המאבק ש(אולי) לא הכרתם: היהודים נגד הנאצים של אמריקה

הנאצים מתקשרים בתודעתנו כמובן לגרמניה, אבל לפני השואה, הנאציזם היה חוקי גם במדינות אחרות. גם בארה"ב היתה מפלגה נאצית. בארגון שלה היו חברים 25,000 איש. היו להם יחידות של 8000 איש שכונו "פלוגות סער", והם היו מפגינים וצועדים בחוצות ארה"ב. הם גם היו חברים בארגוני נשק אמריקאיים, ונשאו עמהם רובים, כאילו הם גדוד שיוצא למלחמה. או לא כאילו.

עד השואה, כל זה היה אמנם אנטישמי, אבל לא מחוץ לחוק. הארגון הנאצי האמריקאי פרסם ספרים וכתבי עת; הם יצאו בתעמולה לפני הבחירות, שלא להצביע למועמדים יהודיים; הם ערכו כנסים והקימו מחנות קיץ לילדים אמריקאיים כדי לגייס אותם לרעיונותיהם. עשרים וחמישה מחנות כאלו ידועים לנו. במחנות אלו הילדים לבשו מדים נאציים, והאזינו לתעמולה נאצית.

הנאצים חינכו להערצתו של היטלר, הטיפו נגד הקומוניזם "היהודי" ודרשו כי ארצות הברית לא תתערב במקרה של מלחמה באירופה.

ב-20 בפברואר 1939, יום הולדתו של ג'ורג' וושינגטון, ערכו הנאצים האמריקאים כינוס ענק באולם המפורסם מדיסון סקוור גרדן בניו יורק. 20,000 איש השתתפו בכינוס. בכניסה הוצבו צלבי קרס, הנואמים קראו בקול גדול את שבחי הנאציזם, וטענו כי זו הרוח האמריקאית האמיתית ורוחו של ג'ורג' וושינגטון, ואילו רוזוולט הוא "בובה של היהודים".

אך ברגע שהחל הנאום המרכזי על ידי הנאצי פריץ קון, הגיח לפתע צעיר גברתן לבמה, חטף את המיקרופון והחל לגדף את היטלר ואת הנאצים, לעיני 20,000 נאצים משולהבים... היה זה איזידור גרינבום, יהודי בן 26 מברוקלין. בסיום דבריו הוא עוד הצליח לקרוע את הכבל כדי למנוע את המשך הנאומים, ואז התנפלו עליו פלוגות הסער של הנאצים. ברגע האחרון שוטרי משטרת ניו יורק הצילו אותו. הוא הובא לפני שופט ונקנס ב-25 דולר.

היתה זו יריית הפתיחה במאבק היהודים נגד הנאצים האמריקאיים. איש העולם התחתון מאיר לנסקי, שהיה יהודי ושומר שבת, גייס מיליציות קטנות שזרו אימה במוסדות הנאצים ובכינוסיהם. קראו להם "מינטמן". לשם כך הוא גייס מתאגרפים יהודים, ביניהם הארי לוין, שנכנסו בפתאומיות, הכריעו את המנהלים והמארגנים בנוק אאוט ונעלמו כלעומת שבאו. אחייניתו של הארי לוין, לסלי ברי, כתבה ספר המתעד את הפרשה הזו.

בריאיון ל"אש התורה" סיפרה לסלי: אנשי המינטמן של ניוארק פעלו גם כסוכנים סמויים, כדי לגלות מה מתכנן האיגוד. פרויקט גדול אחד שאותו התאמצו אנשי המינטמן לסכל היה מאמצי האיגוד למפות את התשתיות האמריקאיות לצורך שימוש אפשרי בזמן מלחמה. קבוצות אחרות נלחמו בנאצים ברחבי ארצות הברית, אולם נדמה שאנשי המינטמן של ניוארק היו הפעילים ביותר. "האיגוד היה מרוכז בניו יורק וניו ג'רזי", מסבירה לסלי, "ואנשי המינטמן של ניוארק היו המאורגנים ביותר מכל קבוצות ההתנגדות".

לסלי מציינת כי רבים מאנשי המינטמן של ניוארק מעולם לא סיפרו על פעולותיהם האנטי-נאציות. היא סבורה כי הסיבה לכך היא שרבים מגברים אלה גויסו במהרה ונלחמו במלחמת העולם השנייה, כך שהיו להם סיפורים דרמטיים יותר לספר לילדיהם ולנכדיהם.

היא נזכרת שדוד הארי היה אדם עדין. "הוא היה גבוה, 1.95 מ' והרבה יותר גדול מאמא שלי", מסבירה לסלי. הוא היה "דוד אהוב, כמו דובון". דוד הארי גר בניוארק עד שגויס, ואז שירת בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה כשוטר צבאי. אחרי המלחמה הוא חזר לניוארק, והפך לשוטר כדי לתמוך באשתו ובבנו. "היו לו חיים פשוטים למדי", מסבירה לסלי. הוא הזכיר לעיתים רחוקות מאוד את ימיו כחלק מאנשי המינטמן של ניוארק.