מרתק: השירה שמחברת את אחרית הימים עם העבר הרחוק

בפרשת כי תבוא קראנו על הברית, הברכה והקללה. בפרשת ניצבים קראנו שוב על הקללה למי שיתנתק מהעם. אבל לא סיימנו. בפרשת וילך ישנה הקדמה שהעם עתיד לחטוא, ולכן ה' יענישו, ולכן ה' מצווה את משה ללמד את בני ישראל את שירת האזינו, ששוב מתארת פורענויות. למה? למה ארבע פרשיות בתורה, מתוך חמש האחרונות, מלוות בקללות ובפורענויות? מה היה קורה אם אחרי המצוות השונות שבפרשת כי תצא, היתה מגיעה "וזאת הברכה" - משה מברך כל שבט בנחלתו ובתכונותיו המיוחדות?

האמת היא, שאם התורה היתה עוברת מדיני הביכורים ישירות ל"וזאת הברכה", היא היתה חלילה חסרה, כי מה היא היתה אומרת לנו, בשנת 2024? משה סיים את דבריו במצוות שאת רובן איננו יכולים לקיים, בירך את השבטים שכבר אינם קיימים, על נחלותיהם שכבר אינן שלהם. איך זה "תופס" אותנו?

גם מלכי קדם איימו על העוזב את בריתם בקללות, אבל הקללות היו חד שלביות. מי שיעזוב אותו יחלה בכל המחלות, ואחר כך יושמד וייעלם, נגמר הסיפור. התורה לא מאיימת. היא מתנה. מי שירצה לעזוב – לא יוכל, יש מנגנון שיחזיק אותו קשור לעם ישראל בטוב או ברע. על זה דיברנו בפרשת כי תבוא, ובפרשת ניצבים.

אבל בפרשת וילך התורה מעלה בעיה קשה יותר. מה יהיה כאשר היהודי ישכח בכלל מה'? "יקניאוני בלא א-ל". אם בפרשות הקודמות למדנו שכאשר יבואו הקללות, יגידו כולם "הרי כך נכתב בתורה", מה נעשה ל"דור תהפוכות", שאין לו מושג מה כתוב בתורה???

לשם כך מלמד ה' את משה שיר. כתבו לכם את השירה הזו, ולמדה את בני ישראל. טבעם של שירים, שאנשים זוכרים אותם. גם החילוני הכי רחוק יודע לומר "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף". כן, זה משהו שאלוקי ישראל לקח את עמו במדבר. והוא גם יודע לומר: "וישמן ישורון ויבעט", משהו שקשור לכפיות טובה? ויש מלומדים, אולי מומחים לספרות, שיזכרו עוד ביטויים מהשירה: "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול". וכן, השירה אומרת משפט הגיוני מאד: "איכה ירדוף אחד אלף, ושניים יניסו רבבה? אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם?". דווקא הגרוטסקיות של ההשמדה הכל כך קלה, לכאורה, מוכיחה שזה לא סתם מקרה!

השירה גם אומרת "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". נכון שאתה לא יודע כלום על יהדות, אבל את השירה הזו אתה זוכר, היא אומרת משהו על כל הצרות שבאו פתאום. תבדוק, תלמד היסטוריה, תשאל את זקני ישראל. הם כבר יספרו לך שישנה תורה, ומה כתוב בה. למה באו הצרות וכיצד יעזבו.

מה שמשה רבנו עשה כאן, בשליחות ה', הוא "לעקוף" את הבעיה של אחרית הימים, של יהודים שלשת אלפים ושלש מאות שנים אחריו, שלא ידעו כלום על יהדותם, שום דבר. לא ידעו כמה חומשים יש בתורה, ודאי לא ידעו שכתוב בה על גלות, ושיש ברית, ומה המצוות שה' רוצה. אבל הם יזכרו קטעים משירה קדומה יפה, והקטעים האלו יעוררו אותם לשאול, לבדוק ולחקור, ולגלות את כל שאר חלקי התורה.

לכן שירת האזינו היא כמו קרן אור הבוקעת מפי משה בערבות מואב, וחוזרת לעולם באחרית הימים. "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי". שני העדים מאריכי הימים האלו, הם ערובה לכך שעם ישראל יאזינו לשירה הזו באחרית הימים, ודרכה יחקור בימות עולם ובשנות דור ודור, וילמד את כל התורה כולה, מבראשית ועד וזאת הברכה.