוּ בָהּ וּדְחִילוּ (נ''א וּדְחִילוּ דְחִילוּ) עִלָּאָה בָהּ לְמֵיטַר פִּקּוּדוֹי. דְּאִי בְהָאי לָא יִשְׁרֵי (נ''א דְּהָא אִי לָא יִשְׁרֵי) דְּחִילוּ עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַר נַשׁ לָא דָחִיל לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוא לְעָלְמִין בִּשְׁאָר פִּקּוּדוֹי. תָּא חֲזֵי בְּאַתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא כַּד אִתְעֲרוּ יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְצַוְּוחוּ לָקֳבְלֵיהּ מַה כְּתִיב וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי דְּהָא בִבְרִית הֲוֵי זָכוֹר. וּכְדֵין אִתְעַר תִּיאוּבְתָּא לְאִתְקַשְּׁרָא כֹלָּא בְּקִשּׁוּרָא חָד. כֵּיוָן דְּהָאי בְּרִית אִתְעַר הָא קִשּׁוּרָא דְכֹלָּא אִתְעַר. וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי לְאִזְדַוְּוגָא לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא לָכֵן אֱמוֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ:

תרגום הזוהר
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כָּתוּב, (איוב י''ט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב וכו', מַהוּ חֶרֶב. זֶהוּ חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. כִּי חֶרֶב הַזּוֹ, עוֹמֶדֶת לְהִסְתַּכֵּל עַל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, חֶרֶב זוֹ, הִיא הַנּוֹקֶמֶת מִמֶּנּוּ נְקָמָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חֶרֶב. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, מַרְחִיק הַתַּאֲוָה וְאֵינוֹ נוֹטֵל שֶׁפַע מִי שֶׁנּוֹטֵל, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִמְקוֹמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר אֵלָיו מְקוֹמוֹ. וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית הַזֶּה, הוּא גּוֹרֵם לְעוֹרֵר בְּרִית הַזֶּה לִמְקוֹמוֹ, וּמִתְבָּרְכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. מִי מְעוֹרֵר בְּרִית הַזֶּה לִמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, מֵאַיִן לָנוּ זֶה. מִכָּאן, שֶׁכָּתוּב, וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, אֵת אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם. מַהוּ מְגוּרֵיהֶם. הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב. כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּסָמוּךְ. מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָקוֹם הַמַּטִּיל מָגוֹר בָּעוֹלָם, שֶׁעַל כֵּן נֶאֱמַר עָלֶיהָ גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב. אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פָּחֲדוּ בָּהּ פַּחַד, מִפְּנֵי ה', וְיִרְאָה עִלָּאָה הָיְתָה בָּהּ. לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו. וְאִם בָּזוֹ, לֹא יַטִּיל הָאָדָם מוֹרָא עַל רֹאשׁוֹ, לֹא יִירָא עוֹד מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת. בֹּא וּרְאֵה בָּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַטָּה, כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְצָעֲקוּ לְפָנָיו, מַה כָּתוּב, וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי, כִּי הָיָה זוֹכֵר הַבְּרִית, וְאָז הִתְעוֹרֵר הַחֵשֶׁק לְקַשֵּׁר אֶת הַכֹּל בְּקֶשֶׁר אֶחָד כִּי כֵּיוָן שֶׁהַבְּרִית הִתְעוֹרֵר, הִנֵּה הִתְעוֹרֵר קֶשֶׁר כֹּל, וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי, פֵּרוּשׁוֹ, לְחַבֵּר אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְעַל כֵּן כָּתוּב, לָכֵן אֱמוֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי הַוָּיָה וְגוֹ'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ההלכות תשובה פ''ג

