תפוחים, תמרים והחינוך של המתבגרים שלנו

בימים של ראש השנה נוהגים לאכול בסעודות החג סימנים, ולומר עליהם כל מיני איחולים לשנה שתבוא. רציתי להתמקד בשני סוגי סימנים כאלו, ולומר בהם טעם, שיש בו גם לקח חשוב להורים למתבגרים מאתגרים.

תמר – המילה תמר מכילה את האותיות "מר" (אף על פי שהתמר הוא פרי מתוק כל כך), והמילה תמר גם מזכירה לשון ממיר ותמורה. ובאמת כתוב בספרים שמשמעות המילה תמר היא המרה של מר למתוק, ולכן הצדיק נמשל לתמר, "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהילים צ"ב י"ג), כי הוא ממתיק דינים. זה לא שהכל קל לו. יש לו מרירות כמו לכל אחד. אבל בניגוד לאדם הרגיל, שלפעמים נוטה לשקוע במרירות הזו, לדבר עליה, לקטר עליה ולפתח תסריטים פסימיים של יאוש ודכדוך, הצדיק מגיב אחרת. הוא לא מתעלם ולא מתכחש, אבל שם את הפוקוס במקום אחר: איך למרות כל הקושי הוא מתגבר וממשיך, ובכך הוא ממתיק את המציאות, ומושך חסד על עצמו ועל העולם כולו.

חינוך ילדים זו זירה מורכבת, ואין לנו שליטה מוחלטת על כל מה שקורה בה. יש בדרך הרבה יצר-רע, שונא ותיק ששולח שליחים רעים לפתות ולבלבל את הנערים. אסור להתעלם מהקשיים, אבל ההשתדלות הנכונה יכולה להמתיק ולהפוך את הכל: מציאת הנקודות הטובות שבילדינו תסייע לקצר את המסע הכואב, ולכן המילה תמר גם מזכירה את השורש: "תם", מלשון סיום, שזה האיחול שכולל את הכל, שיתמו שונאינו, בזכות ההמתקה הזו!

תפוח בדבש. בדרך כלל יש כלל הלכתי ברור בעניני כשרות: היוצא מטהור – טהור. היוצא מטמא – טמא (בכורות ה'). ביצה של תרנגולת או חלב של פרה הם כשרים, כי התרנגולת והפרה כשרות, והיוצא מטהור – טהור. לעומת זאת, ביצת בת יענה או חלב נאקה הם טמאים, כי היוצא מטמא – טמא. יוצא הדופן היחיד הוא הדבש, שעל אף שהוא יוצא מהדבורה, שהיא שרץ טמא שאסור באכילה, הדבש בכל זאת טהור (והגמרא במסכת בכורות שם, בדף ז' מסבירה הסבר שלם, שהדבורים לא ממצות אותו מגופן), ולכן הדבש כשר לכתחילה למהדרין.

ומה זה קשור אלינו? האבני-נזר ("נאות-הדשא", מנהגי ר"ה ד') למד מכאן שגם כשהכל נראה אבוד וטמא, הדבש יוכיח שאסור לאבד תקווה. זה לקח שצריך לזכור בראש השנה. גם כשהמציאות סוגרת והכל נראה אבוד, אין ישועה באופק בדרך טבעית, ברמה הלאומית וברמה האישית, הכלכלית, הזוגית, המקצועית, וגם החינוכית. אבל גם אז, כשאין תקווה באופק, וכל החזיתות בוערות, בכל זאת הקב"ה יכול ברגע להפוך הכל, וזה מסר של תקווה שחייבים לזכור, וללכת עם הטעם המתוק הזה ביום הדין. ובאמת, זו עבודתנו ביום הזה, להמתיק את הדינים, ולהפוך אותם לרחמים. אז שווה במיוחד להתמלא עין טובה ורחמים, להתרחק מהכעס ומהלחץ ולהשתדל להתחיל את השנה באהבה, קבלה, ברכה ושמחה.