א. מַטִּילֵי אֵימָה עַל הַצִיבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמיִם זֶה הָרוֹדֶה צִבּוּר בְּחָזְקָה וְהֵן יְרֵאִים וּפוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה וְכַוָּונָתוֹ לִכְבוֹד עַצְמוֹ וְכָל חֲפֵצָיו שֶׁלֹּא לִכְבוֹד שָׁמַיִם. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֲנָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִיִּשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: ב. וְיֵשׁ עֲבֵירוֹת קַלּוֹת מֵאֵלּוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָרָגִיל בָּהֵן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וּכְדַאי הֵן לְהִתְרַחֵק מֵהֶן וּלְהִזָּהֵר. וְאֵלּוּ הֵן הַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵירוֹ וְהַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ בְּכִנּוּיוֹ וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים וְהַמִּתְכַּבֵּד בְּקָלוֹן חֲבֵירוֹ וְהַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת וְהַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים: ג. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁמֵּת בְּלֹא תְשׁוּבָה אֲבָל אִם שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וּמֵת הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וַהֲרֵי זֶה מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין לָךְ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ כָּפַר בְּעִקָּר כָּל יָמָיו וּבָאַחֲרוֹנָה שָׁב יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ו) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו: ד. כָּל הָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים וְהָעֲבַרְיָינִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן שֶׁחָזְרוּ בִתְשׁוּבָה בֵין בְּגָלוּי בֵּין בְּמַטְמוֹנִיּוֹת מְקַבְּלִים אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ג') שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּן שׁוֹבָב הוּא שֶׁהֲרֵי בַּסֵּתֶר שָׁב וְלֹא בַּגָּלוּי מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִתְשׁוּבָה:

מוסר
מהזה''ק ח''ב דף ב' ע''א (ונכתב בלה''ק)

שְׁלשָֹׁה הֵם שֶׁדּוֹחִים הַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם וְגוֹרְמִין סִלּוּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַס וְשָׁלוֹם כִּבְיָכוֹל וּבְנֵי אִישׁ הַצוֹעֲקִים בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם וְאֵלּוּ הֵם הַשּׁוֹכֵב עִם נִדָּה שֶׁלֹּא יֵשׁ טֻמְאָה קָשָׁה כְּמוֹ טֻמְאַת הַנִּדָּה וְנִטְמָא הוּא וְכָל הַקָּרֵב אֵלָיו נִטְמָא עִמּוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת מִשָּׁם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם חֳלָאִים רָעִים עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ אֲשֶׁר יוֹלִיד בְּטֻמְאָתוֹ. מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. וְכָל יָמָיו יִהְיֶה בְּטֻמְאָה שֶׁבִּנְיַן וִיסוֹד שֶׁלּוֹ הוּא בְטֻמְאָה חֲמוּרָה וְקָשָׁה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֲשֶׁר מִיָּד שֶׁקָּרַב לְנִדָּה אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו דִּכְתִיב (ויקרא ט''ו) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. וְהַשֵּׁנִי הַשּׁוֹכֵב עִם הַגּוֹיָה שֶׁמַּכְנִיס אוֹת בְּרִית קדֶשׁ בִּרְשׁוּת סִטְרָא אַחֲרָא. דִּכְתִיב (מלאכי ב') וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וְלֹא יֵשׁ קִנְאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּקִנְאַת הַבְּרִית קדֶשׁ. שֶׁהוּא סוֹד שֵׁם הַקָדוֹשׁ וְסוֹד הָאֱמוּנָה. מִי שֶׁמַּכְנִיס אוֹת בְּרִית קדֶשׁ בִּרְשׁוּת סִטְרָא אַחֲרָא כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְּשַׁקֵּר בְּחוֹתָם הַמֶּלֶךְ מְשַׁקֵּר בַּמֶּלֶךְ. לֹא יֶשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אִם לֹא בִּתְשׁוּבָה רַבָּה תְּדִירָה. הַשְּׁלִישִׁי הַהוֹרֵג בָּנָיו הָעֻבָּר שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְגוֹרֵם לְהָרְגוֹ בְּמֵעֶיהָ הוֹרֵס בִּנְיָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ה' יַצִילֵנוּ וְיַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כֵּן יְהִי רָצוֹן: